משתמש:הנחה/טיוטה - תחיית המתים: הבדלים בין גרסאות בדף
(←אופנה) |
(←ראו גם) |
||
שורה 63: | שורה 63: | ||
''תניא אגרת הקודש סי כה (?), לקו"ש ח"ה ע' 244 הערה 33,'' | ''תניא אגרת הקודש סי כה (?), לקו"ש ח"ה ע' 244 הערה 33,'' | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
{{יישור טקסט|מרכז|'''תחיית המתים היא התכלית והשלמות בבריאת העולם שנבראה על מנת להיות להקב"ה דירה בתחתונים. ולכן לשלמות העניין בגילוי האלוקי והבריאה ופרטים נוספים ראה בערך [[דירה בתחתונים]].'''}} | |||
* [[ימות המשיח]] | * [[ימות המשיח]] | ||
גרסה מ־14:07, 28 ביולי 2015
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | |||
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. |
מקורו
תחיית המתים - מה יהיה אז? (אין לי כותרת מתאימה)
ראה בכל זה בערך הקיים תחיית המתים
הרמב"ם בפירושו על המשניות [1]מתלונן על המעיינים בקורות ימים אלו ופרטיהם השוליים ואינם מתעסקים בהבנה וחקירה בגופם של הימים ובמהותם ומעלתם.
עניינו
מח' הרמב"ם והרמב"ן האם היא השלימות והגמר. והכרעת תורת החסידות כהרמב"ן.
שלימות ותכלית הבריאה
תשלום וגמר השכר
דרשו חז"ל[2] על הפסוק:[3]"אשר אנכי מצווך היום לעשותם" "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם" וזמן קבלת השכר הוא בגן עדן[4] ותחיית המתים ועיקר קבלת השכר הוא בתחיית המתים.{{הערה|רמב"ן בשער הגמול (אולם הרבה חילוקים ביניהם כדלהלן).
(בקשר להגהה שבתניא לז, שהשכר הוא רק באלף השביעי...)
שלימות ושכר דבר אחד הם. שהשכר הנעלה ביותר ששיך לתת הוא הבאת הדבר אל שלימותו ותכליתו. ומכיוון שתכלית האדם והעולם ושלימותם הוא בהתאחדותם עם בוראם שזה נעשה על ידי ביטולם לה'. משום שזה תכלית בריאתם ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"[דרוש מקור] לכן בקיום המצוות שעל ידה נעשה ההתאחדות עם מצווה המצווה והתגלות אורו האלוקי בנבראים, הוא הוא השכר הנעלה ביותר.
ומכיוון שהשלימות בדבר זה (האתחדות בין הבריאה לבורא - "דירה בתחתונים") יהיה בזמן התחייה, נמצא שזמן התחייה הוא שלימות הבריאה וגמר ותשלום השכר על עבודת האדם.
השלימות שזמן התחייה הוא הן מצד העולם (שתתעלה להיות בדרגה נעלית ביותר)והן מצד הגילוי האלוקי שבזמן התחייה יתגלה בעולם גילוי נעלה ביותר.
הגלוי האלוקי
דרגתה
השלימות בגילוי האלוקי שיאיר בעולם בזמן התחייה הוא שיאיר דרגה באלקות שאינה מוגבלת כלל שהיא לא לפי ערך עבודת הנבראים כלל. בעוד שקודם לזמן זה אפילו הגילויים הנעלים ביותר (כבימות המשיח) יהיו הגילויים בערך הנבראים ועבודתם.[5]
הגילוי האלוקי שיאיר בזמן התחייה הוא עצמות א"ס כפי שהוא ללא שום הסתר ולבוש[6] שעל זה נאמר:[7] "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" ופירש רש"י: 'לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו'. שעומק המשמעות בזה הוא שהגילוי לעתיד יהיה לא רק בלי הסתרים שמעלימים אלא גם שבגילוי גופא יבוא מעצמות ממש שלמעלה מכל גדר 'גילוי'.
הביאור בזה: בהתגלות בכלל כמה דרגות יש שמתגלה דרגה מצומצמת וחיצונית יש שמתגלה דרגות גבוהות יותר שאינם מצומצמות אולם הצד השווה הוא שתוכנם כולם, הוא 'גילויים' (שהם מחוץ לעצם הדבר) ויש את עצם הדבר שלמעלה מהגילויים וכמה משלים נתנו בזה:
- א. כוחות הנפש: יש את הכוחות המתלבשים באברי הגוף ושוכנים ופועלים כל כוח באברו הפרטי ככוח הראיה, שמיעה, וכו'. אמנם יש כוחות שהם למעלה מאבר פרטי מסויים והם כוחות שקשורים עם כללות הנפש כמו כח הרצון שמאיר בכל כוחות האדם בשווה והוא מעליהם והוא התגלות הנפש. אמנם יש את הנפש עצמה שהוא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה.[5]
- ב. מלך שישנם פעמים דברים המסתירים על המלך שלא יראו את גדולתו אמנם כשהמלך מתגלה אל העם והשרים אזי "מלך ביופו תחזינה עיננו" שמתגלה מעלת המלך ורוממותו. אולם לאמיתו של דבר בדירתו עם עצמו נמצא המלך בעצמו למעלה מהגילוי שהתגלה להעם. (במילים אחרות: לעם התגלה מעלת המלך ואילו בביתו נמצא המלך בעצמו.)[דרוש מקור: ביאורי הרי"כ על תניא ויש לחפש המקור בדא"ח.]
