הרבנית חיה מושקא שניאורסון

הרבנית חי' מושקא ע"ה שניאורסון

הרבנית חיה מושקא שניאורסון נולדה ביום שבת קודש כ"ה אדר תרס"א לאביה אדמו"ר הריי"צ ולאמה הרבנית נחמה דינה, בעיירה בבינוביטש שליד ליובאוויטש. הסבא אדמו"ר הרש"ב ששהה באותה עת בחו"ל שלח מברק לבנו בו הורה לקרוא את שמה חיא מושקא, על שם אשת אדמו"ר הצמח צדק. הרבנית התחתנה בי"ד כסלו תרפ"ט עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בתומכי תמימים וורשה.

בשנת תרע"ו נמלטה יחד עם משפחתה לרוסטוב ובשנת תרפ"ד היגרו ללנינגרד.

בג' כסלו תרפ"ט נערכו קישורי התנאים של הרבנית עם הרבי בעיר ריגא.

ביום י"ד כסלו תרפ"ט נישאה הרבנית לכ"ק אדמו"ר שליט"א בעיר וורשה (פולין) ומסדר הקידושין היה אביה - אדמו"ר הריי"צ. ה"קבלת פנים" החלה בשעה 17:00 ושומרים מיוחדים אפשרו את הכניסה לישיבת תומכי תמימים ווארשה בה התקיימה החתונה, רק לבעלי כרטיס כניסה.

אל השולחן בו ישב החתן, הסבו אדמו"רים רבנים וראשי קהל מכל רחבי פולין. לאחר שהרבי הריי"צ אמר את המאמר "לכה דודי לקראת כלה" נערכה החופה בחצר הישיבה, בה הצטופפו למעלה מ – 5,000 איש.

השושבינים היו: אדמו"ר הריי"צ ורעייתו הרבנית נחמה דינה, הרב משה הורנשטיין (דוד אדמו"ר הריי"צ) ורעייתו הרבנית חיא מושקא (בת אדמו"ר המהר"ש). במהלך הסעודה חולקה תשורה למשתתפים, צילום כתב יד קודש של אדמו"ר הזקן בצירוף הסבר בכתב יד קודשו של אדמו"ר הריי"צ.

לאחר החתונה התגוררו בברלין אך בשנת תרצ"ג עברו לפריז ולאחר כיבוש צרפת עברו לניצה. אדמו"ר הריי"צ פעל רבות להוציא אותם משם, לאחר מאמצים וחודשים רבים אושרה ויזה אמריקנית עבורם, אותה קיבלו ב – כ' ניסן תש"א בקונסוליה האמריקנית שבמרסיי (צרפת).

לאחר מאמצים והשתדלויות רבות עלו הרבי והרבנית לספינה שהפליגה לפורטוגל משם הבריחו את הגבול והגיעו לברצלונה (ספרד).

בכ"ח סיון תש"א, הגיעו על סיפונה של האנייה "סורפא פינטא" לארה"ב – יום זה נקבע ליום חג ומועד על נס ההצלה של הרבי והרבנית. רק כעבור שלושה ימים בשעות הצהריים שלח אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרבי ולרבנית וביקשם להיכנס בנפרד.

כאשר במשפט הספרים שאל עורך הדין של הצד השני את הרבנית לדעתה בנוגע לשייכותם של ספרי אביה, השיבה הרבנית כי אביה והספרים שייכים לחסידים! משפט זה עזר לניצחון המשפט.

הרבנית הצטיינה בלמדנות מופלגת, נודעה בפיקחותה ובהנהגתה המלכותית מתוך ענווה רבה, הקפידה להדליק את נרות השבת כאשר הינה לבד בחדר ומאוד עודדה את לימוד שפת האידיש.

הסתלקותה

ביום רביעי, כ"ב בשבט תשמ"ח (10 בפברואר 1988) נפטרה הרבנית חיה-מושקא, לאחר מחלה קצרה.

הרבנית שחשה שלא בטוב, הובהלה לבית-רפואה. בהגיעה למקום ביקשה כוס מים, בירכה עליו "ברוך אתה ה'... שהכל נהיה בדברו" והחזירה את נשמתה ליוצרה.

בהיותה אשתו של מנהיג שנערץ על ידי אלפים ואשה מלומדת וחכמה בזכות עצמה, הרבנית היתה עשויה לזכות בכבוד מלכים, אך היא סלדה מפרסום והתרחקה מכל גינוני כבוד ולפיכך נודעו רק מעט מאוד פרטים על חיי היום-יום שלה. רק לאחר פטירתה, החלו מכריה לחשוף מעט מאישיותה המיוחדת.

את דרכה האחרונה, עשתה הרבנית בהלוויה ענקית המתאימה למלכה. למעלה מ-15 אף איש ליוו אותה ובראשם טורי אופנועים משטרתיים, שהובילו את הלוויה לבית-העלמין בקווינס, שם נטמנה בסמיכות לאביה, אדמו"ר הריי"צ.

באותו יום, ייסד הרבי קרן על שמה קרן חמ"ש הממשיכה לפעול עד היום הזה ומסייעת לרבבות נשים בהשגת מטרות חינוכיות וחברתיות.

בימים ובחודשים שלאחר הפטירה, הירבה הרבי לצטט את הפסוק "החי יתן אל לבו": פטירתו של אדם קרוב צריכה להביא לפעולות חיוביות - הליכה בדרכיו של הנפטר וייזום פעולות לעילוי נשמתו.

לאחר שהרבי יצא בקריאה להקים מוסדות על שמה, הוקמה בירושלים עיה"ק בשנת תשמ"ט "מכללת אור חיה" - מרכז תורני לנשים, בו מתקיימים שיעורים בשפות שונות.