פנחס הורוביץ: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 26: | שורה 26: | ||
בני אדמו"ר הזקן מעידים בהקדמה ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] כי טרם נסיעתו של רבינו לכסא הרבנות בפרקנפורט ורבי שמעלקא לכסא הרבנות בניקלשוברג, ראו הם את כתבי אדמו"ר הזקן, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאוד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה וזכות התורה תעמוד לזרעך ולכל ישראל". | בני אדמו"ר הזקן מעידים בהקדמה ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] כי טרם נסיעתו של רבינו לכסא הרבנות בפרקנפורט ורבי שמעלקא לכסא הרבנות בניקלשוברג, ראו הם את כתבי אדמו"ר הזקן, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאוד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה וזכות התורה תעמוד לזרעך ולכל ישראל". | ||
נפטר ביום ב', ד' [[תמוז]] [[תקס"ה]], ( ביום ההילולא של רבינו תם) בשנת הע"ד לחייו. בנו ממלא מקומו היה רבי צבי הירש בעל "לחמי תודה". ( דרשות). מחנה לוי (על הש"ס) | נפטר ביום ב', ד' [[תמוז]] [[תקס"ה]], (ביום ההילולא של [[רבינו תם]]) בשנת הע"ד לחייו. בנו ממלא מקומו היה רבי צבי הירש בעל "לחמי תודה". ( דרשות). מחנה לוי (על הש"ס) | ||
== ספריו == | == ספריו == | ||
גרסה מ־08:31, 17 באוקטובר 2017
הרה"ק פנחס הלוי הורביץ מפרנקורט דמיין, בעל ההפלאה והמקנה, היה מתלמידי המגיד ממזריטש.
נולד לאביו רבי צבי הירש, רבה של טשורטקוב, מגאוני וצדיקי דורו, שהיה מתענה משבת לשבת.[1]
נשא את בתו של הגביר הרבני רבי יואל בן רבי ישראל, שפירנס אותו בכבוד ודאג לכל מחסורו. באותה תקופה למד עם אחיו רבי נחום הלוי כשנה. לאחר שאחיו זה נתקבל לאב"ד, נתקשר בקשר עז עם אחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג, קשר אותו הוא מתאר כאהבת דוד ויהונתן, ולמדו יחד כמה שנים בהתמדה נפלאה.
בצעירותו נתקבל לרב ואב"ד בק"ק ויטקוב, לאחר מכן נתעלה ונתקבל כאב"ד בעיר לכוביץ.[2]
לאחר תקופה מסוימת נתמנה לרב בעיר ואם בישראל פרנקפורט, כסא עליו ישבו גדולי עולם כמו השל"ה הקדוש והפני יהושע.
אצל המגיד ממזריטש
למרות שהיה תלמיד המגיד ממזריטש, אין מוזכר שמו של המגיד בספריו, מאחר שהמעתיק השמיט זאת במכוון, ומסיבה זו רבי חיים מצאנז הקפיד על מעתיק הספר[3]. מסורת זו מאושרת במשפחתו של בעל ההפלאה [4], ואף ראיה ניצחת לכך: בפרשת בשלח הביא רבינו דבר תורה בשם רבו המגיד "ושמעתי לפרש בשם הרה"מ", וכפי הנראה לא השמיטה המעתיק משום שסבר שהכוונה לבעל המגיד משנה...[4]
קשריו עם אדמו"ר הזקן
אדמו"ר הזקן כותב אליו אגרת[5] על התלאות של המחלוקת ומאסרו בפטרבורג: "אור ישראל וקדושו, בוצינא קדישא חסידא ופרישא, הרב הגאון המפורסם מופת הדור זיוו והדרו, איש אלוקים קדוש יאמר לו". בהמשך הדברים הוא כותב "מי אנכי כי באתי עד הלום, ואין הלום אלא מלכות[6] מאן מלכי רבנן".
אדמו"ר הזקן מתנצל במכתבו על שכותב אליו: ונפשי יודעת מיעוט ערך נפשי עלי, להתייצב במקום גדולים כמותו ירבו בישראל".
אך אדמו"ר הזקן מעלה על נס את הקירוב המיוחד שזכה מבעל ההפלאה, ובזאת מרהיב עוז לכתוב אליו: "אך מקום גדולתו שם ענוותנותו וענוותו תרבני, ורחב לבי בעלותי על לבי חיבה יתירה הנודעת לי ממר שהוא רבה דעמיה שי' מימי קדם בק"ק מיעזריטש וק"ק ראונא[7] ונתמניתי במנין שלו וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו".
באגרת עצמה מדווח אדמו"ר הזקן לבעל ההפלאה ובחתימתו הוא מזכיר את עצמו לפניו בשמו ובשם אמו "שניאור זלמן בן רבקה" בציינו "ומבקש ברכתו סלה".
מחזק את אדמו"ר הזקן לסיים את השולחן ערוך
בני אדמו"ר הזקן מעידים בהקדמה לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן כי טרם נסיעתו של רבינו לכסא הרבנות בפרקנפורט ורבי שמעלקא לכסא הרבנות בניקלשוברג, ראו הם את כתבי אדמו"ר הזקן, "וקלסוהו ושבחוהו עד למאוד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר, לך נאה ויאה וזכות התורה תעמוד לזרעך ולכל ישראל".
נפטר ביום ב', ד' תמוז תקס"ה, (ביום ההילולא של רבינו תם) בשנת הע"ד לחייו. בנו ממלא מקומו היה רבי צבי הירש בעל "לחמי תודה". ( דרשות). מחנה לוי (על הש"ס)
ספריו
- פנים יפות על התורה.
- פנים יפות על תהילים ופרקי אבות ליקוט מספריו על תהילים ופרקי אבות ( י"ל מחדש - מישור ב"ב תשע"ו).
- הפלאה על הש"ס.
- מקנה על מסכת קידושין.
- שו"ת גבעת פנחס
- הגדת הלווים ליקוט מספריו (ומספרי אחיו רבי שמואל מניקלשבורג) על ההגדה