אמירת לחיים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
טאפרו דא פלאחו (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
*"צריך להפנים, כי 'משקה' הוא לא ההתוועדות. 'משקה' הוא פתח. 'לחיים' הוא כלי עזר, אך לא העיקר. | *"צריך להפנים, כי 'משקה' הוא לא ההתוועדות. 'משקה' הוא פתח. 'לחיים' הוא כלי עזר, אך לא העיקר. | ||
==התקנה | ==התקנה המשקה== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[תקנת המשקה]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[תקנת המשקה]]}} | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
== 'תחליפים' ל'משקה' == | == 'תחליפים' ל'משקה' == | ||
הרבי מבאר שיינה של תורה - [[תורת החסידות]] - היא תחליף לשתיית 'משקה'. בנוגע לשתיית ארבע כוסות באחרון של פסח, הורה הרבי שאין לשתות כוסות שלמים (כמו בליל הסדר), ואם יש בכך צורך, ניתן לעשות זאת ברוחניות: לחזור בעל פה ארבעה [[מאמר|מאמרי]] חסידות ו"כיוון שעל ידי זה יהיה בוודאי בריא ברוחניות, יהיה בריא גם בגשמיות..." | הרבי מבאר שיינה של תורה - [[תורת החסידות]] - היא תחליף לשתיית 'משקה'. בנוגע לשתיית ארבע כוסות באחרון של פסח, הורה הרבי שאין לשתות כוסות שלמים (כמו בליל הסדר), ואם יש בכך צורך, ניתן לעשות זאת ברוחניות: לחזור בעל פה ארבעה [[מאמר|מאמרי]] חסידות ו"כיוון שעל ידי זה יהיה בוודאי בריא ברוחניות, יהיה בריא גם בגשמיות..." . | ||
גם לאנ"ש מעל גיל ארבעים שאצלם ה'גזירה' קלה יותר - מצביע הרבי על 'יינה של תורה' כשתיה הנכונה, ומ'משקה' זה בוודאי יש לשתות בשופי'. | גם לאנ"ש מעל גיל ארבעים שאצלם ה'גזירה' קלה יותר - מצביע הרבי על 'יינה של תורה' כשתיה הנכונה, ומ'משקה' זה בוודאי יש לשתות בשופי'. | ||
חסיד בשם יצחק הולצמן נכנס ל[[יחידות]] לרבי בחודש [[אדר]] בשנת [[תשל"ו]] ושאל בכתב לגבי התוועדויות עם 'משקה' בישיבות תיכוניות. | חסיד בשם יצחק הולצמן נכנס ל[[יחידות]] לרבי בחודש [[אדר]] בשנת [[תשל"ו]] ושאל בכתב לגבי התוועדויות עם 'משקה' בישיבות תיכוניות. הרבי הגיב בצורה מיוחדת: הוא הרים את שתי ידיו הקדושות על השולחן, הגביה את עיניו, דפק בחוזקה על שולחנו ואמר: אין צורך ב'משקה', אף לא ביין, אפשר פשוט להתווועד עם סודה. | ||
הרבי הגיב בצורה מיוחדת: הוא הרים את שתי ידיו הקדושות על השולחן, הגביה את עיניו | |||
לרב שאול ג'ובאני, שאמר לרבי כשנכנס ל[[יחידות]] בתחילת שנת ה[[קבוצה]] שלו בשנת [[תשל"ז]] כי חבריו לוחצים עליו לשתות משקה על אף שהוא אינו אוהב את טעמו שאל אותו הרבי איזה משקה הוא אוהב, וכשהשיב שקולה אמר לו הרבי שיאמר לחיים על קולה ושיאמר לאחרים כך הורה לו הרבי, ואף הציע לו שייתן לו כסף כדי שיוכל לקנות קולה עבורו{{הערה|[[בדרך תמים]] [http://www.teshura.com/teshurapdf/Derech%20Tomim%20%282%29-%20Purim-Pesach%205776.pdf גליון ב' עמוד 41]}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
* [[בנדיקטין]] | * [[בנדיקטין]] | ||
גרסה מ־10:16, 20 ביולי 2020
משקה (נהגה במלעיל), הוא כינוי מקובל למשקה חריף אלכוהולי בקרב חסידי חב"ד. על משקה אומרים החסידים 'לחיים' בהתוועדויות.
