שלום (שיחה | תרומות)
מ החלפת טקסט – " שנאה" ב־" שנאה"
הרבי כותב בדיוק הפוך ואם טעיתי בבקשה להסביר לי
תגית: עריכה ממכשיר נייד
שורה 3: שורה 3:
זאת, למרות שתאות האדם היא לא תמיד שלילית לגמרי, אלא לעיתים - התאוה היא גם לדברים גשמיים שהאדם צריך להם - הן לצורך קיומו והן לצורך עבודתו את ה', מכל מקום, צריך להיות; "ידך בעורף אויבך", היינו להתייחס אליהם בבחינת "עורף" ואחוריים של הרצון - "[[כמאן דשדי בתר כתפוי]]" - בעל כורחו, וכאילו כפאו וכו'.
זאת, למרות שתאות האדם היא לא תמיד שלילית לגמרי, אלא לעיתים - התאוה היא גם לדברים גשמיים שהאדם צריך להם - הן לצורך קיומו והן לצורך עבודתו את ה', מכל מקום, צריך להיות; "ידך בעורף אויבך", היינו להתייחס אליהם בבחינת "עורף" ואחוריים של הרצון - "[[כמאן דשדי בתר כתפוי]]" - בעל כורחו, וכאילו כפאו וכו'.


והיינו, שלא ירצה באמת את הדברים הגשמיים, אלא ירצה רק לנצלם למטרות רוחניות טהורות, כי הם עצמם שנואים בעיניו, מאחר שהתאוה שהם מעוררים מפריעה לדבקות בה'.  
והיינו, שלא ירצה באמת את הדברים הגשמיים, אלא ירצה רק לנצלם למטרות רוחניות טהורות, כי הם עצמם שנואים בעיניו, מאחר שהתאוה שהם מעוררים מפריעה לדבקות בה'.
 
(ראה לקו"ש חלק כ''ג דף 76 שכתוב שונא זה שנאה כבושה בלב וזה הרבה יותר עמוק וכו.)
 
==הבדל בין אויב לשונא==
==הבדל בין אויב לשונא==
האויב גרוע משונא, כי האויב הוא שבלבו איבה עולמית, והוא בחינת [[עמלק#עמלק על פי תורת החסידות|קליפת עמלק]] - יודע את רבונו ומכוון למרוד בו. והטעם לזה, כי איבה - הוא ניגוד המקביל לאהבה, שפירושו - רצון, והוא הרצון הא-לקי שב[[נשמה]] - שלמעלה מהשכל, כך האיבה היא [[שנאה]] עולמית - בלי טעם ודעת. מה שאין כן [[שנאה]], הוא רק היפך ה[[אהבה]] - תולדת השכל, כך גם השנאה באה כאשר יש לו טעם הגיוני לשנוא את השנואי לו, וממילא היא מוגבלת בהגבלת הטעם וההגיון, ואם וכאשר - תשתנה הדעה ויתבטל הטעם לשנאה תתבטל גם השנאה.
האויב גרוע משונא, כי האויב הוא שבלבו איבה עולמית, והוא בחינת [[עמלק#עמלק על פי תורת החסידות|קליפת עמלק]] - יודע את רבונו ומכוון למרוד בו. והטעם לזה, כי איבה - הוא ניגוד המקביל לאהבה, שפירושו - רצון, והוא הרצון הא-לקי שב[[נשמה]] - שלמעלה מהשכל, כך האיבה היא [[שנאה]] עולמית - בלי טעם ודעת. מה שאין כן [[שנאה]], הוא רק היפך ה[[אהבה]] - תולדת השכל, כך גם השנאה באה כאשר יש לו טעם הגיוני לשנוא את השנואי לו, וממילא היא מוגבלת בהגבלת הטעם וההגיון, ואם וכאשר - תשתנה הדעה ויתבטל הטעם לשנאה תתבטל גם השנאה.