היסח הדעת

היסח הדעת, פירושו להסיח הדעת ולא להשים לב למחשבות אלו, ולהעסיק את המחשבה בענינים שאין להם כל שייכות כלל למחשבה הקודמת, אפילו לא לשלילת המחשבה, כי אם בענין שונה לגמרי ומה טוב באותיות התורה ותפלה, שהרי אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

מבואר ומובן גם בשכל פשוט שהיסח הדעת אין ענינו מלחמה עם המחשבה לא טובה ולא מלחמה נגד הענין ולא שקלא וטריא בו אפילו בשלילת הדבר, כי הרי זה היפך הענין של היסח הדעת, וענינו הוא כפשוטו להסיח דעתו לגמרי מכל אפילו מתקונו ומחשבות איך שרע הענין וכו'.

אבל כיון שהמחשבה משוטטת תמיד הרי היסח הדעת אפשר רק באופן שישקיע מחשבתו בענינים מסוג אחר לגמרי, ומה טוב בענין של תורה, ואם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור ובפרט הלימוד במאור שבתורה מקור האור שזוהי פנימיות התורה כמבואר בכ"מ, וההכרח בהיסח הדעת דוקא מבאר בכ"מ ומיוסד ג"כ על תשובת הצ"צ הידועה (נדפסה בשו"ת שלו שער המילואים סי' ס"ב).

עצה לענינים שונים

מחשבות של עצבות

ומובן אשר כוונתי בהאמור בנוגע אלי', ששעת הכושר עתה הוא להוספה בברכת השם להצלחתה בכל עניני' מתחיל מחיזוק הבריאות כפשוטה, ועל ידי פעולה בזה (אפילו קלה) מצד האדם, נותנים לו ומוסיפים כמה פעמים ככה בהברכה מלמעלה, ופעולת האדם הרי לכל לראש היא - התחזקות בהבטחון בהשם והתבוננות בענין השגחתו, השגחה פרטית על כל פרט מבני אדם ועל כל פרטי חייהם, שמסקנא המידית מזה, לא לשים לב למחשבות המעוררות איזה דאגה או עצב ח"ו, ובפרט ע"פ המבואר בתורת רבותינו נשיאינו תורת החסידות, איך שענין העצבות מושלל בהחלט הוא, והשלילה הרי צריכה להיות לא ע"י שקלא וטריא עם עצמו והבאת ראיות וכו' - כי אם על ידי היסח הדעת והעדר שימת לב למחשבות אלו, ובאם לא קל להפטר מהם, הרי מהעצות היעוצות - להעסיק המחשבה בענינים שאין להם כל שייכות כלל למחשבה הקודמת, אפילו לא לשלילת המחשבה, כי אם בענין שונה לגמרי.

ועוד להוסיף, אשר כיון שלכל דבר צריכה להיות איזו אחיזה בדרכי הטבע, מהנכון שתשאל דעת רופא ותמלא הוראותיו, ולאיזה רופא לפנות, תתייעץ עם הרופא המשפחתי שלהם, ותעשה כל האמור מתוך בטחון חזק, ובסגנון דוד המלך נעים זמירות ישראל בשם כל אחד ואחת מישראל, ה' רועי לא אחסר, ה' לי לא אירא, ומתוך בריאות וטוב לבב.

מחשבות המבלבלות

במ"ש אודות מחשבות המבלבלות - ידוע עצה היעוצה בזה לכל לראש, לבדוק את התפילין שלו שתהיינה כשרות כדין, ועוד להסיח דעתו מכל מחשבות אודותם כותב, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבות, כי אם להניע את המחשבה ולהעתיקה לענינים אחרים, ומה טוב בעניני תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

במענה למכתבה מב' אייר, בו כותבת אודות מחשבות אשר לפעמים מבלבלות אותה, והתחלתן היו לפני כמה שנים, ושואלת דעתי בזה.

