שלום בער וישצקי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בשנת [[תשי"ב]] נסע ל[[ארצות הברית]] והחל ללמוד ב[[ישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770]]. | בשנת [[תשי"ב]] נסע ל[[ארצות הברית]] והחל ללמוד ב[[ישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770]]. | ||
במוצאי שבעה עשר בתמוז בשנים הראשונות בזמן | במוצאי שבעה עשר בתמוז בשנים הראשונות בזמן לימודו בישיבה המרכזית - 770 ניגש ליטול את ידיו לסעודה מאוחר מאוד בלילה בסעווען סעוונטי וממש באותם רגעים הרבי עבר על ידו וראה אותו נוטל ידיים אז הרבי קרא לעברו "וישצקי איצטער וואשט מען זיך" ["וישצקי כעת נוטלים ידיים"] | ||
בשנת [[תשט"ז]] החל לעבוד ב[[ישיבת אהלי תורה]]. בשנת [[תשכ"ב]] התחתן עם רעייתו רבקה, בתו של ר' [[אבא פליסקין]]. | בשנת [[תשט"ז]] החל לעבוד ב[[ישיבת אהלי תורה]]. בשנת [[תשכ"ב]] התחתן עם רעייתו רבקה, בתו של ר' [[אבא פליסקין]]. | ||
גרסה אחרונה מ־23:45, 9 בנובמבר 2024
הרב שלום בער וישצקי (ד' חשוון תרצ"ה - ל' סיוון תשס"ז) היה ראש ישיבת הדר התורה בקראון הייטס.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד כבנו הבכור של המשפיע ר' משה וישצקי בד' חשוון תרצ"ה. ביציאת רוסיה תש"ו ברח יחד עם דודתו לובא זרחי, בעוד משפחתו נשארה ברוסיה.
בשנת תשי"ב נסע לארצות הברית והחל ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770.
במוצאי שבעה עשר בתמוז בשנים הראשונות בזמן לימודו בישיבה המרכזית - 770 ניגש ליטול את ידיו לסעודה מאוחר מאוד בלילה בסעווען סעוונטי וממש באותם רגעים הרבי עבר על ידו וראה אותו נוטל ידיים אז הרבי קרא לעברו "וישצקי איצטער וואשט מען זיך" ["וישצקי כעת נוטלים ידיים"]
בשנת תשט"ז החל לעבוד בישיבת אהלי תורה. בשנת תשכ"ב התחתן עם רעייתו רבקה, בתו של ר' אבא פליסקין.
כיהן כראש ישיבת 'הדר התורה' שיעוריו שהיה מוסר בישיבה נחשבו למרתקים במיוחד וכיהן כרב בית הכנסת 'ריינס שול' בשכונת קראון הייטס.
נפטר בל' סיון תשס"ז לאחר שסבל ממחלה קשה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רעייתו, מרת רבקה וישצקי - נפטרה י"ט תמוז תשפ"ב.
- בנו, ר' שאול וישצקי - נפטר ל סיון תשפ"ד.
- בנו, ר' יוסף וישצקי.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור זלמן ברגר, ר' משה וייטבסקער, עמ' 316 - 324.
