אברהם זרח נוטיק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{בעריכה}} הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד בפתח תקווה. ==...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעריכה}}
הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד ב[[פתח תקווה]].
הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד ב[[פתח תקווה]].


שורה 5: שורה 4:
נולד לאביו הרב [[יעקב נוטיק]] ולאמו חנה ב[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטאן שהייתה אז חלק מ[[ברית המועצות]]. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.
נולד לאביו הרב [[יעקב נוטיק]] ולאמו חנה ב[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטאן שהייתה אז חלק מ[[ברית המועצות]]. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.


וכך סיפר על ילדותו בראיון שנערך עימו לכפר חב"ד:
בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי (ה"שקאלע"), אך עדיין למד תורה עם אביו ואימו בכל הזדמנות.


"אחי הגדול שמואל, שליח הרבי מליובאוויטש בשיקגו, היה הראשון שנאלץ ללכת לבית הספר של הגויים בסמרקנד. רוב משפחות אנ"ש היו שולחות את הילדים לערים אחרות ומוצאות כל מיני אמתלות כדי להיפטר מהלימודים בבית הספר. גם אנחנו ניסינו אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה וההורים שלנו נאלצו בעל כורחם לשלוח אותנו לשקולע. כך נקרא 'בית ספר' ברוסיה.
בבית הספר הבעיה הייתה בשבתות. מידי שבת הוא ואחיו היו עושים עצמם כחולים וכך נפטרו מללכת לבית הספר. כך נמשך הדבר משך זמן, עד שהממונים והשילטונות הרגישו בדבר ובאו לביקור בביתם, ובזכות פיקחותה של אימו שאמרה שזה עניין של הסבתא הזקנה, הם עזבו כלעומת שבאו. בהזדמנות אחרת אביו נקרא אל התובע העירוני ובזכות עיקשותו והסבריו שיחררוהו, אך עדיין הפחד תמיד היה שייקחו את הילדים.


"גם אחרי ששלחו לשם את אחי, עוד הצלחתי להתחמק. כשהיו באים לביתנו הממונים על החינוך, הייתי בורח החוצה ומתחבא. הייתי רק בן שבע אבל ידעתי שאני צריך להתחבא מהם. בתחילה ההורים שלי אמרו שנסעתי לטשקנט לקרובי משפחה. אבל פעם אחת הם הגיעו בהפתעה. אבא לא היה בבית ואימא גמגמה שאני בטשקנט. אבל הם כנראה ראו אותי ושאלו מי הוא אם כן הילד שברח החוצה... וכך לא הייתה ברירה וגם אני נשלחתי לבית הספר.
בבית הספר הקומוניסטי ספג יום יום עלבונות על אמונתו. המורים והתלמידים הציקו לו על שמירת השבת, ועל הליכתו בכיסוי ראש. בשיעורי ההתעמלות ברוסיה הילדים היו צריכים להסתובב רק עם בגדים מנימליים לגופם. ואברהם זרח לא הסכים בשום אופן להסיר את הטלית קטן, וספג בשל כך עוד עלבונות.


"אומנם הלכנו לבית הספר אבל מובן שלמדנו בבית עם אבא ועם אמא, כך שכאשר הגענו לארץ הסתדרנו מהר מאוד עם העברית כי למדנו לשון הקודש בבית (הרב נוטיק הגיע ארצה כשהיה בן שלוש-עשרה). הבעיה הגדולה הייתה בשבתות.
משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנות הל' בברכת הרבי, וזכתה להגיע לארץ הקודש. זכה לגדול בישיבות "תומכי תמימים" ולהגיע אל הרבי.
 
"בכלל, אנחנו היינו ילדים 'חולים' מאוד. בכל שבוע חלינו באופן קבוע. כל עוד זה היה אחי הגדול הם איכשהו 'קנו' את זה, אבל אחרי שגם אני נכנסתי לבית הספר וגם אני התגליתי כחולני במיוחד ביום מסוים בשבוע, הם הבינו את הסיפור והגיעו לביתנו.
 
"הגיעה משלחת של ממש מבית הספר ומהאחראים לחינוך בעיר. גם הפעם אבא לא היה בבית. אימא, שאומנם לא גדלה בבית חב"די אבל התחנכה בחינוך יהודי בלי פשרות, אמרה להם שזו הסבתא, אימא של אבא שלי שחיה איתנו, שלא מרשה לנו ללכת לבית הספר בשבת. לקומוניסטים לא הייתה בעיה עם הרעיון שהמבוגרים יישארו דתיים. הם גם לא החמירו יותר מדי עם זקנים. היה חשוב להם שהילדים והדור הצעיר יקבלו חינוך של כפירה.
 
"כך שלהפיל את הסיפור על כתפיה של סבתא היה מעשה הגיוני מאוד. אימא אמרה שזה עקרוני מאוד אצל סבתא והם עזבו כלעומת שבאו ולא הציקו לנו הרבה. אני זוכר שהתובע העירוני שלח זימון לאבא שלי. אבא לקח אותנו איתו והסביר לנו בדיוק מה לומר, אבל בסופו של דבר לא נכנסנו איתו. אחר כך הוא סיפר מה קרה שם. התובע שאל אותו למה הוא עובר על החוק של המדינה והוא אמר שאין שום חוק שלפיו הוא חייב לשלוח את הילדים ביום המנוחה שלהם לבית הספר.
 