בשנים הראשונות השתמש הרבי בהתוועדויות במשקה הנקרא בנדיקטין, ובעקבות מעשה שהיה עבר הרבי להשתמש בפומבי במשקה סמירנוף (אף שבביתו המשיך הרבי להשתמש בבנדקטין גם אחר כך). עד היום משקה זה הוא המשקה העיקרי שמשתמשים בו בהתוועדויות חסידיות ב-770.
נוסח אמירת ה'לחיים' בהתוועדות
הרבי מביא בלוח היום יום:
"באמירת לחיים יש שתי נוסחאות: א) לחיים טובים ולשלום, וטעם הברכה - להיות כי בשתיית היין הנזכרת בפעם הראשונה בתורה היו תוצאות לא טובים - ויחל נח גו' ועץ הדעת גפן הי', ולכן מברכים שיין זה יהיה לחיים טובים.
ב) הרב המגיד ממעזריטש היה עונה לחיים ולברכה. פעם בהתוועדות שהי' נוכח רבינו הזקן, ענה רבינו הזקן: לחיים ולברכה. אחרי ההתוועדות שוחחו החסידים בטעם נוסח זה, ששמעוהו אז פעם הראשונה. אחד החסידים אמר, אשר להיות כי נכנס יין יצא סוד, ובעבודה הוא התגלות המדות, לכן זקוקים לברכה. והנוסח הוא "לחיים ולברכה" אותיות לב-רכה. אמר על זה הצמח צדק: זאת יכול לומר חסיד, שהתפלל ועסק בעבודת ה' שלושים שנה.
תכונותיו של ה'משקה'
- 'משקה' הוא שמן מכונות חסידי. כידוע, במכונות גדולות בהן יש חלקי מתכת רבים המתחככים האחד בשני - יכולה ההתחככות ליצור חום לא רצוי והמכונה תישחק. לשם כך מכניסים 'שמן מכונות' הגורם לחלקים לנוע באופן חלק לאורך ימים ושנים טובות. כן הוא ה'משקה'; כשאנו נמצאים בחיים הרגילים - יש לנו חלקים ה'מתחככים' אחד בשני, יש לנו גם התחככות עם ענינים רוחניים - 'מנהג כזה לא נח לי', 'ההידור ההוא יותר מידי עבורי'. ה'משקה' מרכך אפוא את הקצוות, וגורם לכולנו להתרומם יחדיו מעל החיים הרוחניים בלי חיכוכים מיותרים.
- "ה'משקה' הוא דבק חסידי - הוא מאחד את כולנו בהתוועדות בבחינת 'גדולה לגימה שמקרבת'.
- "ה'משקה' הוא חומר דלק חסידי - פעמים, שהאש אי שם בחדרי ליבו של אדם מתעמעמת והולכת, נוטל הוא מעט 'משקה', וזה 'מפעפע' וחודר את כל השכבות והסירכות עד שמגיע אל הניצוץ - ואז - נדלקת בעירה חסידית גדולה.
- "אדמו"ר הריי"צ אמר כי 'עצם ה'משקה' צריך להיות מושלל אצל חסידים, ואם כן, זהו פלא כיצד מגיעים חסידים ל'משקה'.
"אלא מאי? העניין הוא, שכשלוקחים במדידה את הכמות הרצויה - הדבר מועיל, האש נדלקת; ניתן לשבת עם השני עם כל האהבה, וניתן לומר לשני באהבה אמיתית מה לשפר. אבל כשלוקחים יותר מידי, זה יכול לגרום לשריפה ר"ל. כששמים יותר מידי דבק - העצמים המודבקים מחליקים ולבסוף לא נדבקים; אם ישימו יותר מידי 'שמן מכונות' תהיה הצפה, והמכונות תיהרסנה.