ומובן וגם פשוט שברור הוא שאין בהן כל ממש ומציאות כלל וכלל, ובודאי גם היא עצמה נוכחה בזה, שהרי מאז התחילו המחשבות ראתה חסדי השי"ת וברכתו בפועל במוחש בבנין בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, והרי זהו מהענינים הכי יסודים והם עיקר בחיי איש ואשה הישראלים, אלא שבענינים התלוים במחשבה, העצה הכי ראשונה היא היסח הדעת, והיסח הדעת אין ענינו ללחום עם המחשבה בלתי רצוי' אלא להפנות את המחשבה לענין אחר, ומה טוב להפנות המחשבה לעניני יהדות, שאז מעט אור דוחה הרבה חשך, ודלא כמו שכותבת שהיא משתדלת להתגבר על המחשבה, שהרי מלחמה בענין האמור הוא היפך היסח הדעת.

מחשבות בלתי רצויות

ב) איך להדוף מחשבות בלתי רצויות.

בכלל העצה בזה, ע"י היסח הדעת [ולא על ידי מלחמה עם המחשבה, שזהו דורש עיון בה שזהו היפך של היסח הדעת], אלא כיון שהמחשבה משוטטת תמיד, היסח הדעת הוא ע"י שמעסיקים המחשבה בענין שונה לגמרי ומה טוב בענין של תורה ומצוה, ואם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

ג) התחלה וסדר בתקון המדות.

מובן שאין לקבוע מסמרות בזה שהרי תלוי הרבה בתכונת הנפש של כאו"א ואין דיעותיהם שוות, ולכן יתייעץ עם זקני אנ"ש אשר בסביבתו, המכירים אותו, או שיפרט עניניו לפניהם, והם יורוהו. ונקודה כללית בתקון האמור הוא, הליכה צעד אחר צעד מדרגא לדרגא ולא דלוג וקפיצה, שאין ענינם אלא הוראת שעה לעת מן העתים. כמובן הדברים אמורים בהנוגע רק לגדרים ופרישות בשטח האמור, שהרי מה שאסור אסור לעשות ואין לחכות לימים עד שיגיע לדרגא שיבינו האיסור וכו' שלכן לא רק דילוג וקפיצה הסדר בזה כי אם עקירה לגמרי ממקום הראשון למקום חדש, ומובן ריחוק המקומות מן הקצה אל הקצה, וע"פ המבואר בתניא, שהעובר אפילו על דקדוק קל של ד"ס אסור וקשור הוא בידי החיצונים ר"ל, והשומר אפילו על דקדוק קל של ד"ס מתקשר ומתאחד עי"ז עם אין סוף ב"ה, יעוין שם.

שמחה

וגם בכגון זה יש להמליץ מאמר חז"ל יגעת ומצאת [אלא שהיגיעה בכגון זה היא דוקא על ידי היסח הדעת והתענינות והתבוננות בענינים של שמחה], והרי השם יתברך בורא העולם ויוצר האדם והוא עצם הטוב ומטבע הטוב להיטיב.

תיקון לעון הידוע

התחלת התיקון

במענה על מכתבו בו כותב אשר קשה עליו להתגבר על איזה ענין ואינו יודע איך לעשות את זה.

כבר ידוע שהתחלת התיקון הוא לכל לראש ההשתדלות בהיסח הדעת מכל הענין, והיסח הדעת הוא גם שלא להלחם במחשבות אלו ולא להכנס גם בשקלא וטריא עם היצר הרע המסית ומפתה אותו לחשוב בענין זה, וצריך להשקיע מחשבתו בענין הפכי, זאת אומרת בענין של תורה עלי' נאמר תורה אור.

כן מהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ולאחר התפלה וגם בשויו"ט יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ולכל לראש חרטה גמורה על העבר ושמירת עיניו מלראות או מלקרות דברים המעוררים ומגרים ולהיות חזק בבטחונו אשר הקב"ה הבטיח שלא ידח ממנו נדח, ואם ח"ו אפילו נכשלים מושללת העצבות ע"ז וכמבואר בספר התניא באריכות ובטח יש לו שיעור לימוד בספר זה, ובאם לא נקבע עד עתה הנה יקבע עתה קביעות לימוד בספר זה, וימצא שם במפתח הענינים שבסוף ספר התניא אותם הפרקים שם מדבר איך שאסור להיות בעצבות ואם אפילו נכשל צריך להתבונן וכו' עיין שם, ויהי רצון שיוכל לבשר טוב בכל האמור.

ה) אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

ולשאלתו תקון בענין הידוע - הנה יסיח דעתו מזה לגמרי, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להניע את המחשבה לענין אחר ומה טוב לתקוע ולהעסיקה באותיות של תורה ותפלה, שאם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור.

ובמ"ש אודות הענין הידוע, - ידוע העצה בזה להסיח דעת מזה לגמרי, ועד לאחרי [ה]חתונה בשעה טובה ומוצלחת, והיסח הדעת אינו ענין של מלחמה עם המחשבות הלא טובות, אלא להניע את המחשבה לענין אחר, ומה טוב לענינים של תורה ותפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור, ולכן יהי' בקי בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, ויעבור עליהם במחשבה או גם בדבור בכל עת מצוא.

כן מהנכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש פרוטות אחדות לצדקה, וכן ישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים.

ובמ"ש אודות התעניות יחליף זה בתענית רצון, ז.א. שלא למלאות רצונו באכילת מאכל ערב וכיו"ב ולהחליפם בנועם ועריבות בתורה ומצותי', ובזה מובן וגם פשוט השפעה על הזולת, שעליו להביט על עצמו כשלוחו של מקום ב"ה, וכדבר משנה סוף קדושין אני נבראתי לשמש את קוני, אשר שמוש קונו הוא ע"י הפצת תורתנו תורת חיים, וקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם, ועליו לעשות בזה בכל מקום שידו מגעת פעם אחר פעם ובדברים היוצאין מן הלב, שאז ה"ה נכנסים ללב השומע, ואם לעת עתה לא נכנסו הרי זוהי הוכחה שאינו מדבר בלבביות הדרושה, ואדרבה באם ידברו כנ"ל בדרכי נועם אבל בתוקף, לא לבד שיצליח בהנוגע לזולתו אלא שיצליח כהנה בהנוגע לעצמו ובלבטי נפשו, והרי הימים עת רצון אשר (כמבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ראה ד"ה אני לדודי) אז המלך בשדה וכו' ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו'.

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי' וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור), והעיקר ע"י השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה, ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכה"פ איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

במענה על מכתבו, בו שואל עצה איך לצאת מהענינים הבלתי רצוים.

וידוע אשר לכל לראש צריך להסיח דעת מכל הענין אפילו גם מתיקונו (ראה בזה ג"כ שו"ת צמח צדק שער המילואים סימן סב), והיסח הדעת פירושו כמבואר בכ"מ בש"ס לא אופן מלחמה בזה שזה ג"כ היפך ענין היסח הדעת, אלא להסיח דעתו לענין אחר כיון שהמחשבה משוטטת תמיד היסח הדעת הוא ע"י שיעתיק מחשבתו לענין אחר לגמרי ומה טוב בענין של אור תורה שהרי אפילו מעט אור דוחה הרבה חשך.

וכיון שלכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, הנה נוסף על שבטח זהיר הוא בטבילת עזרא, מהנכון שבכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה וכמרז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וישמור על שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, אשר סגולה הם לכו"כ ענינים. מובן שכל הנ"ל צ"ל בלי נדר כנוהג בישראל עתה וכמובן הענין ממ"ש בלקו"ת פ' מטות דרושי הנדר ובסהמ"צ להצ"צ מצות נדרים.

מחשבות המבלבלות משקידה בתורה

במענה על מכתבו אשר כיון שאין הוא שבע רצון מפרטים אחדים בסדרי הישיבה, ולפי דעתו מבלבלים פרטים אלו מהתמדה בלימוד כדבעי, וכן בהנוגע להתפלה, הרי יש אצלו סברא אודות נסיעה לישיבת תומכי תמימים באה"ק ת"ו, ושואל חוות דעתי בזה.

והנה למותר להאריך בהידוע ופשוט, אשר הענינים המפריעים לתורה עבודה או גמילת חסדים, סיבתם הוא השאור שבעיסה, היינו היצר הרע המבלבל את האדם בכמה אופנים ודרכים, כי אף שנקרא כסיל, הנה בכל זה בהנוגע לעבודתו - אומן מומחה הוא, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר היצר הרע בא לכל אחד ואחד בטענות מתאימות לתכונת נפש אדם פרטי זה עד שגם לפעמים הוא מתלבש באצטלא של צורבא מרבנן, ירא שמים וכו', ולכן על כל אחד לבדוק הדק היטב היטב הדק את הנופל בדעתו בהנוגע שינויים בעבודת השי"ת, ולדעת מי הטוען טענות אלו, אם מצד ימין או מצד שמאל. ובטח ידוע לו הסיפור אודות הרה"צ מטשערנוביל, שנדפס בשיחת פסח תש"ג, ואחת הבחינות היא אם השינוי יגרום לביטול תורה ועבודה - או לאו.

ובנידון דידי' - כיון שנמצא הוא בישיבה שנתייסדה על ידי צדיקים נשיאי הדור ומתנהלת ברוחם, היינו לימוד התורה ביראת שמים, הנה קרוב הדבר, גם מבלי ידיעות פרטיות בזה, שלימוד בה תועלת גדולה כרוכה בזה, ובמילא מובן גם כן אשר היצה"ר מתקומם בזה בכמה מיני תחבולות לבטל ולבלבל אותו מלהתנהג מתאים לפי דרישת הישיבה בכל הפרטים.

מובן גם כן, שאם יבוא היצה"ר ויגלה כוונתו שאינו רוצה להניחו להיות שוקד בלימדו תורת הנגלה ותורת החסידות, הרי בטח לא ישמע לו, ומתאים למה שנאמר והנחש הי' ערום, הרי בא בערמומיות, שאדרבה הישיבה מבלבלת אותו משקידה בתורה ומענינים דעבודת השם ביראת שמים כדבעי, שאז תקוותו שיתקבלו הטענות שלו, ויבלבל אותו מתורה ותפלה. ואף שצריך היצה"ר להבטיח לו שאם יבוא לישיבה אחרת הרי אז לא יבלבל אותו ויכל לשקוד בתורה ולהדר בתפלה, הרי מובטח הוא היצה"ר, שכיון שישמע לקולו בתחלה - שכל התחלות קשות - הרי בטח גם אחר כך ימצא אופן איך להמשיכו עוד יותר ברשתו.

כי הרי נתנה לאדם הבחירה חפשית ושני דרכים לפניו, וכמאמר הכתוב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את כו', אבל ביחד עם זה ניתנו לו לאדם סיוע מיוחד שיבחר בטוב, וכמאמר הכתוב ובחרת בחיים. ובודאי גם בנידון דידי' הרי אף שהיצה"ר הוא ערום ביותר, ניתנו לו הכוחות לבטל כל הטענות שלו ולהתאמץ במסירה ונתינה על ידי היסח הדעת גמור מהטענות המבלבלות שאין הסביבה מתאמת לפניו ושהכל אשמים בביטול תורה ותפלה שלו ולא הוא בעצמו כו' וכו'.

מובן גם כן שבין חביריו בישיבה ישנם כמה ענינים הדורשים תיקון, כי אין שלם בתכלית השלימות אלא הקב"ה בורא העולם אבל העצה לזה הוא שישפיע על חביריו בתיקון עניניהם, ולא שהוא יהי' מושפע מהם, אשר זהו ג"כ סגולה שיתתקנו חסרונותיו הוא על ידי חביריו, וכמאמר - וכמבואר - בהענין דכל ישראל ערבים זב"ז, שהם קומה שלימה ויש מעלה בזה מה שאין בזה, ועל ידי אהבת ישראל משלימים כל אחד את חבירו.

המורם מכל הנ"ל, שיסיח דעתו ממחשבות המבלבלות מתורה ועבודה וישקיע את עצמו בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות ובעבודת התפלה - מתאים לסדרי הישיבה ודרישותי', ותקויים בו הבטחת רז"ל אשר יגעת - הרי אז - ומצאת.

אינו מזכיר אם גם בנוגע לחבירו... שי' הרי גם אותו מבלבלים אלו הטענות שכותב בהנוגע לעניניו, ואם כן הוא - הרי מובן שגם אליו שייך מענה הנ"ל.

ספיקות באמונה

ולכתבו אודות אמונה פשוטה.

מבואר בספרים הק' וביחוד בספרי חסידות, איך שנמצאת היא בשלימות אצל כל אחד ואחת מבני ישראל, שכל אחד ואחת נקראים בן אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה, אלא שלפעמים היצר הרע מטריד את כח המחשבה וגם מטעה את האדם לחשוב בענינים אחרים ולפעמים גם בענינים הפכים, ולזה מועיל כמבואר בספר תניא קדישא, לרגוז על נפש הבהמית וכו' אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' (תניא פרק כ"ט ובשאר מקומות כמצוין במפתח הענינים, בסוף ספר התניא).

ועוד דרך בזה והיא מעולה יותר, וכמדומה שכבר כתבתי לו זה, היסח הדעת לגמרי, וכשבא היצר בפיתוייו, עונים לו, שאין עתה פנוי הוא לכך, כי צריך ללמוד וצריך לקיים מצוה ולהתפלל וכו' וביחד עם זה הפרשה לצדקה פרוטות אחדות בכל יום חול בבקר קודם התפלה ושמירת שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים, ועוד ועיקר התמדה ושקידה מתאים לסדרי הישיבה, והרי אפילו מעט אור דוחה אפילו הרבה חשך.

תקותי אשר שורותי המעטות בכמות, תספיקנה לעורר מחשבתה ולכוונה לנקודה האמיתית והפנימית שלה בעצמה, והיא, אשר בפנימיות נפשה, בוטחת בהחלט, אשר השם יתברך משגיח עלי', ועלי' רק להוציא מחשבה זו מפנימית הנפש לעניני' בחיי היום יומים, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, וכנ"ל הדרך לזה הוא, לא על ידי דיון והעמקה בשכל, כי אם לסמוך על הרגש הפנימי שלה, שבוטחת בהשם יתברך, ולא לחפש ספיקות ולברוא קושיות, שאינן קושיות כלל, ובאמת גם אין מבלבלות אותה, והיסח הדעת מכל הענין, בודאי שיעזור לה להפטר בקל מהבלבולים האמורים.

התרגשות ומצב רוח

ד) במ"ש אודות מניעה מהריון וכו'.

הרי תורתנו - מל' הוראה - היא תורת חיים (כולל חיים לא רק בעוה"ב אלא גם בעולם הזה, ואדרבה - הוא העיקר, שהרי לא בשמים היא) והענין דלחץ דם, מלבד שמשתנה מזמן לזמן ותלוי במצב ההתרגשות ובמצב רוח בכלל וכו' והיסח הדעת ממעט בזה כו"כ, הנה גם הרופא יסבירם אשר אלפים ואלפים בלחץ דם יותר על הרגיל, מולידים בנים ובנות באופן הכי טוב וכו'.

פחד

במענה על מכתבו עם הפ"נ שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בו כותב אשר מרגיש פחד וכו'.

והנה בכלל ענינים כמו אלו אין להם מציאות (מלבד זה שהאדם חושב אודות זה ומתבונן בהם), והיסח הדעת מבטלם כליל, וידוע בענין היסח הדעת שאין זה מלחמה עם מחשבה מסוימה, שהרי גם מלחמה היפך דהיסח הדעת הוא, כי אם הענין כפשוטו שחושב ומתבונן בענינים אחרים לגמרי, וכשעולה מחשבה זו במוחו, אינו שם לבו עלי' ופשיטא שאין מגדילה וגם אין נלחם כנגדה אלא דוחה אותה ע"י מחשבה אחרת וביחוד ע"י מחשבה דעניני תורה ומצות שאפילו מעט אור דוחה הרבה חשך אפילו.

מובן שהנ"ל בנקל יותר לגשם כשהגוף חזק ובריא, ולכן כדאי שישאל עצת רופא בהנוגע לזה ויעשה כהוראתו בפועל אבל כנ"ל מבלי התבונן אם יש לו רגש פחד כו' וכו' והרי נמצאים אנו בימים דחתימה וגמר חתימה טובה והשי"ת שהוא עצם הטוב משפיע טוב עד למטה לאיש הישראלי בטוב הנראה והנגלה.