ספר החינוך: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
מצויות כמה שיטות בין ה[[ראשונים]] מוני המצוות להגדרת ה"מצוות" בין כל ציוויי התורה. בחיבורו מתבסס ספר החינוך על דעת הרמב"ם בספר המצוות למעט במקומות מסויימים שנוטה לדעת ה[[רמב"ן]]. | מצויות כמה שיטות בין ה[[ראשונים]] מוני המצוות להגדרת ה"מצוות" בין כל ציוויי התורה. בחיבורו מתבסס ספר החינוך על דעת הרמב"ם בספר המצוות למעט במקומות מסויימים שנוטה לדעת ה[[רמב"ן]]. | ||
רבותינו נשיאי חב"ד מצטטים ומבארים בתורתם רבות את דברי החינוך. החל מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] שמביאו בספרו [[דרך מצוותיך]] עד הרבי שמביאו בשיחות | רבותינו נשיאי חב"ד מצטטים ומבארים בתורתם רבות את דברי החינוך. החל מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] שמביאו בספרו [[דרך מצוותיך]]{{הערה|במצוות האמנת אלוקות, זכירת מחיית עמלק ועוד}} עד [[הרבי]] שמביאו בשיחות ובאגרות קודש רבות. | ||
==מבנה הספר== | ==מבנה הספר== | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
המצוות בספר מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין [[מצוות עשה|מצוות העשה]] ל[[מצוות לא תעשה|מצוות הלא-תעשה]], ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום. | המצוות בספר מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין [[מצוות עשה|מצוות העשה]] ל[[מצוות לא תעשה|מצוות הלא-תעשה]], ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום. | ||
===ז' מצוות דרבנן=== | |||
בסיום ספרו מונה המחבר את ז' מצוות דרבנן. כמו רבים ממוני המצוות{{הערה|1= | |||
[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/347.htm?q=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A הרחבה בעניין זה במכתב הרבי לר' ניסן מינדל]}}. | |||
== זמן חיבור הספר == | == זמן חיבור הספר == | ||
| שורה 36: | שורה 40: | ||
== זהות המחבר == | == זהות המחבר == | ||
כאמור, מחבר הספר רמז המחבר את שמו "איש יהודי מבית לוי ברצלוני". בנוסף, בדבריו במצווה שט"ו, יש רמז לכך שכתב פירוש על [[מסכת ביצה]], אך לא נמצא חיבור מעין זה. | |||
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר{{הערה|דפוס ונציה, רפ"ג}} נכתב שמחברו היה "הרב רבי אהרן זלה"ה". המסורת הרווחת מייחסת את הספר לרבי [[אהרן הלוי]] (הרא"ה) מ[[ספרד]]{{הערה|לפי דעת [[דוד רוזין]], הראשון ששיער כך הוא רבי [[גדליה אבן יחיא (שלשלת הקבלה)|גדליה אבן יחיא]] שכתב בספרו "שלשלת הקבלה" על אהרון הלוי "ואני אומר שאולי זהו שחבר ספר החינוך". השערה זאת הפכה לוודאות בדברי [[דוד קונפרטי]] שכתב על הרא"ה: "עשה ספר החינוך על הפרשיות". הראשון שערער על קביעה זאת הוא [[החיד"א]] בספרו [[שם הגדולים]]. ראה David Rosin, Ein Compendium der juedischen Gesetzeskunde, [[ברלאוו]] [[1871]], עמודים 86-87}}, וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך, אך אין לכך ראיות מכריעות. במחקר מקובל כיום שייחוס זה מוטעה (סתירות רבות בין ספרו של הרא"ה 'בדק הבית' לתוכן ספר החינוך, הרא"ה, שהיה תלמיד מובהק של [[הרמב"ן]], לא מוסיף שום תוארי כבוד לשם הרמב"ן כשמזכירו ועוד). | |||
ב[[שו"ת צמח צדק]] מופיע כמה פעמים הלשון "ספר החינוך להרא"ה". | |||
==המצווה הנוספת== | ==המצווה הנוספת== | ||
גרסה מ־21:24, 8 ביולי 2020
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ספר החינוך הוא ספר המונה ומבאר את כל התרי"ג מצוות על פי מניינו של המחבר, לפי סדר פרשיות התורה.
