כיור

הכיור

הכיור שבבית המקדש היה כעין מזרקה בעלת שנים עשר ברזים, על מנת שהכהנים ירחצו בו ידיהם ורגליהם לפני התחלת עבודתם במקדש.

הוא היה עשוי מנחושת, ככתוב: ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה.

מקום הכיור

מקומו היה בין האולם למזבח, משוך לדרוםתבנית:הערת שוליים מזוית המזבח, ולא היה מפסיק כלל בין המזבח להיכל. הסיבה לכך היא, מכיון שהמזבח היה בצד צפון, ומכיון שמצד אחד אסור שהכיור יפסיק בין המזבח ובין פתח ההיכל מפני שלושת ההלכות הבאות:

• על המזבח להיות "פתח אוהל מועד", ללא כל מפסיק בינו לבין פתח ההיכל.

• אסור שהכיור יהיה בצד צפון כלל, מכיון שדורשים "צפונה" מלשון פנוי - שיהיה צד צפון של העזרה פנוי מכליםתבנית:הערת שוליים.

• מצד שני על הכיור להיות בין המזבח וההיכל, וכמו כתוב "ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח" - חיוב לשים בין פתח האולם או ההיכלתבנית:הערת שוליים,

לכן היה הכיור מיד בסיום זויות המזבח - בין חלל האויר שנגד המזבח להיכלתבנית:הערת שוליים.

כן הכיור

מכונות הנחושת

כן הכיור הוא כלי עליו עמד הכיור, והוא מצוות עשה מהתורה" כאמור בספוק "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת".

המוכני

המוכני של הכיור וכנו היה כלי בבית המקדש השני.

לדעת הרמב"ם המוכני הינו כלי הטמון בחול ומחובר לכיור, אליו היו עוברים המים בשעת הלילה.

ולדעת הראב"ד הוא גלגלת עם חוט, את הכיור וכנו היו קושרים בחוט ומגלגלים אותו לבור שבעזרה.

לדעת שניהם המוכני ודרכיו נועדו כדי שמי הכיור יחשבו קשורים לארץ ולא יפסלו משימוש משום ש"לנו".

מכונות הנחושת

מכונות הנחושת, היו עשרה כליםתבנית:הערת שוליים ששימשו כ"כנו" של הכיור, ועליהם היה הכיור. עשיית הכן היא מצווה מהתורה וכאמור בפסוק "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת".

עשרת הכלים היו עשויים מנחושת, וכמצוות התורה. כל אחת מהמכונות היו באורך ורוחב של ארבע אמות, ובגבוה של שלוש אמות.

בתוך האופן היה נקב בו היתה תחובה יד. בין כל ידי האופן, היו מסגרות כעין טבלאות.

מלבד זאת, היתה על המסגרת התחתונה "שלבים", שהם מקלות נחושת זקופיםתבנית:הערת שוליים, ובניהם היו עוד מסגרות, ועל מסגרות אלו היו ציורים בולטים של אריות, בקרים וכרובים. על ה"שלבים" היה כן הכיור. מתחת לצורות האריות, היו צורות כעין הכרובים.

לכל מכונה היתה ארבעת אופני נחושת, ונסרים של נחושת, וארבעת פעמותיו של הכן היו בולטות למעלה מהנסרים בזויות הכן.