צבי אלימלך שפירא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "חודש תשרי " ב־"חודש תשרי ") |
מ (החלפת טקסט – "אדמו"ר הזקן " ב־"אדמו"ר הזקן ") |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
== ממליץ ללמוד בספר התניא == | == ממליץ ללמוד בספר התניא == | ||
למרות שהיה מתלמידי הרבי מלובלין והרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב שדרכם היתה שונה מעט משל אדמו"ר הזקן כידוע, מזכיר בספריו את התניא בהערצה רבה. | למרות שהיה מתלמידי הרבי מלובלין והרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב שדרכם היתה שונה מעט משל [[אדמו"ר הזקן]] כידוע, מזכיר בספריו את התניא בהערצה רבה. | ||
בספרו "הוספות מהרצ"א", אותו חיבר כפירוש לספר "סור מרע ועשה טוב" של בעל העטרת צבי מזידיטשוב <ref>סימן לה.</ref> כתב: אם תרצה לרוות צמאונך, עיין נא בספר התניא הנקרא בשם ליקוטי אמרים הנדפס מחדש בזמנינו. | בספרו "הוספות מהרצ"א", אותו חיבר כפירוש לספר "סור מרע ועשה טוב" של בעל העטרת צבי מזידיטשוב <ref>סימן לה.</ref> כתב: אם תרצה לרוות צמאונך, עיין נא בספר התניא הנקרא בשם ליקוטי אמרים הנדפס מחדש בזמנינו. | ||
גרסה מ־09:50, 17 ביוני 2016
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (תקמ"ג - תר"א) נולד לאביו רבי פסח לנגזם, ידוע בספריו בני יששכר ודרך פקודיך.
אודות שמו מסופר, כי אמו היתה אחיינית של רבי אלימלך מליז'נסק. על פי ברכתו של רבי אלימלך נולד לה בן זכר, וכשנכנסה לרבי אלימלך לשאול מה יהיה שמו של הרך הנולד הורה לה רבי אלימלך לתת לו את השם אלימלך. האמה נבהלה מאוד, מכיון שבקהילות האשכנזיות לא נהוג לתת שם אחרי אדם שחי, ובחושבה שרבי אלימלך מצווה ליתן לוולד שם כשמו, הבינה שרבי אלימלך מרמז בכך על פטירתו הקרובה, ופרצה בבכי. בראות ר' אלימלך את פחדה, הורה לה להוסיף לו שם "אלימלך".
לאחרי הברית כשניתן לו השם, אמר רבי אלימלך: צבי אינו מלך[1] אם היו קוראים לו כשמי היה בדרגתי ממש, עכשיו לא יהיה אלא חצי ממני.
אודות קריאת שם ספרו "בני יששכר", מסופר כי החוזה מלובלין גילה לו כי הינו משבט יששכר, ולכן קרא את שם ספרו הגדול "בני יששכר".
ממליץ ללמוד בספר התניא
למרות שהיה מתלמידי הרבי מלובלין והרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב שדרכם היתה שונה מעט משל אדמו"ר הזקן כידוע, מזכיר בספריו את התניא בהערצה רבה.
בספרו "הוספות מהרצ"א", אותו חיבר כפירוש לספר "סור מרע ועשה טוב" של בעל העטרת צבי מזידיטשוב [2] כתב: אם תרצה לרוות צמאונך, עיין נא בספר התניא הנקרא בשם ליקוטי אמרים הנדפס מחדש בזמנינו.
וכן בספרו דרך פקודיך[3] אודות ענין העלאת המחשבות כתב: ועיין כל זה בספר התניא של החסיד הגאון מהרז"ש. וכוונתו לדברי רבינו בספרו פרק כ"ח "ואל יהי שוטה". וכן מזכיר את דברי אדה"ז בספר לקוטי תורה[4]. ובמקומות נוספים[5].