|
|
| (27 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| ר' '''צבי''' (כונה '''הירשל דער מילכיקער''' (החלבי) או '''הירשל ציג''' (עז); ה'ת"כ בערך<ref>ב[[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים תש"ט]] כתוב לאחר פטירתו שהיה "ישיש בן מאה שנה".</ref> - [[חודש אלול|אלול]] [[תקכ"א]]) היה [[צדיק נסתר]] בזמן [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]]. | | הצדיק ר' '''צבי''' (כונה '''הירשל דער מילכיקער''' (<small>=</small>החלבן) או '''הירשל ציג''' (<small>=</small>עז); ה'ת"כ בערך<ref>ב[[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים תש"ט]] עמ' 96 כתוב לאחר פטירתו שהיה "ישיש כבן מאה שנה".</ref> - [[חודש אלול|אלול]] [[תקכ"א]]) היה צדיק נסתר בזמן [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]]. |
|
| |
|
| == אודותיו == | | == אודותיו == |
| נולד לאביו ר' יחיאל זלמן שהיה [[גבאי|שמש]] באחד ה[[בית כנסת|בתי כנסיות]] בבראדי. | | נולד לאביו ר' יחיאל זלמן שהיה [[גבאי|שמש]] באחד ה[[בית כנסת|בתי כנסיות]] בבראדי. |
|
| |
|
| נשא את הצדקנית רחל לאה<ref>נפטרה בערך שנת ה'תס"ח.</ref> בת ר' דניאל המקלף (קולף עורות) ופייגא דוואשא. | | נשא את הצדקנית רחל לאה בת ר' דניאל המקלף<ref>קולף עורות.</ref> ופייגא דוואשא. |
|
| |
|
| לאחר פטירתה באה אשתו וחלום ואמרה לו שמחבבים מאוד את זה שהוא עושה בצדקה והורתה לו לעסוק ברפואת חולים ויולדות ולהשתדל שאיש לא ידע מזה. | | לאחר פטירתה - בערך בשנת תס"ח<ref>עשר שנים קודם ביאת הבעש"ט לבראדי.</ref> - באה אליו ב[[חלום]] ואמרה לו שמחבבים מאוד את זה שהוא עושה ב[[צדקה]] והורתה לו לעסוק ברפואת חולים ויולדות ולהשתדל שאיש לא ידע מזה. |
|
| |
|
| בעקבות החלום קנה עזים ואת חלבם היה נושא לחולים וליולדות לרפאותם ולחזקם. | | בעקבות החלום קנה ארבעה [[עז]]ים ואת [[חלב]]ם היה נושא לחולים וליולדות לרפאותם ולחזקם. |
|
| |
|
| === פגישתו עם הבעל שם טוב ===
| | אנשי העיר כשהיו רואים אותו, אחדים מהם היו אומרים - בעקיצה - "הירשל, טראג געזונד"<ref name=":0"><small>=</small> תשא משאך לבריאות.</ref>. ואחדים היו קוראים אותו בשמו: "הירשל ציג, טראג געזונד". ולכולם ענה בברכה: "געזונד זאלט איר זיין"<ref><small>=</small> תהיו בריאים.</ref>. |
| [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"ץ]] סיפר שב[[כ' בחשוון|כ' חשוון]] [[תרנ"ו]] סיפר הבעש"ט<ref>ספר המאמרים תש"ט עמ' 94 ואילך.</ref>: "בהיותו כבן עשרים<ref>בערך שנת ה'תע"ח.</ref> וילך עם אחוזת מרעיו הצדיקים הנסתרים לעיר בראדי . . . עמד באחד השוקים וישוחח עם אנשי השוק . . . וכרגע השתומם ונבהלם מאיש העובר בסמוך להם, והוא נושא סבל הולך כפוף רובץ תחת משאו, שק של קמה על כתפו, בגדיו קרועים ונעלי גמי עץ ברגליו, לחייו צנומות, עיניו בולטות, פניו לבנים כסיד ורטובים מזיעה, וממעל לראשו - מספר הבעש"ט - ראיתי עמוד אור זורח, באור צח ומצוחצח שעד אז עוד לא ראיתי כמוהו, ואסתכל בו ואבינה שהוא אדם גדול."
