לוט: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(לוט לא היה בן דודו של אברהם) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==במקרא== | ==במקרא== | ||
ב[[פרשת לך לך]] מסופר כי היתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של לוט | ב[[פרשת לך לך]] מסופר כי היתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של אחיינו לוט, אם מותר לרעות את בהמותיהם בשדות זרים, בעקבות טענתו של לוט כי הוא יורשו היחיד של אברהם אבינו וממילא גם יורשו של ארץ ישראל ששייכת לו (טענה מופרכת לאור העובדה כי ארץ ישראל עדיין לא ניתנה לאברהם אבינו ובוודאי שלא ללוט). בעקבות מריבה זו מבקש אברהם אבינו מלוט "הפרד נא מעלי", והם נפרדים זה לדרך הקדושה ולוט לסדום - מקום של רשעים. | ||
ב[[פרשת וירא]] מסופר כי ה[[מלאכים]] שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו וה[[קול]] יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה ה[[מלאכים]] מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר | ב[[פרשת וירא]] מסופר כי ה[[מלאכים]] שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו וה[[קול]] יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה ה[[מלאכים]] מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר ומצווים עליהם לברוח להרים, לפני ש[[הקב"ה]] מחריב את העיר. | ||
לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי ה[[מבול]] בזמן [[נח]]. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה. | לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי ה[[מבול]] בזמן [[נח]]. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה. | ||
==אשת לוט== | ==אשת לוט== | ||
לאחר שאשת לוט הסתכלה - בניגוד לציווי המלאך - במהפכת סדום, היא נהפכה לנציב מלח. | לאחר שאשת לוט הסתכלה - בניגוד לציווי המלאך - במהפכת סדום, היא נהפכה לנציב מלח. | ||
גרסה מ־15:32, 11 באוגוסט 2020
לוט היה אחיין של אברהם אבינו (בן אחיו הרן), אביהם של עמון ומואב (דרך בנותיו), מלך המשיח היוצא מדוד המלך נמנה על צאצאיו.
במקרא
בפרשת לך לך מסופר כי היתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של אחיינו לוט, אם מותר לרעות את בהמותיהם בשדות זרים, בעקבות טענתו של לוט כי הוא יורשו היחיד של אברהם אבינו וממילא גם יורשו של ארץ ישראל ששייכת לו (טענה מופרכת לאור העובדה כי ארץ ישראל עדיין לא ניתנה לאברהם אבינו ובוודאי שלא ללוט). בעקבות מריבה זו מבקש אברהם אבינו מלוט "הפרד נא מעלי", והם נפרדים זה לדרך הקדושה ולוט לסדום - מקום של רשעים.
בפרשת וירא מסופר כי המלאכים שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו והקול יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה המלאכים מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר ומצווים עליהם לברוח להרים, לפני שהקב"ה מחריב את העיר.
לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי המבול בזמן נח. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה.
אשת לוט
לאחר שאשת לוט הסתכלה - בניגוד לציווי המלאך - במהפכת סדום, היא נהפכה לנציב מלח. הרבי חוקר, בנוגע לאשתו של לוט שנתהפכה לנציב מלח, האם מדובר בנס תמידי, באופן שגופה של אשת לוט נשאר בעצם במהותו הקודם אלא שנס הופך אותו כל רגע מחדש לנציב מלח, או שמא מדובר בנס חד פעמי שהפך את גופה לנציב מלח, ומעתה והלאה אין נצרכים עוד לנס כדי שיהיה נציב מלח, כי הוא התהפך ממהותו למהות חדשה של מלח.
ברור הדבר, כי הדבר תלוי מה מהם נס גדול יותר; האם נס תמידי, שהינו קטן יותר, כלומר - הפיכה תמידית של גופה לנציב מלח הינו נס גדול יותר בכמות, שהרי הינו נס תמידי, אם כי באיכותו הנס קטן יותר, שהרי הנס לא הפך את גופה למהות אחרת של מלח, אלא הגוף נותר במהותו, וישנו דבר זמני ההופך אותו למלח. מצד שני אם הנס היה נס חד פעמי שהפך את מהות גופה למלח מוחלט, נמצא כי באיכותו הנס גדול יותר, שהרי הבשר נתהפך למלח מוחלט, אם כי בכמות הנס קטן יותר, מכיון שהינו נס חד פעמי.
הרבי תולה זאת במחלוקת המדוברת במסכת שבת, בנידון שהאדם זקוק לשאת כדי יין לפנות מקום לאורחיו, אם עדיף שישא בבת אחת כמות גדולה, מה שיהפוך את המאמץ לגדול יותר באיכות, או שמא עדיף שיסחוב כמויות קטנות יותר בפעמים רבות, מה שיהפוך את המאמץ לקטן יותר באיכותו, אם כי לגדול יותר בכמותו. נמצא כי אותה מחלוקת, האם יש להחשיב איכות או כמות, תכריע את הדבר בעניננו.
הרבי מבאר כי הדבר הינו חילוק משמעותי הלכה למעשה; שהרי אם גופה נשאר בעצמותו ונס הופך אותו למציאות של מלח, נמצא כי הוא מטמא טומאת מת, אך אם גופה נתהפך לגמרי למציאות חדשה של מלח, וודאי שאינו מטמא מת.[1]
בחסידות
קודם הבירור היה לוט כלול באברהם בקדושה כמו סיגים אשר קודם הצירוף ובירור מעורבים הם עם זהב. ולכן לו"ט בגי' שם מ"ה, כי הוא בחינת האחוריים דשם מ"ה. אך הוא מקור חכמה ובינה דקליפה, לכן נקרא לוט לשון קללה, ולכן הלך לוט את אברהם קודם הבירור.
ולכן יצא מלוט עמון ומואב אשר יצאה מהם רות המואביה ונעמה העמונית כי מואב היא בחינת חכמה דקליפה ונעמה הוא לשון נועם בינה התגלות עתיק בבינה, וע"י בירור יצאה רות המואביה ונעמה העמוני' מן חו"ב דקליפה ואחר הבירור נפרדו סיגי לוט מאברהם[2].