יידיש

אידיש היא שפה יהודית-אירופית בת קרוב לאלף שנים, המכילה בתוכה דיאלקטים שונים המשתנים לפי קבוצות הגירה יהודיות שונות באיזורי העולם. רבותינו נשיאינו נהגו לומר את תורתם בשפת האידיש, וחלק גדול מתורת הרבי נדפס במקורו בשפה זו.

מקור השפה

השפה נוצרה בעקבות הגירה של יהודים רבים מאשכנז (גרמניה) לפני קרוב לאלף שנים בעקבות הפרעות והגזירות, אל ארצות מזרח-אירופה, בעיקר פולין.

הם הביאו איתם את הגרמנית של ימי-הביניים אל מזרח אירופה, שם התערבבה עם השפות הסלאביות המקומיות. גם גירוש רוב יהודי צרפת (למעט יהודי פרובאנס שגורשו כמאתיים שנים מאוחר יותר) בשנת ה' אלפים קנ"ד והגירת חלקם למזרח אירופה השפיע על התפתחות האידיש.

האידיש כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא שפה שקיימת כבר קרוב לאלף שנים ומורכבת בעיקר מגרמנית של ימי-הביניים (בדיאלקט שונה מעט), עם מילים רבות מאוד בשפות סלאביות שונות - בעיקר פולנית ואוקראינית וגם מצרפתית עתיקה. ללשון-הקודש נודעה השפעה עצומה על האידיש ומאות מילים ממנה נכנסו לאידיש. כמעט כל המילים באידיש שמתייחסות לתשמישי קדושה ולחגים הינם בעצם מלשון-הקודש.

דיאלקטים שונים התפתחו באידיש והם מחולקים לאזורים במזרח-אירופה. כיום ניתן לומר שהתפתחו דיאלקטים מיוחדים גם בארה"ק, בפרט בירושלים.

הכתיבה באידיש

בשנת תרפ"ה החליטו אגודת אידישיסטים בווילנא שבליטא לקבוע כללי כתיבה אחידים באידיש וקראו להם "כללי ייוו"א". היהדות החרדית ככלל לא קיבלו כללים אלה, אך כיום רובם כותבים כמעט כפי שנקבע בכללים הנ"ל.

החרדים הסתייגו מהם משום שהמוסד היה חשוד בכפירה ובקירבה לציונות. הסובייטים הסתייגו משום שהם התנגדו למילים עבריות בכתיבתן העברית וכן כתבו, למשל, במקום שבת - שאבעס ובמקום חזן - כאזענ וכד'.

אך באידיש נקבע -וזה מקובל הן על החרדים והן על מיסדי כללי ייוו"א - כי מילים שמקורן בלשון-הקודש נכתבות כפי שהן במקורן.

אידיש בחסידות

בעולם החסידות יש לשפה האידית מקום מיוחד. א. הבעש"ט וכן המגיד ממזריטש, רבינו הזקן וכל רבותינו נשיאינו אמרו דברי תורה באידיש דוקא, ולא בלשון הקודש.

ומהטעמים שבדבר, בנוסף לעובדה שעל ידי זה מבררים את הניצוצות שנפלו לקליפות, הנה עוד והוא העיקר, שע"י שמיעת דברי תורה בלשון המדוברת והרגילה בין בני אדם - נקלטים הדברים היטב בהבנה והשגה עד לשכל של הנפש הבהמית, יותר משמיעת דברי תורה בלשון הקודש שאין בני אדם רגילים בהם.

ולפיכך, יש חשיבות רבה ללמוד את דברי החסידות בלשון המקור, מאשר ללמוד עפ"י תרגום, שככל שיהיה אותנטי אבל הוא בבחינת "כלי שני", אלא אם כן - נכתבו המאמרים והשיחות-קודש בלשון הקודש על ידי רבותינו נשיאינו.

ב. מהעובדה שרבותינו נשיאינו בחרו לומר דברי תורה באידיש דוקא הרי זו הוכחה ששפה זו מסוגלת מצד עצמה לאמירת דברי חסידות יותר משפות אחרות. ולאחר שנאמרו בה מאמרי חסידות, עלתה במעלה - עוד יותר ממעלת סגולתה העצמית.

ג. ספר התניא - תורה שבכתב לחסידות, כולל בתוכו את כל תורת החסידות שנאמרו ונכתבו במשך כל הדורות, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה. ומכיון שאת ספר התניא קדישא חיבר אדמו"ר הזקן מ"תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש כו'", נמצא שהתחלת ההתגלות והאמירה של התכנים בספר התניא היתה באידיש - השפה בה דיבר אדמו"ר הזקן עם הפונים אליו.

כל הנ"ל מדגיש במיוחד את הקירבה של האידיש אל הקדושה, יותר מאשר כל שאר לשונות הגויים - לע"ז, וגם מדגיש את החשיבות בשימוש בשפה זו לצרכי הפצת הקדושה בעולם הגלותי.

השימוש באידיש

בידינו מצויות מספר עדויות ממשפחת בית הרב שעודדו שימוש בשפת האידיש דווקא. כך לדוגמא מסופר שכאשר שליח הרבי בוושינגטון הרב לוי שם טוב נכנס לרבנית חיה מושקא לקבל ממנה ברכה קודם חתונתו, היא ביררה האם הוא נכדו של הרב בן ציון שם טוב, ולאחר שהשיבו בחיוב אמרה לו: "אם כך, טוב מאוד, מפני שעכשיו אני בטוחה שילדיכם ידברו באידיש...".

ראו גם

• שירים באידיש (קטגוריה)

לקריאה נוספת

• ליקוט מיוחד מדברי הרבי בנושא
• לקוטי שיחות חכ"א עמוד 447.
• שיחת שבת פרשת וישב תשמ"ח - ספר השיחות תשמ"ח עמוד 158.

קישורים חיצוניים

דעת הרבי על שפת הלימוד