איסר בער גילרסון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:


הרב ממאלינסק נפטר בערך בשנות הנוני"ם המוקדמות.
הרב ממאלינסק נפטר בערך בשנות הנוני"ם המוקדמות.
==לקריאה נוספת==
*'''את אחי אנוכי מבקש''' ו'''יום ההילולה''', בתוך '''"כוחה של סנגוריה - סיפור המלשינות על חסידי חב"ד"''' מאת הפרופסור [[פישל שניאורסאהן]], הוצאת יבנה, [[תל אביב]], [[תשכ"ז]], עמ' 102-133.


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק|גילרסון איסר בער]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש|גילרסון איסר בער]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק|גילרסון איסר בער]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש|גילרסון איסר בער]]

גרסה מ־17:53, 20 באוגוסט 2009

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

הרב איסר בער גילרסון, המכונה הרב ממאלינסק, נולד למשפחה חב"דית מחסידי אדמו"ר האמצעי. בצעירותו הסתופף בצל אדמו"ר הצמח צדק יחד עם ידידו הרב משולם זלמן ניימרק, והיה לאחד מהחוזרים הגדולים.

לאחר כמה שנים, נסע לעיירה קטנה להיות שם רב. שני סוחרים שנקלעו לשם כחצי שנה אחרי בואו, ביקשו שיעשה ביניהם דין תורה בשל סכסוך שהיה ביניהם. הם כל-כך התלהבו מאופן שפיטתו ביניהם, שהותירה את שניהם מרוצים, עד שעשו מאמצים ומינו אותו לרב בעירם, מאלינסק שהייתה אחת הערים החשובות ברוסיה (ואף שכנה מחוץ לתחום המושב).

הוא קשר קשרים עם כל המושלים והשרים החשובים. על כן היה הוא שליח רבותינו נשיאנו לפטרבורג להשתדל בשביל ענייני הכלל.

לאחר פטירת הצמח צדק בשנת תרכ"ו היה לחסידו של רבי יהודה לייב המהרי"ל מקאפוסט. אמנם לאחר פטירתו בחודש חשוון תרכ"ז חזר לליובאוויטש והיה לחסידו של אדמו"ר המהר"ש, לחוזר שלו ולהשליח הנודד ומפיץ את תורתו בין העיירות. כן היה שליחו למען ענייני הכלל, ושליחו המיוחד לעניין משפטם של שמונים ושניים היהודים בעיירה סטארדוב.

הרב ממאלינסק נפטר בערך בשנות הנוני"ם המוקדמות.

לקריאה נוספת

  • את אחי אנוכי מבקש ויום ההילולה, בתוך "כוחה של סנגוריה - סיפור המלשינות על חסידי חב"ד" מאת הפרופסור פישל שניאורסאהן, הוצאת יבנה, תל אביב, תשכ"ז, עמ' 102-133.