וכן הוא גם בגילוי האלוקי בבריאה שיש את הגילוי שמאיר בעולמות מצד הבריאה והוא אור מצומצם המתלבש בכל עולם לפי דרגתו ונרגש בו לפי מעלתו. ובגן עדן נרגש ומושג 'מהות' אור זה (משאין כן בעולמות רק מציאותו) אמנם יש את האור הבלי גבול שהוא אינו מתלבש ומאיר בכל מקום בשווה והוא יתגלה בביאת המשיח. אולם עדיין גדר הגילוי הוא שמאיר 'הגילויים' של הקב"ה שהם אינם עצמותו ית' (והם כמו לבוש) ורק בזמן התחייה יתגלה העצם שלמעלה מכל הגילויים - עצמות א"ס.
אמנם בגילוי זה כמה עניינים בכללות: • גילוי ההמשכות שהמשיכו ישראל על ידי קיום המצוות. • גילוי המעלה שבנשמות ישראל עצמם.
גילוי התענוג שבעבודה
הטעם שלעתיד יתגלה עצמות א"ס הוא משום שעל ידי עבודתם של ישראל בתורה ומצוות מתעורר תענוג למעלה ומתגלה לנשמות ישראל אלא שבתענוג זה כמה דרגות: תענוג המתגלה לנשמות בגן עדן ותענוג האלוקי שיתגלה בזמן התחייה. והחילוק הוא שהתענוג האלוקי שמאיר בגן עדן הוא הארה בלבד ועובר דרך שערות בלבד שעל דרך שער שדרכו עובר המשכת חיות מצומצמת ביותר (עד שחיתוך השערה אינו גורם לכאב) כך גילוי התענוג שבחכמה והשגה המתגלה בגן עדן הוא הארה בלבד. משאין כן הגילוי שיאיר בזמן התחייה הוא עצם תענוג העליון שאינו בגדר צמצום והתחלקות.[8]
- הרחבה בביאור 'עצם התענוג' - "שעשועי המלך בעצמותו" ס"ו ד"ה זה היום, שם ע' לה,
- עוה"ב מצ"ע הוא רק ש"י עולמות, וע"י המצוות נמשך תר"ך = פי שתיים (וככה הגדול - תרל"ז) וביאורו ראה לקו"ת ראה כח, ד לקו"ש חלק ה ע' 243 ואילך, שיחת עקב תשמ"ט סעיף ג (ומ"מ בהערה 16)
כבר היה במתן תורה
תניא פרק לו, סה"מ תרל"א, (וגם שם היה לגופים אף שפרחה, הרי החזירן ומרומז בתניא - מאמר של הרבי)
אופנה
- הגילוי יאיר 'גם' בגוף היות ויהיה גילוי מאור הסובב.[דרוש מקור]
- הגילויים של זמן זה יהיו 'דווקא' נשמה בגוף גשמי היות והגילוי הוא עצמיות התענוג הנמשך מצד הדרגה התחתונה ביותר ש (ראה שלח מז, ד ועוד.)
מצב העולם באותו התקופה יהיה במצבו הנעלה ביותר שלא יהיה בו שום רע שהקב"ה יעביר כליל את רוח הטומאה כדברי הפסוק:[דרוש מקור] "ואת רוח הטומאה העביר מן הארץ", שבעוד שעבודת האדם במשך כל זמן קיום העולם הוא להפריד את הרע מהטוב, אולם כל זמן שזה בכוחו המוגבל של האדם, אין בידו לגרשו לגמרי. ודווקא כשיבוא מצד 'הקב"ה' ובכוחו, יועבר לגמרי מהעולם.[דרושה הבהרה] שאפילו קודם לכן בימות המשיח בגמר עבודת הבירורים שיופרד הרע מהטוב ויהיו היהודים במצב כמו לפני חטא עץ הדעת שלא היה תערובת רע וטוב עדיין מציאות של הרע קיימת וממילא אין הטוב הנמצא בשלימות אף שאינה מעורבת ודווקא בזמן התחייה כשיבטל הרע לגמרי יהיה תכלית השלימות בטוב העולם.[5]
...אופן העברת הרע עיין פרק לז בתניא...
הגלוי לנשמות ישראל
הגילויים של תחיית המתים יהיה לכל עם ישראל בשווה. ולכן אמרו חז"ל: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ללא יוצא מהכלל ומשמע שאין צורך בזיכוך מיוחד כפי שהוא בגן עדן שאף הוא תשלום שכר ותוצאה מעבודת היהודי בעולם הזה והגילויים מחולקים. שבגן עדן עצמו יש הרבה דרגות גן עדן העליון וגן עדן התחתון. בהם עצמם ריבוי בלי גבול של דרגות וכל אחד משיג לפי דרגתו דווקא.
(לקו"ת שלח מו, ד בטעם הדבר) (זה ששיך התגלות לנשמות להיותם עצמיים לקו"ש ח"ה ע' 244)
על ידי מעשינו ועבודתנו
דווקא בעוה"ז, גוף, מעשה, קב"ע, וכו'
קיום המצוות
תניא אגרת הקודש סי כה (?), לקו"ש ח"ה ע' 244 הערה 33,
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרבי - אגרות קודש חלק ב מכתב ר' - פרטי ענייני התחייה.