"התובע דפדף בספר החוקים שוב ושוב והראה לו שיש חובה לשלוח את הילדים לבית הספר. אבא ענה לו שהוא שולח את הילדים, אבל יום אחד בשבוע זה יום המנוחה שלהם לפי הדת שלהם ולכן הם לא הולכים לבית הספר ואין חוק שמחייב אותם ללכת. למרבית הפלא שחררו את אבא, אף על פי שבבית היה פחד גדול שייקחו אותנו. הם היו יכולים לא להעניש אותו אבל לקחת אותנו. אך בחסדי ה' הכול עבר בשלום.
 
"כך במשך שנים התחמקנו בשבתות וחוץ מלחרוק שיניים ולהעליב אותנו לא היה להם הרבה מה לעשות. הכי קשה היה בחגים. נניח בקביעות כמו שיש בשנה הזו, שיש שלושה ימים – יומיים חג ומיד אחר כך שבת, וזה נשנה שלוש פעמים במהלך החודש. תמיד הייתי פוחד מהחגים והייתי שואל את עצמי איך נעבור את זה.
 
"פעם אחת, אחרי ארבעה ימים – כי היה מדובר ביום חמישי, שישי, שבת וראשון, שהיה היום החופשי בבית הספר, הגעתי לכיתה והמורה אמרה בנוכחות כולם, 'הנה הילד המפונק שלא מספיק לו יום אחד של מנוחה בשבוע. הוא צריך שניים, והשבוע הוא לקח לעצמו חצי שבוע חופש'. מובן שבתור ילד, כשארבעים זוגות עיניים ננעצות בך, זה מאוד לא נעים. אבל ברוך ה', כמו שאמרתי, עם כל התלאות שבוע אחרי שבוע, שרדנו את זה.
 
"בכיתה היה אסור לכסות את הראש", הוא נזכר, "אבל בהפסקה הייתי מקפיד ללכת בכיפה אף על פי שהיו תלמידים גויים שלעגו לי, הלמו בראשי והכו אותי".
 
בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי בלית ברירה, שם ספג יום יום עלבונות על אמונתו.
 
בשיעורי ההתעמלות ברוסיה הילדים היו צריכים להסתובב רק עם בגדים מנימליים לגופם. ואברהם זרח לא הסכים בשום אופן להסיר את הטלית קטן, וספג בשל כך עוד עלבונות.
 
משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנת תשל"ז בברכת הרבי, וזכתה להגיע לארץ הקודש. זכה לגדול בישיבות חב"ד "תומכי תמימים" ולהגיע אל הרבי.


לאחר נישואיו התגורר תקופה ב[[נחלת הר חב"ד]], ב[[קראון הייטס]] ובהמשך עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]] שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.
לאחר נישואיו התגורר תקופה ב[[נחלת הר חב"ד]], ב[[קראון הייטס]] ובהמשך עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]] שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.

גרסה מ־02:03, 14 ביולי 2020

הרב אברהם זרח נוטיק הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד בפתח תקווה.

תולדות חייו

נולד לאביו הרב יעקב נוטיק ולאמו חנה בסמרקנד שבאוזבקיסטאן שהייתה אז חלק מברית המועצות. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.

בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי (ה"שקאלע"), אך עדיין למד תורה עם אביו ואימו בכל הזדמנות.

בבית הספר הבעיה הייתה בשבתות. מידי שבת הוא ואחיו היו עושים עצמם כחולים וכך נפטרו מללכת לבית הספר. כך נמשך הדבר משך זמן, עד שהממונים והשילטונות הרגישו בדבר ובאו לביקור בביתם, ובזכות פיקחותה של אימו שאמרה שזה עניין של הסבתא הזקנה, הם עזבו כלעומת שבאו. בהזדמנות אחרת אביו נקרא אל התובע העירוני ובזכות עיקשותו והסבריו שיחררוהו, אך עדיין הפחד תמיד היה שייקחו את הילדים.

בבית הספר הקומוניסטי ספג יום יום עלבונות על אמונתו. המורים והתלמידים הציקו לו על שמירת השבת, ועל הליכתו בכיסוי ראש. בשיעורי ההתעמלות ברוסיה הילדים היו צריכים להסתובב רק עם בגדים מנימליים לגופם. ואברהם זרח לא הסכים בשום אופן להסיר את הטלית קטן, וספג בשל כך עוד עלבונות.

משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנות הל' בברכת הרבי, וזכתה להגיע לארץ הקודש. זכה לגדול בישיבות "תומכי תמימים" ולהגיע אל הרבי.

לאחר נישואיו התגורר תקופה בנחלת הר חב"ד, בקראון הייטס ובהמשך עבר להתגורר בפתח תקווה שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.

לפרנסתו מתעסק בתחום ההייטק ובין השאר עוסק בפיתוח יוזמות תורניות.

הרב נוטיק הוא ממשפיעי הקהילה בפתח תקווה. מוסר שיעורי חסידות מפעם לפעם בבית הכנסת ומראשי המדברים בהתוועדויות.

משפחתו

קישורים חיצוניים