תהלים א'

תהילים א' הוא המזמור הראשון שפותח את ספר תהילים. ונפתח בפסוק

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים"

.

עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הראויה לאדם.

תוכן

המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב' מתואר ההבדל שבין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים. בפסוקים ה'-ו' מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בתווך, בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם.

במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: "לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב" ובהמשך מובעים הדברים על דרך החיוב:

"כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה".

. הן מעשי הצדיקים והן מעשי הרשעים מתוארים באופן כללי ונרחב ביותר: הרשע הולך

"...בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים..."

בניגוד לצדיק שחפץ "בְּתוֹרַת ה'". ייתכן, שהכוונה היא לרמוז על כך שכל המתרחק ונוטה מתורת ה' סופו לחטוא.

נראה כי השם הכולל לרשעים ולחוטאים במזמור אינו מכוון כלפי כת או קבוצה ספציפית שדעתם סטתה מדת ישראל אלא פונה כלפי הפושעים בכללם העושים דברים רעים שנוגעים ליחסים שבין אדם לחברו.

דרך רשעים תאבד

"דרך רשעים תאבד" הוא ביטוי מקראי המופיע בפסוק ו' במזמור. בכתוב נאמר כי רשעים לא יזכו להגנתו של ה' ולכן הם יאבדו את דרכם כלומר נידונים למוות. הביטוי "דרך רשעים תאבד" שגור בעברית המודרנית ופירושו משאלת לב מוצדקת.

מדרשי חז"ל על המזמור

בתלמוד בבלי, מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב 'אשרי האיש' וסיים באשרי דכתיב 'אשרי כל חוסי בו' .". ניתן לראות, אם כן, שמזמורים א' וב' נחשבו למזמור אחד בתקופת האמוראים.

במשנה, רבי חנינא בן תרדיון "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב'" ובכך מצטט את פסוק א' מתהילים א'. בהמשך דבריו הוא אף קושר בין הפסוקים שבסוף ספר מלאכי לאלה בתחילת ספר תהילים.