מרירות: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 79: שורה 79:
[[הרבי]] אמר פעם, ש[[הרבי הריי"צ]] העיד על עצמו, שתנועת הנפש שלו היא שמחה, לכן, עבד על עצמו נגד מידה זו, עד ששונא הוא הוללות וליצנות בכל ליבו. והרבי אמר שאצלו הדבר הוא להפך - תנועת הנפש שלו היא מרירות, וכיוון שעבד על עצמו, הוא שונא מרירות ועצבות {{הערה|מובא בריש ח"א של סדרת הספרים 'פניני התניא' לרב חיים לוי יצחק גינזבורג.}}.
[[הרבי]] אמר פעם, ש[[הרבי הריי"צ]] העיד על עצמו, שתנועת הנפש שלו היא שמחה, לכן, עבד על עצמו נגד מידה זו, עד ששונא הוא הוללות וליצנות בכל ליבו. והרבי אמר שאצלו הדבר הוא להפך - תנועת הנפש שלו היא מרירות, וכיוון שעבד על עצמו, הוא שונא מרירות ועצבות {{הערה|מובא בריש ח"א של סדרת הספרים 'פניני התניא' לרב חיים לוי יצחק גינזבורג.}}.


== שמחה שתביא את הגאולה ==
== שמחה בטהרתה כפעולה להבאת הגאולה ==
הרבי הורה לקרוא ולהכריז שיש להוסיף בשמחה בשביל להביא את הגאולה, הרבי הדגיש שאין המדובר בשמחה רגילה אלא בשמחה מיוחדת - שמחה לא מפני טעם כלשהו אפילו לא טעם של קדושה אלא רק בשביל להביא את הגאולה:
בשביל להביא את התגלות המשיח יש לשמוח ובעיקר שמחה באופן של 'שמחה בטהרתה', לא לשם עניין אחר אף לא שמחה הקשורה עם עבודת ה', אלא שמחה רק לשם הבאת הגאולה,


"..ויש לומר, שהדבר שעדיין לא עשו בשביל להביא את ה[[משיח]] הוא - עבודת ה[[שמחה]], הרצויה בשביל להביא את ה[[משיח]]:... [מובן וגם פשוט, שאצל יהודי גם [[שמחה]] כשלעצמה קשורה עם [[עבודת ה']], עניני ה[[תורה]] ו[[מצוות]], "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", אבל, יש להדגיש את ה[[שמחה]] עצמה, היינו, לא (רק) העניינים המביאים את ה[[שמחה]], אלא ה[[שמחה]] עצמה - וה[[שמחה]] תביא את ה[[משיח]].] ומכיוון שכן, הרי, הדרך להביא את ה[[משיח]] היא - לכאורה, ולא רק לכאורה, אלא כן הוא מסקנת העניין - ע"י הוספה ב[[שמחה]], [[שמחה]] בטהרתה, [[שמחה]] שתיכף ומיד תביא את [[משיח צדקנו]]." שואל [[הרבי]] בהמשך, א"כ, אם ה[[שמחה]] היא המביאה את [[הגאולה]], מדוע עד שיחה זו לא פעלו בדרך זו?! בשעה שעשו הכל, חוץ מה[[שמחה]], "ויש לומר הביאור בזה - בפשטות - שכשנמצאים ב[[חושך]] כפול ומכופל דה[[גלות]], שכל [[בני ישראל]] נמצאים ב[[גלות]], ו"שכינתא בגלותא", הרי מובן, שמצד גודל צער ה[[גלות]] לא שייך [[שמחה]] בטהרתה. אבל אעפ"כ, כיוון שסוף כל סוף מוכרחים להביא את ה[[משיח]] - לא נותרה ברירה אלא להביא את ה[[משיח]] על-ידי ה[[שמחה]], [[שמחה]] בטהרתה. ובנוגע להקושי לפעול רגש של [[שמחה]] בטהרתה בחשכת ה[[גלות]] - הרי, מכיוון שמוכרחים להביא את [[משיח צדקנו]], על כרחך צריך לומר, שבסוף זמן ה[[גלות]] ממש - נותנים כחות מיוחדים שיוכל להיות ענין ה[[שמחה]] בטהרתה, והביאור -ש[[שמחה]] זו נעשית על-ידי [[התבוננות]] שתיכף ומיד [[ממש]] בא [[משיח צדקנו]], שאז תהיה בכל ה[[עולם]] שלימות ה[[שמחה]], שלכן, ישנו כבר רגש של [[שמחה]] בטהרתה (מעין ודוגמת שמחת [[הגאולה]]). והעיקר - שבמקום אריכות ה[[דיבור]] והשקלא וטריא כו', יתחילו ב[[מעשה]] בפועל: לצאת בקריאה והכרזה על-דבר הוספה מיוחדת ב[[שמחה]] כדי להביא את ה[[משיח]], ובוודאי שע"י - זה יביאו את ה[[משיח]] בפועל [[ממש]], ובזריזות הכי גדולה, "לא עיכבן כהרף עין", ואדרבה - ינסו ויווכחו {{הערה|משיחת [[שבת]] [[פרשת כי תצא]] [[תשמ"ח]].}}.
ואף שמצד קושי הגלות יש קושי לשמוח שמחה זו, מוכרחים להביא את המשיח ולשם כך נותנים מלמעלה כוחות לשמוח שמחה בטהרתה כדי לפעול את הגאולה, הרבי אף מתווה דרך מיוחדת להשיג את השמחה הזו: להתבונן בכך שבעוד זמן קצר תבוא הגאולה ואז תהיה שלימות השמחה, מהתבוננות זו ניתן להשיג כבר כעת - ברגעים האחרונים לפני הגאולה רגש של שמחה מעין השמחה שתהיה בגאולה{{הערה|משיחת [[שבת]] [[פרשת כי תצא]] [[תשמ"ח]].}}.


== ראו גם ==
== ראו גם ==