- "צריך להפנים, כי 'משקה' הוא לא ההתוועדות. 'משקה' הוא פתח. 'לחיים' הוא כלי עזר, אך לא העיקר.
התקנה המשקה
| ערך מורחב – תקנת המשקה |
בשנת תשכ"ג נתן הרבי כללים לשתיית 'משקה': מותר לשתות שלש כוסיות וכולן ביחד שלא תעבורנה את הרביעית, ובמקרה של ספק - אין להיכנס לספיקות ופשוט לא לשתות. כמו כן, אין לעשות קידוש על 'משקה' בשום אופן. וכשעושים קידוש על יין, לא לגמור את כל הכוס, אלא רוב כוס.
תקנות אלו מיועדים לכלל החסידים שגילם אינו עולה על 40.
באחת הפעמים הרבי אף התבטא בחריפות רבה נגד השותים יתר על המידה. הרבי אמר כי אין הם שלוחיו, ומבקש מהם שלא לצאת לענינים שבשליחותו. הדברים נאמרו כלפי ההולכים בתהלוכות בשמחת תורה ובשבועות, יציאה בשליחות המל"ח ועוד. הרבי התבטא 'וואס שלעפסטו מיר אריין' [= מדוע סוחב אותי אתה לשם]?"
ההבדל בין דורנו לדורות הקדומים
הרבי כותב אל המשפיע ר' פרץ מוצקין את ההבדל בין הדורות הקודמים לדורותינו בעניין 'משקה', ומציין שם שתי נקודות:
א. כי ניתנו כבר הכוחות לאנ"ש, על ידי רוב המאמרים הקלים והשיחות בעניינים של הסברה והבנה, לפעול על השומעים מבלי שיהיו זקוקים ל'משקה' בשופי, ודי ומספיק גם המעט בזה.
ב. כיוון שהיום התרבתה העבודה בהפצת המעיינות חוצה, וענין השתיה יכול לבלבל בזה - לכן הרבי מגביל כיום את שתיית ה'משקה'.
'תחליפים' ל'משקה'
הרבי מבאר שיינה של תורה - תורת החסידות - היא תחליף לשתיית 'משקה'. בנוגע לשתיית ארבע כוסות באחרון של פסח, הורה הרבי שאין לשתות כוסות שלמים (כמו בליל הסדר), ואם יש בכך צורך, ניתן לעשות זאת ברוחניות: לחזור בעל פה ארבעה מאמרי חסידות ו"כיוון שעל ידי זה יהיה בוודאי בריא ברוחניות, יהיה בריא גם בגשמיות..." .
גם לאנ"ש מעל גיל ארבעים שאצלם ה'גזירה' קלה יותר - מצביע הרבי על 'יינה של תורה' כשתיה הנכונה, ומ'משקה' זה בוודאי יש לשתות בשופי'.
חסיד בשם יצחק הולצמן נכנס ליחידות לרבי בחודש אדר בשנת תשל"ו ושאל בכתב לגבי התוועדויות עם 'משקה' בישיבות תיכוניות. הרבי הגיב בצורה מיוחדת: הוא הרים את שתי ידיו הקדושות על השולחן, הגביה את עיניו, דפק בחוזקה על שולחנו ואמר: אין צורך ב'משקה', אף לא ביין, אפשר פשוט להתווועד עם סודה.
לרב שאול ג'ובאני, שאמר לרבי כשנכנס ליחידות בתחילת שנת הקבוצה שלו בשנת תשל"ז כי חבריו לוחצים עליו לשתות משקה על אף שהוא אינו אוהב את טעמו שאל אותו הרבי איזה משקה הוא אוהב, וכשהשיב שקולה אמר לו הרבי שיאמר לחיים על קולה ושיאמר לאחרים כך הורה לו הרבי, ואף הציע לו שייתן לו כסף כדי שיוכל לקנות קולה עבורו[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מנחם ברונפמן, [www.alysefer.com/mashke/ שתיית משקה בחב"ד - נימוקים והסתייגויות], באתר עלי ספר (מתוך שבועון כפר חב"ד פורים תשע"ט)