פנימיות (בחסידות)

פנימיות היא הבחינה העליונה והגבוהה בכל דבר, בניגוד לבחינת החיצוניות שהיא הדרגה הנמוכה בו. ענינו של הפנימיות הוא שהוא פונה למעלה לקבל, ומשום כך הוא גבוה יותר. בכללות, הפנימיות של כל דבר היא האור ששורה בו, בניגוד לחיצוניות שהוא הכלי שבו שורה האור.

לעומת מקיף

דוגמה למושג פנימיות - לעומת מקיף: פעולת היועץ (משפיע), המבאר לאדם בשכלו שקיום הוראות התורה היא טובתו האישית. כך ששכלו ומדותיו מבינים ומרגישים זאת.

היועץ פועל על האדם באופן פנימי, כיון שמציאותו האישית (שכלו ומדותיו) השתנתה, וכעת הוא מצד טבעו מזדהה עם הוראות התורה.

לעומת השופט (הרב), הפוסק את ההלכה בלבד, והאדם מקיים זאת מתוך קבלת עול בלבד. זוהי פעולה מקיפית, כיון שמציאותו האישית של האדם נשארה כשהיתה, והוא כופה על עצמו להשמע להוראות התורה.

וכן על דרך זה, בכל השפעה ופעולה על מהות מסויימת, זו יכולה להיות פעולה מקיפית שמכריחה את המהות לקבל את הפעולה. או פעולה פנימית, שהמהות מזדהה אתה.

בעבודת ה'

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

"פנימי" הוא שם המעלה לחסיד שעבודתו את ה' היא בפנימיות ולא בחיצוניות. הוא 'מונח' לגמרי במקום ובעניין שבו הוא אוחז.

פעם, בהתוועדות קודש של הרבי הרש"ב, הבחורים מרוב השתוקקות לשמוע את המאמר ניגנו את ניגון ההכנה למאמר בחיפזון. הרבי הרגיש בדבר והקדיש שיחה שלימה לעניין, ותוכנה, שיהודי בעבודתו צריך לעשות כל דבר בשלימות. אפילו שהמדובר הוא אודות דבר שמשמש כהקדמה לעניין אחר - הרי בשעה שנמצא בהקדמה, הוא 'מונח' בזה לגמרי. ובכלל זהו עיקר גדול, שהיכן שנמצאים ואוחזים, שזה יהיה באמת.

הרבי מבאר שבזה ש'פנימי' מונח לגמרי בעבודה שהוא עושה גם בעבודה שהיא רק הכנה לעניין אחר יש שני טעמים: א. כי זוהי האמת, ואמת בכל שלביה ופרטיה היא מושלמת. ב. כשההכנה היא כראוי, גם התוצאה תהיה מושלמת. ובעומק יותר: גם ההכנה היא חלק מהתכלית שלשמה נברא העולם, והיות שכך, היא נחשבת לתכלית בפני עצמה.

מפתגמי אדמו"ר הצמח צדק: "פנימי" הוא - שבקשת ברכה (מהרבי) להצלחה ב'עבודה' היא בבחינת "אל ישעו בדברי הבל", והרצוי הוא "תכבד העבודה על האנשים".

ראו גם

• אור פנימי
• חיצון