הספר נכתב בהמשך לחיבוריהם של מוני המצוות, כמו ספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול וספר מצוות קטן. אך בשונה מהם, בעל הספר כתב גם את טעמי המצוות (בלשונו: "שורשי המצוות"), דיניהם, העונשים המוטלים על העובר על המצוות ופרטים נוספים.
מצויות כמה שיטות בין הראשונים מוני המצוות להגדרת ה"מצוות" בין כל ציוויי התורה. בחיבורו מתבסס ספר החינוך על דעת הרמב"ם בספר המצוות למעט במקומות מסויימים שנוטה לדעת הרמב"ן.
רבותינו נשיאי חב"ד מצטטים ומבארים בתורתם רבות את דברי החינוך. החל מאדמו"ר הצמח צדק שמביאו בספרו דרך מצוותיך[1] עד הרבי שמביאו בשיחות ובאגרות קודש רבות.
מבנה הספר
אגרת המחבר
כהקדמה לספר מופיעה איגרת בה כותב המחבר שחיבורו מתבסס על הרא"ש הרמב"ם והרמב"ן.
וממשיך, שישנם 369 מצוות הנוהגות בזמן הזה. 270 מהם חייב בהם כל אדם מישראל. 99 מהם אדם יכול להתחייב בהם בסיבת מעשיו (המגרש אשתו וכיוצא בזה). חיובים של מצוות אלו תלוי בזמן או במועד. אך ישנם שש מצוות שחיובן תמידי כאמונה בה', מצוות אהבת ה' ויראת ה' וכדומה.
הרבי מצטט באגרותיו פעמים רבות לדברים אלו אודות ששת המצוות שחיובם תמידי, וכותב שקיומם המלא הוא על ידי לימוד תורת החסידות{{הערה|.
הקדמת המחבר
בהקדמתו לספרו רומז המחבר את שמו "איש יהודי מבית לוי ברצלוני" וכן מבאר את שם חיבורו "החינוך" "לעורר לב הנער בני והילדים חבריו .. גם כי יזקינו לא יסורו ממנה".
מניין המצוות וביאורם
בכל מצווה בספר מופיעים:
- מקור המצווה: הפסוק ממנו נלמדת המצווה, היכן מופיעה בדברי חז"ל ואופן קיומה באופן כללי. חלק זה של ספר החינוך מבוסס על ספר המצוות של הרמב"ם.
- שורשי המצווה: טעמים לקיום המצווה.
- פרטי המצווה: דינים נוספים השייכים למצווה.
- גבולות חלות המצווה: על מי המצווה חלה ומתי - זכרים או גם נקבות, גדולים או גם קטנים, בתקופת בית המקדש או בכל עת ועוד.
- עונשו של מי שעובר על הציווי, מלקות או עונשים אחרים, על פי עקרונות שמוסברים במצוות אחדות.
המצוות בספר מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין מצוות העשה למצוות הלא-תעשה, ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה או לא-תעשה, וכך נוצר מספור שונה, והוא זה שמקובל עד היום.
ז' מצוות דרבנן
בסיום ספרו מונה המחבר את ז' מצוות דרבנן. כמו רבים ממוני המצוות[2].
זמן חיבור הספר
ההנחה היא שהספר נכתב לקראת סוף המאה ה-13, בין 1274 (שנת פטירת הרמב"ן) ל-1310 (שנת פטירת הרשב"א).
במצווה ש"ל, כותב בעל ספר החינוך את המניין לשנות השמיטה, ועל פיו ניתן לקבוע כי הספר נכתב ב-1257 או ב-1258. מניין זה אינו מסתדר עם העובדה שהרמב"ן, שנפטר יותר מעשר שנים מאוחר יותר, מוזכר בספר כמי שכבר עבר מן העולם. קושי זה יכול להתיישב בכך שמאוחר יותר הוסיפו לשמו של הרמב"ן את ברכת המתים.
