צרעת

המונח "מצורע" מפנה לכאן. לערך העוסק בפרשה בתורה בשם זה, ראו פרשת מצורע.

המונח "נגעים" מפנה לכאן. לערך העוסק במסכת בשם זה, ראו מסכת נגעים.

צרעת הינה שם כולל למיני הנגעים שעלולים להתרחש הנחלקים לשלושה סוגים: נגעי אדם, נגעי בתים ונגעי בגדים - כאשר מתפשט בהם כתם מסוים, אשר עלול לגרום להם טומאה. דינים רבים יש בזיהוי הנגע ובטיהור המצורע, המפורטים בפרשיות תזריע ומצורע.

סוגי הנגעים

בנגעי האדם ישנם כמה סוגי נגע, שתים שהן ארבע:

• בהרת: עזה כשלג - שהיא לבנה ביותר, ואין יותר לבנה ממנה.
• בהרת: סיד ההיכל: - לבנה כסיד הלבן שבקירות ההיכל (בבית המקדש). זו הדרגה השנייה בלובן הבהרת.
• שאת: קרום ביצה - לבנה כקרום העוטף את חלבון הביצה, מתחת קליפת החיצונית של הביצה.
• שאת: כצמר הלבן - לבנה כצמר נקי של כבשבן יומי. זו הדרגה השנייה של הנגע המכונה שאת.

בכולם על האדם לגשת לכהן ולקבל "אבחון" האם הנגע שבעורו נחשב כנגע שעליו אומרת התורה שמטמאה והוא נהיה מצורע. רק לכהן יש את הסמכות לפסוק על האדם האם הוא מצורע או לא, אפילו תלמיד חכם גדול אינו יכול לקבוע בענין זה.

ההסבר לכך שרק הכהו יכול לפסוק, על פי תורת חסידות הוא, כי רק הכהנים אשר הינם מצאצאי אהרון הכהן, אשר היה אוהב ישראל אמיתי, וכל הכוהנים יש להם את האהבת ישראל כמו שלו, לכן רק להם יש את הסמכות לפסול ולטמא יהודי, כי בשביל להוכיח ולהראות על מום ביהודי צריך תחילה להגיע לדרגה שאוהב אותו בכל ליבו.

הנגעים בפנימיות

בחסידות מוסבר שכל הענין של הנגעים אינו ענין שלילי במהותו, אלא אדרבה.

כתוב אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת,

אדם, זה הדרגה היותר נעלית מבין ארבעת השמות: אדם, גבר, איש, אנוש. כי הנגע קורה רק לאחד הנמצא בדרגה גבוהה של אדם. מכיוון שהנגע קורה רק לאחר שהאדם תיקן כבר את כל עניניו והוא שלם בכל אלא שהפסולת והדבר הכי חיצוני שבאדם שזה העור שם עדיין נשאר קצת מקום שעדיין לא התברר ויצא מהרע, ואצל אחד כזה שייך שבעור שלו יהיה נגע צרעת, ולא עוד אלא שגם הנגע בעצמו הוא לא דבר שלילי מצד עצמו אלא אדרבה כפי שכותב אדמו"ר הזקן ש"הנגעים אורות גבוהים הן" אלא שמצד חוזקם וגודלם לא יכלו לרדת ולהתלבש בכלים ולכן ירדו ונפלו לקליפות הטמאות, ונהיה לו נגע צרעת, אבל בשורשם למעלה הנגעים הינם נעלים ביותר.

ולכן גם מה שעליו לעשות זה ללכת לכהן, כי כהן הוא בדרגה יותר נעלית מכולם, ותפקידו לגלות את הטוב שבנגע עד שנהיה טהור.

הנגעים מרמזים על הגאולה

הרבי מסביר שרצף הפרשיות "תזריע-מצורע" מבטא ומרמז על התהליך של גלות וגאולה, ענינו של הגאולה הוא שלאחר שבמשך הגלות מבררים ומנסים לגלות בעולם את הטוב שבכל דבר, וכל הדברים הגשמיים והנחותים, מתגלה מעלתם האמיתית איך שבשורשם הם נעלים, כי כל הגבוה גבוה נופל למטה למטה,

פרשת תזריע שבה מתוארים פרטי הנגעים מרמז על תקופת הגלות, שלמראית עין יש ענינים שלילים,

פרשת מצורע שבה מוסבר איך מטהרים את הנגעים מרמז על תקופת הגולה שבה יתגלה לגמרי הטוב והמעלה שבעולם.

טהרת המצורע

(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ: (ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: (ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים:(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

— ויקרא יד

עץ ארז

הארז רומז לבירור המדות דנפש הבהמית, וכמו שמובא במדרש רבה פ' חקת ובתנחומא שם: ע"י שאדם מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב הוא מתרפא.

ביאור ענין זה הוא על פי פירושו של הרמ"ז בפירוש הזהר פ' תרומה "גבי אילנין נטיעין דעקר לון קב"ה ושתיל לון באתר אחרא ואלין אקרון ארזי לבנון" כלומר אילנות ארז שעקרם הקב"ה ממקום אחד ונטען במקום אחר, ופירש הרמ"ז שהם ו"ק דזעיר אנפין שנעקרו בעולם התהו ונפלו בעולם הבריאה ואח"כ נטעו ונשתלו בעולם התיקון וכן פירש בספר עמק המלך. ומכיון שכך, נמצא שגם הניצוצות שבשבירת הכלים נקראים גם כן בשם זה. וזה כוונת חז"ל במאמרם "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז", כי בעולם התהו מחמת תוקף ותגבורת המדות לא היה התכללות מדה אחת מהיפוכה, אשר דבר זה הוא תכונותיו של אדם שהוא "קשה כארז" ועומד על תכונותיו בכל התוקף, משא"כ בתיקון שנתקנו להיות בבחי' קוין והתכללות שאדם כזה הוא "רך כקנה".

וזהו ענין השלכת עץ ארז ואזוב לתוך שריפת הפרה, כי האזוב הוא ההשפלה ונמיכת רוח והביטול, וכן תולעת מורה על ענין זה כמו שכתוב ואנכי תולעת ולא איש, ומחברים הארז עם האזוב בשני תולעת ומשליך לתוך שרפת הפרה דהיינו להיות בירור המדות דתהו שהם קשה כארז ע"י המשכת הביטול.

אזוב

האזוב הגדל בקיר הוא הנמוך מכל האילנות, והוא רומז לקטנות המדות שהיא "טיפת היסוד", היינו, ההשפעה הבאה מבחינת היסוד אל תוך הנבראים, שהיא בבחינת "טיפה" - הארה בעלמא.

טהרת המצורע היא על ידי האזוב. הטעם לזה שהמצורע צריך ליקח מן עץ האזוב הוא, כדי ללמדו שצריך להיות בשפלות ולא בהתנשאות.

קרבנותיו

לאחר שבוע מהתגלחת מביא המצורע שני קרבנות לחטאת ולעולה. אם דל הוא, מביא קרבן שתי תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת.