רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 91: | שורה 91: | ||
* [[תיקון אהל אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב]] | * [[תיקון אהל אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב]] | ||
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד]] | [[קטגוריה:נשיאי חב"ד|7]] |
גרסה מ־22:25, 14 בפברואר 2007
רבי שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב הינו האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד. נולד בכ' מרחשוון ה'תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לאביו אדמו"ר המהר"ש ולאמו הרבנית שטרנא שרה. במוצאי שבת פרשת תצא, י"א אלול ה'תרל"ה התחתן עם הרבנית שטרנא שרה בעיר אוורוטש. בב' ניסן תרכ"א הסתלק ומנוחתו כבוד ברוסטוב.
קשרי השידוכין
אביו נהג ללמוד עמו מבלי שירגישו בדבר על מנת שלא לגרום קנאת אחים. בילדותו שהה רוב היום בבית סבו אדמו"ר הצמח צדק, באחד הביקורים של הרבנית שטערנא שרה עם אביה בבית אדמו"ר הצ"צ נכח במקום גם נכדו (ר' שלום דובער), שהיה אז בגיל ארבע. הצ"צ התבטא עליהם: "חתן וכלה". באותה השנה י' בסיוון ה'תרכ"ה נכתבו התנאים בהם אבי החתן התחייב לתת 1,000 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית). אבי הכלה התחייב לתת 1,500 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית) והסבא – אדמו"ר הצ"צ התחייב לתת 500 רובל, אותם יחלקו ל – 10 תשלומים ויחלו לתת מייד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים.
חתונתו
שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרעמעווע. בראותו קופסא מונחת בעגלה בה היה כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק מתנה לכלה, ביקש לראותו. כאשר מסרו לר' שמואל את הכובע הסיר ממנו את הנוצה. ציווה את בנו שלא יחבוש את השטריימל מחוץ לעיירה ליובאוויטש אף לא בחתונתו וכך נהג הרש"ב כל ימיו. במוצאי שבת פרשת תצא, י"א אלול ה'תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש.
מייד לאחר החתונה הזדרזו החתן, הכלה והרבנית רבקה לשוב לליובאוויטש אך בסיבת עיכוב לא צפוי הגיעו רק במוצאי שבת.
מייד לאחר החתונה ציווה אדמו"ר המהר"ש את בנו לאכול בנפרד על שולחן שמדתו קצובה ובמשך כ - 16 שנים אכל הרש"ב על שולחן זה מבלי שידע טעם לציווי.
היה קם ביום השבת בשעה 03:00 ובכל ימות השבוע בשעה 04:00 לפנות בוקר, עסק בלימוד דא"ח והתפלל עד השעה 10:00 לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב זלמן אהרן והר' שלום מקאדין נגלה עד השעה 14:00 ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר משניות בעל-פה אך עיקר לימודו היה דא"ח וקבלה.
בליל שבת נהג להיכנס לאביו לפני תפילת ערבית. בערב שבת ובמוצאי שבת בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וביום רביעי בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ביחידות ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.
קבלת הנשיאות
אצל אדמו”ר הרש”ב נמשך תהליך קבלת הנשיאות זמן ממושך יותר מאשר כל רבי אחר, במשך אחת-עשרה שנים. ביום י"ג תשרי תרמ"ג הסתלק אביו אדמו"ר המהר"ש, ורק בראש השנה תרנ”ד החל לקבל ל’יחידות’ באופן קבוע ולענות בכתב על שאלותיהם של החסידים, זאת למרות שאמירת דא"ח ברבים (דבר שבדרך כלל היווה את האות לקבל הנשיאות) החל מיד לאחר הסתלקות אביו.
הסתלקות אביו המהר”ש עשתה עליו רושם חזק מאוד, והחסידים ראו זאת בהנהגתו המיוחדת. בכל שנת האבלות ירד הרבי הרש”ב לפני התיבה בחדרו של אביו. לאחר התפילה היה סוגר את הדלת ונשאר ספון בחדר במשך כל היום, שם אכל, שם למד וישן.
ימים ספורים לאחר ההסתלקות החל לומר מאמר חסידות ברבים. היה זה ביום שני של חג הסוכות, כאשר פתח ואמר את מאמר ד”ה “כתר יתנו לך”. בחנוכה אותה שנה אמר את מאמר ד”ה “תנו רבנן נר חנוכה”. מאמר זה התפרסם בעתקים רבים והתקבל בקרב החסידים בחיבה יתירה.
במשך כל שנת האבילות לא הסכים לקבל פני איש ולא ענה על שאלות או עצות. את כל זמנו הקדיש לתפילה ולימוד תורה. בשנת האבילות, ובשנים הבאות, נסע כמה פעמים לערים אחרות ומדינות רחוקות מטעמי בריאות.
בספר ‘בית רבי’ מסופר כי אדמו”ר הרש”ב לא אבה לקבל את כתר הנשיאות בטענה כי אחיו הגדול ממנו, הרב שניאור זלמן אהרן (הרז”א) צריך למלא את מקום אביו, אולם הרז”א סירב בתקיפות, וכך גם הרש”ב.
באמצע חודש אלול תרמ”ג (לקראת סיום שנת האבל על אדמו”ר המהר”ש), נכנסו הרב שמואל גרונם אסתרמן והרב משה (שהתמנו לאחר שנים רבות כמשפיעים בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) אל הרב אברהם מזעמבין מחשובי ונכבדי החסידים.
שנים אלו היו חברים ומלמדים, ומכיון שלקראת החגים הפסיקו את הלימודים עם התלמידים, היו נוסעים בכל שנה לליובאוויטש, והם שאלו האם עליהם להמשיך לנסוע לליובאוויטש לאחר הסתלקותו של הרבי מהר”ש בעוד שבניו טרם קיבלו על עצמם את הנשיאות?
השניים הוסיפו ואמרו כי חוששים שמא יש להם ‘פניה’ כדי לחסוך את עלות הנסיעה, ולכן הם מוסרים לו מראש את כספי הוצאות הנסיעה כדי שיחלק לצדקה לפי דעתו.
ר’ אברהם השיב להם מיד כי אינו מקבל את הכסף, ועליהם לנסוע לליובאוויטש כפי שהורגלו בכל שנה. הוא הוסיף שלולא זקנותו וחולשתו, גם הוא היה נוסע לליובאוויטש.
בתקופה שאדמו”ר הרש”ב הביע את סירובו לקבל את הנשיאות, אמר לו החסיד ר’ גרשון דובער מנעוול: “אדמו”ר הזקן הצית את אור החסידות ואתם רוצים לכבות?” כשאדמו”ר הרש”ב שמע זאת, פרץ בבכי מר.
מדברים קשים אלו שאמר החסיד לרבו, ניתן היה להבין עד כמה נגע בנפש החסידים שהרבי הרש”ב יקבל על עצמו את הנשיאות.
רק לאחר שנים רבות נעתר לבקשותיהם של החסידים והחל לכהן באדמו”רות באופן רשמי, ועל כך סיפר בנו, אדמו"ר הריי"צ:
“עשרת השנים - מבלי לחשב את שנת האבלות - בין הסתלקות הסבא, הרבי המהר”ש - י”ג תשרי תרמ”ג - עד לקבלת הנשיאות על ידי אבי - ראש השנה תרנ”ד - היה אבי בגדר של התבודדות. אף שהיה אומר חסידות ברבים, ומשנת תר”ן גם קיבל אנשים ליחידות, היה מתבודד לעצמו. במשך עשר שנים אלו היו זמנים שונים כפי שרשום ברשימות שונות, אבל בכלל בעשר שנים אלו נהג בדרך של התבודדות לעשות עם עצמו ובתוך עצמו. מראש השנה תרנ”ד מתחיל סדר חדש של דרך עבודה בהתגלות”.
היה זה בתפילת ערבית של ליל ראש השנה, כאשר אדמו”ר הרש”ב קבע את מקום תפילתו בבית הכנסת באותו מקום בו התפלל אביו הרבי המהר”ש - שכן עד אז התפלל במקומו המיוחד לו בבית הכנסת כפי שהיה בחיי אביו. מאז החל לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע, ענה על מכתבים, ומסר את מאמרי החסידות שאמר בכדי שיוכלו להעתיק אותם.
התייסדות תומכי תמימים
לפני חתונת בנו אדמו"ר הריי"צ כתב בכתב יד קטן מאוד את "המשך" המאמר "שמח תשמח" בו נתבאר עניין שמחת הנישואין וגודל מעלת השמחה שפורצת כל הגדרים. החתונה נערכה ביום שישי פרשת תצא י"ג אלול תרנ"ז בעיירה ליובאוויטש.
ביום ראשון ט"ו אלול קרא הרש"ב ועידה בה השתתפו כ – 50 איש מבחירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיעה על החלטתו לייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בה ילמדו ניגלה וחסידות על מנת להאיר אור ושהתלמידים יהיו יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. ביום שלישי י"ז אלול הרש"ב בחר את 18 התלמידים הראשונים.
בשנת ה'תרע"ו (ימי מלחמת העולם הראשונה) כשהחזית התקרבה לליובאוויטש, עזב את העיר ועבר לרוסטוב.
במהלך התוועדויות נהגו החסידים לנגן לפניו את ניגון רוסטוב ועל ניגונו של ר' אשר מניקולייב אמר: 'בניגון זה התפילה טובה יותר. אפשר לרחוץ בו את הכלי בדמעות חמות ושיר זה עוזר לפתיחת הלב'.
הסתלקותו
ביום השבת קודש פרשת ויקרא בשנת ה'תר"פ הודיע ד"ר לנדא לאדמו"ר הריי"צ שבדרך הטבע אין שום תקווה לאביו.
במוצאי שבת ב' ניסן נכנס הריי"צ לחדר אביו ובלשון צחה וברורה אמר לו אביו: "אני עולה השמימה, את הכתבים אני משאיר לכם, קחו אותי לאולם ונהיה ביחד". העבירו את מיטתו לאולם והרופאים עשו לו זריקות כל עשר דקות. החסידים הרבו בתפילה ובתחנונים והוסיפו לו את השם "חיים". הקימו בי"ד של שלושה וכל אחד מאנ"ש נתן חצי שנה מימי חייו עבור הרש"ב. הרבנית רצתה לתת 10 שנים אך הבי"ד סירב לקבל יותר משנתיים.
בשעה 02:00 אחר חצות לערך ברך את בנו (הריי"צ) ואת נכדותיו. נשימתו נחלשה ובנו צעק: "אבא! אבא!" הרש"ב פתח את עיניו הביט בו ושתי דמעות זלגו מעיניו, מייד סגר את עיניו ולאחר רגעים אחדים פניו התכווצו ונשימתו נפסקה. כל הקהל שעמד מסביב צעק "שמע ישראל" בבכיות נוראות וכל יהודי רוסטוב השתתפו בהלוויה. הוא נטמן בבית העלמין הישן ברוסטוב ובשנת ה'ת"ש כשהשלטונות רצו להרוס אותו, נאלצו להעביר את הציון לבית העלמין החדש.
משפחתו
- אביו: אדמו"ר המהר"ש
- אמו: הרבנית רבקה
- רעיתו: הרבנית שטערנא שרה
- בניו: אדמו"ר הריי"צ
מספריו:
- אגרות קודש(5 חלקים): תשובות בהלכה, אגרות התעוררות לתורה והנהגה ישרה, עסקנות הכלל, ניהול המוסדות ועוד.
- בשעה שהקדימו: ביאור עיקרי תורת החסידות.
- יום טוב של ר"ה-תרס"ו.
- ספר המאמרים תרמ"ג–תרמ"ד, תרמ"ו–תר"ן, תרנ"א, תרנ"ב–תרנ"ג, תרנ"ד, תרנ"ה–תרנ"ו, תרנ"ז, תרנ"ח, תרנ"ט, תר"ס–תרס"ב, תרס"ג(2 חלקים), תרס"ד, תרס"ה, תרס"ח, תרס"ט, עת"ר, אעת"ר, תער"ב–תרע"ו, עזר"ת, תרע"ח, עטר"ת, פר"ת.
- קונטרס העבודה: ביאור עניין התפילה ועניינים המביאים ליראה ואהבה.
- קונטרס התפילה: ביאור עניין עבודת התפילה.
- קונטרס ומעין מבית ה': תמצית של יסודות דרכי הלימוד ועבודת ה' על פי שיטת החסידות.
- קונטרס חנוך לנער: צוואתו הראשונה.
- קונטרס עץ החיים: נכתב עבור תלמידי "תומכי תמימים", ביאור אופן הנהגת התלמידים.
- תורת שלום ספר השיחות: שיחותיו בזמני התוועדויות בחגי ומועדי השנה.