| |
|
| |
|
| "האנשים שעמדו שם כראותם אותו, אחדים מהם אמרו - בעקיצה - הירשל טראג געזונד<ref><small>=</small>הירשל, תשא משאך לבריאות.</ref>. ואחדים קראוהו בשמו, הירשל ציג טראג געזונד<ref><small>=</small>הירשל, תשא משאך לבריאות.</ref>. ולכולם ענה בברכה: געזונד זאלט איר זיין<ref><small>=</small>שתהיו בריאים.</ref>. | | בערך בשנת תע"ח<ref>כשהיה הבעש"ט בן עשרים.</ref> פגש אותו הבעש"ט, ועל פי הוראתו של ר' אפרים צבי, מנהל חברת [[מחנה הנסתרים|הצדיקים הנסתרים]] שעשה שאלה מן השמים, הכניסו אותו ברשימת חבריהם. |
|
| |
|
| "סיפרתי לחבריי ר' יחזקאל ור' אפרים הנסתרים את אשר ראיתי, וגם הם לא ידעו שהאיש הזה יהיה מהחברים שלנו<ref><small>=</small> צדיק נסתר</ref>. חקרתי ודרשתי עליו, ואודע שהוא אחד מאנשי ההמון אשר זה כעשר שנים שנתאלמן, ולו שני בנים הלומדים בישיבות שבעיר ומתפרנסים אצל קרובי אמם שבעיר, והוא נושא סבל ויש לו [[פרנסה]] טובה, אמנם כל [[כסף (ממון)|כספו]] נותן הוא לפרנסת ארבעת ה[[עז|עזים]] אשר לו, כי אוהב הוא [[חלב]] גדיים, ולכן כינו לו בשם הירשל דער מילכיקער (<small>=</small>החלבי), והמתלוצצים קוראים אותו הירשל ציג (<small>=</small>עז). והוא גר באחת החורבות בפרור (<small>=</small>קצה) העיר.
| | בתקופה זו למד איתו ר' בנימין ביינש הנגר בבראדי שנמנה גם על הצדיקים הנסתרים. לאחר משך זמן נעשה גדול בתורה והתעכב בעירו עוד כחמש שנים, ונתעלה ב[[תורה]] ב[[קדושה]] וב[[חסידות]]. |
|
| |
|
| "ימים רבים ארבתי לו להירשל ולא יכולתי לעמוד על אופיו, והייתי בצער גדול מזה, התפללתי ובקשתי [[רחמים|רחמי שמים]] שאוכל לעמוד על אופיו של איש זה, ושמן ה[[שמים]] יגלו לי באיזה זכות זכה האיש הנראה להמוני, אשר בכל מקום שהולך יאיר ויזרח ממעל לראשו אור בהיר צח ומצוחצח כזה, אשר גם חבריי הצדיקים הישישים, ר' יחזקאל ור' אפרים הנסתרים, התפעלו במאד.
| | לאחר כחמש שנים על פי הוראה מן השמים עזב את בראדי והתיישב ב[[אניפולי]], ובתפלותיו וב[[סגולות|סגולותיו]] ריפא מאות ואלפים במשך כשלשים ושלש שנים. |
|
| |
|
| ". . . בעת ההיא הנה כבר התחשבו בשמים עם צערי, ותפלתי היתה עושה פרי, ומכיון שראיתי אשר בענין הזה הנה טרם נענתי, חכיתי עד אחר ה[[שבת]] וקבלתי עלי [[תענית]] הפסקה, שלשה ימים ושלשה לילות מסעודת [[מלוה מלכה]].
| | נפטר כבן מאה שנה ב[[חודש אלול]] [[תקכ"א]] בעיר אסטרופולי, ושם מנוחתו כבוד. |
| | |
| "ביום השלישי אחר [[תפילת מנחה|תפלת המנחה]] בצאתי מן ההקדש אשר שם היה האכסניה שלנו במשך ימי שבתנו בבראדי, פגשתי בהאיש ר' הירשל, ואמרתי לו כי רעב הנני במאד ולבי חלוש, והייתי שותה כעת חלב עזים, ושמעתי כי אצלו יש לקנות חלב עזים. | |
|
| |
|
| == משפחתו == | | == משפחתו == |
|
| |
| * בנו, ר' עוזיאל | | * בנו, ר' עוזיאל |
|
| |
| * בנו, ר' גדלי' | | * בנו, ר' גדלי' |
|
| |
|
| שורה 32: |
שורה 27: |
|
| |
|
| == לקריאה נוספת == | | == לקריאה נוספת == |
| [[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים]] תש"ט עמ' 94-97. | | [[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים]] תש"ט עמ' 94–97. |
|
| |
|
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |