הבדלים בין גרסאות בדף "היתר"
מ (החלפת טקסט – " יין" ב־" יין") |
מ (החלפת טקסט – "בשר " ב־"בשר ") |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== ה'היתר' ב[[תורת החסידות]] == | == ה'היתר' ב[[תורת החסידות]] == | ||
| − | על פי [[תורת החסידות]], הסיבה לקריאת שם "היתר", הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא [[גשמיות|גשמי]] - ובכללן כל המאכלות וכדומה, הם מ[[קליפת נוגה]], ולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף ל[[שלוש קליפות הטמאות]] - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי בשר וסובאי [[יין]] למלאת תאות גופו ו[[נפש בהמית|נפשו הבהמית]] שהוא בחינת [[יסוד המים]] מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת ה[[תאוה]], ועל ידי זה יורד חיות | + | על פי [[תורת החסידות]], הסיבה לקריאת שם "היתר", הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא [[גשמיות|גשמי]] - ובכללן כל המאכלות וכדומה, הם מ[[קליפת נוגה]], ולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף ל[[שלוש קליפות הטמאות]] - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי [[בשר]] וסובאי [[יין]] למלאת תאות גופו ו[[נפש בהמית|נפשו הבהמית]] שהוא בחינת [[יסוד המים]] מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת ה[[תאוה]], ועל ידי זה יורד חיות ה[[בשר]] והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שב[[שלוש קליפות הטמאות]] וגופו נעשה להן [[לבוש]] ו[[מרכבה]] לפי שעה, - אף על פי כן חוזר הדבר למקור ה[[קדושה]], וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור ל[[עבודת ה']] ולתורתו. |
הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", כי לפי שהיה [[בשר]] היתר ו[[יין]] כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'. | הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", כי לפי שהיה [[בשר]] היתר ו[[יין]] כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'. | ||
גרסה מ־09:08, 22 בספטמבר 2016
היתר הינו כל דבר שאינו אסור על פי התורה; מעשים שאינם אסורים, דיבורים שאינם אסורים, ואף מאכלות היתר. גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, עליו לנהוג בהם קדושה ולהגביל את עצמו. מקור הדברים הוא מפרשת קדושים, שם אומרת התורה: "והתקדִשתם והייתם קדושים[1]". המפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא: "קדש עצמך במותר לך[2]". כלומר, גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, מחובתו של האדם לשים סייגים משלו גם על הדברים המותרים.
תוכן עניינים
ה'היתר' בתורת החסידות
על פי תורת החסידות, הסיבה לקריאת שם "היתר", הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא גשמי - ובכללן כל המאכלות וכדומה, הם מקליפת נוגה, ולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף לשלוש קליפות הטמאות - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ונפשו הבהמית שהוא בחינת יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאוה, ועל ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלוש קליפות הטמאות וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה, - אף על פי כן חוזר הדבר למקור הקדושה, וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו.
הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'.
אם כי יש לדעת כי גם אחרי התשובה, נשאר בגוף רשימו מהאיסור, ועל כן צריך הגוף לחיבוט הקבר[3].
אצל חסידים מקובל הפתגם: "מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מיותר" ("וואס ממעג נישט - מעג נישט, און וואס ממעג יע - מ'דארף נישט")[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ויקרא כ', ז.
- ↑ מסכת יבמות דף כ.
- ↑ ספר התניא ליקוטי אמרים - פרק ז'.
- ↑ מקור הפתגם הינו מהיום יום כ"ה אדר ב': החסיד ר' מרדכי האראדאקער סיפר: פתגם הראשון ששמעו מרבינו הזקן כשבאנו לליאזנא היה: וואס מען טאר ניט טאר מען ניט, און וואס מ'מעג דארף מען ניט (= מה שאסור - אסור, ומה שמותר - לא צריך). כשלש ארבע שנים עבדנו בזה עד שהבאנו אופן זה בעניני חיינו, ורק אז נכנסנו ליחידות לשאול דרך בעבודה..