זהות המחבר
כאמור, מחבר הספר רמז המחבר את שמו "איש יהודי מבית לוי ברצלוני". בנוסף, בדבריו במצווה שט"ו, יש רמז לכך שכתב פירוש על מסכת ביצה, אך לא נמצא חיבור מעין זה.
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר[3] נכתב שמחברו היה "הרב רבי אהרן זלה"ה". המסורת הרווחת מייחסת את הספר לרבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד[4], וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך, אך אין לכך ראיות מכריעות. במחקר מקובל כיום שייחוס זה מוטעה (סתירות רבות בין ספרו של הרא"ה 'בדק הבית' לתוכן ספר החינוך, הרא"ה, שהיה תלמיד מובהק של הרמב"ן, לא מוסיף שום תוארי כבוד לשם הרמב"ן כשמזכירו ועוד).
בשו"ת צמח צדק מופיע כמה פעמים הלשון "ספר החינוך להרא"ה".
המצווה הנוספת
עם זאת שבסדר המצוות קבע המחבר חידוש ומנה אותן על פי סדרן בתורה, הרי שבשאלה אלו ציוויים ראויים להכלל במנין נקט המחבר בשיטתו של הרמב"ם וספר החינוך מכיל את אותן מצוות שמופיעות בספר המצוות לרמב"ם. ספר החינוך סוטה ממניינו של הרמב"ם במצווה אחת שהוסיף ובמקומה הוא משמיט מצווה שמופיעה אצל הרמב"ם.
המצווה שמוסיף בעל ספר החינוך היא מצווה תפז למניינו – "שלא להקריב קורבן פסח בבמת יחיד". מצווה זו אינה נכללת במניינו של הרמב"ם, בהתאם לשיטתו שלא למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. בעל ספר החינוך סובר שמצווה זו נוהגת גם לאחר בניין בית המקדש ומצטרפת לאיסור הכולל להקריב בבמות.
המקור לשינוי זה נובע כנראה מנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני בעל ספר החינוך והכיל את המצווה. נוסח מוטעה זה קדום וכבר רבי אברהם בן הרמב"ם, כשנשאל על הסיבה להכללת מצווה זו במניין, השיב לשואל שיש בידו נוסחה מוטעית.
מצוות לא תעשה קמט במניין הרמב"ם, איסור אכילת זר מקודשי קדשים מושמטת ממניינו של ספר החינוך.
מנחת חינוך
על ספר החינוך נכתב פירוש בשם מנחת חינוך. הספר נכתב על ידי רבי יוסף באב"ד (1800–1874), אב בית דין בטרנופול, ויצא לאור בשנת ה'תרכ"ט (1869). שם הספר שאול משמו של הקורבן שהיה מקריב כל כהן בבית המקדש עם כניסתו לעבודה. בספר, לאחר מצווה ל"ב, כלול קונטרס בשם "מוסך השבת" העוסק בל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, ובסוף הספר - הערות על ל"ב המצוות שהוסיף הרמב"ן על מנינם של הרמב"ם ובעל ספר החינוך.
קישורים חיצוניים
- ספר החינוך מהדורת חיים דוב שעוועל, ספר החינוך – ירושלים – תש”ך, גרסה סרוקה באתר היברו בוקס
הערות שוליים
- ↑ במצוות האמנת אלוקות, זכירת מחיית עמלק ועוד
- ↑ הרחבה בעניין זה במכתב הרבי לר' ניסן מינדל
- ↑ דפוס ונציה, רפ"ג
- ↑ לפי דעת דוד רוזין, הראשון ששיער כך הוא רבי גדליה אבן יחיא שכתב בספרו "שלשלת הקבלה" על אהרון הלוי "ואני אומר שאולי זהו שחבר ספר החינוך". השערה זאת הפכה לוודאות בדברי דוד קונפרטי שכתב על הרא"ה: "עשה ספר החינוך על הפרשיות". הראשון שערער על קביעה זאת הוא החיד"א בספרו שם הגדולים. ראה David Rosin, Ein Compendium der juedischen Gesetzeskunde, ברלאוו 1871, עמודים 86-87