שיחה:ניגון שאמיל

לפי דעתי צריכים להסיר את הקישור לשאמיל הגשמי בוויקיפידיה. לא לזה התכוון הרבי, אלא ל"יעקב ועשו האמורים בפרשה" - הכול אך ורק מה שיש בשיחות של הרבי ולא לעשו הגשמי כפשוטו חס וחלילה. ואכן בגלל זה הסרתי. -- נכתב ע"י Avrohomn ששכח לחתום את שמו.

כמובן שאין לקשר לאתר שמכיל גם תוכן אסור וכפרני. מצד שני הרבי בפירוש מספר שאמיל הגשמי ואפילו מציין מתי הוא חי (150 שנה קודם אמירת השיחה - תשי"ט). אני חושב שזה יוסיף בהחלט עניין ותוכן. מועתק בזה הערך מויקיפדיה. ומי שיתנדב לברור את הפרטים הרלוונטיים ולהכניסם לערך, תבוא עליו הברכה. אולי עדיף לשים אותם בפסקה נפרדת, תוך הבהרה שהזיהוי הוא משוער. את התמונה שמופיע שם מאידך, איני חושב שצריך להכניס לערך, הוא לא היה צדיק ואין עניין להביט בה... שיע • שיחה ט' באייר ה'תשע"ד 06:51, 9 במאי 2014 (UTC)

האימאם שאמיל (1797 - 1871) היה פוליטיקאי, מורד, ומנהיג דתי אווארי של המוסלמים בצפון קווקז, הנהיג את ההתקוממות המחתרתית האנטי-רוסית במלחמת הקווקז, והאימאם השלישי של דאגסטן וצ'צ'ניה בין השנים 1834-1859. האימאם שאמיל נולד ב-1797 בכפר קטן בחבל דאגסטן. משפחתו השתייכה לאליטה המקומית ושאמיל זכה לחינוך מקיף ובין השאר למד ערבית, אסלאם, תרבות ערבית, ולוגיקה. שאמיל הצטרף לזרם הסופי הנקשבנדי באסלאם, וקנה לו מעמד בחברה המוסלמית בקווקז. ב-1828 הוא ביצע לראשונה את החאג', העלייה לרגל למכה, שם פגש את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, מנהיג אלג'ירי שהיה אחד ממנהיגי ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי באלג'יריה, ממנו למד טכניקות לחימת גרילה וטקטיקות לחימה מחתרתית. שאמיל נולד בזמן שהאימפריה הרוסית הרחיבה את שטחיה אל תוך שטחיהם של האימפריה העות'מאנית ופרס (ראו מלחמת רוסיה-טורקיה ומלחמת רוסיה-פרס). בתמיכת השאה הפרסי, שבטים קווקזים רבים מרדו כנגד הכיבוש הרוסי וביצעו פעולות גרילה הידועות גם כמלחמת קווקז. מנהיגי המרד הקודמים, לפני שאמיל, היו שייח' מנסור וגאזי מולא. שאמיל היה ידיד ילדות של מולא, ונעשה לתלמיד שלו. ב-1834 גאזי מולא מת בקרב על גמירי, ושאמיל מילא את תפקידו כמנהיג ההתנגדות הקווקזית. שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר ממולא, והוא עשה שימוש יעיל בגרילה וטקטיקות מתוחכמות. המרי תחת הנהגתו המשיך עד לדיכויו ב-1859. ב-25 באוגוסט 1859 שאמיל ומשפחתו נכנעו לכוחות הרוסיים ונכלאו בכפר קטן בדאגסטן. אחרי שנלכד, שאמיל נשלח למוסקבה לפגישה עם הצאר, ועונשו היה הגליה לקלוגה, עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה. ב-1869 ניתנה לו הרשות לסיים את חייו בעיר הקדושה מכה, והוא נסע אליה דרך איסטנבול. הוא מת במדינה ב-1871 בעת ביקור בעיר, והובא לקבורה בג'אנט אל באקי, בית קברות מפורסם במדינה, שם קבורים אנשים חשובים רבים מהעולם הערבי-מוסלמי. שני ילדיו לא הלכו בדרכו, ונעשו קצינים בצבא רוסיה. שאמיל עודנו מוערץ על ידי אנשים רבים בקווקז בשל התנגדותו לרוסיה, והיווה מודל לחיקוי לאנשים רבים הראו את עצמם כממשיכי דרכו. הטרוריסט הצ'צ'ני שאמיל באסייב נקרא על שמו. ניגון שאמיל[עריכת קוד מקור | עריכה] בקרב חסידי חב"ד קיים ניגון שנקרא שאמיל, שככל הנראה מתייחס לאימאם זה. כאשר הרבי מליובאוויטש לימד את חסידיו את הניגון‏[1], הוא ציין כי הניגון חובר על ידי שאמיל בהיותו בגלות, והוא מבטא בתחילתו את תחושות הגעגועים שלו לחיי החופש שהיו לו בהרי מולדתו, ובסיומו תחושת ביטחון כי הוא עוד ישוב ויצא לחירות. הרבי הסביר, שהיהודים ששמעו את הניגון והסיפור שמאחוריו, השתמשו בו כמשל לנשמה שירדה מהעולמות העליונים הרוחניים לעולם ולגוף הגשמי, בו היא כבולה ומשועבדת למגבלות החומר. לפי משל זה, הניגון מבטא את געגועי הנשמה למקורה הרוחני ואת ביטחונה שבסופה של שליחותה בעולם היא תשוב ואף תתעלה למקום רוחני גבוה יותר‏[2]. עד כאן. מהערך בויקיפדיה. מקור he.wikipedia.org/wiki/האימאם%20שאמיל. שיע • שיחה ט' באייר ה'תשע"ד 06:51, 9 במאי 2014 (UTC)