חזיר

חזיר הוא בעל חיים ממין יונק, שחי בטבע בעדרים וכולל תת-סוגים שונים. התורה מתייחסת לחזיר כמאוס במיוחד, הן בהקר ההלכתי, והן כסמל לתכונות רעות ושליליות הגלומות בו, וכן על פי סודות התורה כשהוא מסמל את מלכות אדום והרומאים.

בהלכה

מלבד האיסור הכללי על מאכלות אסורות, מצווה התורה במפורש בנוגע לאכילת חזיר:

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם
וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ.

— ויקרא יא, ז. דברים יד, ח

למרות שמבחינה הלכתית אין הבדל בין איסור אכילת חזיר לשאר מאכלות אסורות, הוא הפך במשך השנים לסמל של מאכלות אסורות והוא משוקץ ומתועב במיוחד.

מלבד איסור אכילה, אסרו חז"ל גם את עצם גידול החזירים בארץ ישראל, בעקבות מעשה שאירע שבזמן המצור של מלכי בית חשמונאי זה על זה, מידי יום הצרים מבחוץ העלו כבש בתיבה וכנגד זה הורידו להם תיבה של מטבעות, ויום אחד העלו חזיר בתיבה במקום כבש, על מנת למנוע מהם את המשך הקרבת הקרבן, ובאמצע הדרך נעץ החזיר את צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה

החזיר כחיה מגונה

כבר בתהילים משתמש שלמה המלך בחזיר כסמל לחיה מגונה ומכוערת: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".

בשל העובדה שהחזיר מתפלש בצואה ואף אוכל צואה כמזון, נאסר להתפלל בתוך ארבע אמות של חזיר.

חז"ל אומרים "עשרה קבים נגעים ירדו לעולם ט' נטלו חזירים ואחד כל העולם".

בשל העובדה שהחזיר הפך לסמל מגונה כל כך, בקהילות רבות נוהגים שלא לקרוא לחזיר בשמו, ולכנות אותה בשם "דבר אחר".

החזיר כדימוי לאישים ואומות

בשל העובדה שהחזיר מפריס פרסה, אך לא מעלה גרה, ואופן שכיבתו היא הושטת פרסותיו קדימה בצורה שנראית כהבלטה של סימני הכשרות שלו בעוד שהוא עצמו אינו כשר, הוא מהווה בחז"ל משל למי שנוהג בצביעות, דוגמת עשיו, ובעקבות כך, גם האומות שיצאו ממנו, הרומאים ומלכות אדום.

החזיר לעתיד לבוא

ערך מורחב – עתיד חזיר להטהר

בספרי הראשונים, מופיע בשם חז"ל אגדה כי עתיד החזיר להיטהר לכשיבוא משיח ולהיות מותר באכילה (בספרי חז"ל המצויים בידינו לא נמצא מקור לזה, אך כיון שהדברים מופיעים בספרי גדולי הראשונים, נחשבים למוסמכים).

הסכמת כל הפוסקים היא כי לא יהיה שינוי בהלכה, וגם אלו המבארים שהרעיון הוא כפשוטו כי חזיר בעצמו יטהר, הוא משום שלדעתם תשתנה המציאות ויתחדשו בו סימני הטהרה החסרים ויעלה גרה כשאר הבהמות הטהורות.

בתורת החסידות מבוארת המשמעות הרוחנית הפנימית של ביטול טומאת וקליפת החזיר לעתיד לבוא.

בתורת החסידות

בדרך כלל מבואר בחסידות שדרגת הקליפה של חזיר היא קליפת נוגה בקליפה זו עצמה היא השורש והמקור היונק את החיות מהקדושה, זה הסיבה שהחזיר מפריס פרסה, משום שעניין הפרסה הוא ה"פתח ומקור לחיצונים" לקבל יניקה מקדושה ולכן היא ראש ומקור לג' קליפות הטמאות, משום שהיא הממוצע בין קליפת נוגה לג' קליפות הטמאות לגמרי לתת לה חיות. ומצד זה ניגודה של קליפת חזיר לקדושה גדולה יותר אפילו מג' קליפות להיותה שורש היניקה והראש לכל חיות הקליפה.וכן מצד "קרבתה" אל הקדושה להיותה "ראש" שממנה ראשית היניקה היא מנגדת ומרשעת יותר.

בפרשת מאכלות אסורות, מונה התורה ארבעה חיות והחזיר הוא הרביעי מביניהם, ובחסידות מבואר ששלושת הבעלי חיים הראשונים הם כנגד שלושת קליפות הטמאות, והחזיר שהוא הרביעי, הוא כנגד קליפת נוגה.

אדמו"ר הצמח צדק מבאר בפרטיות יותר שבתוך קליפת נוגה - הנקראת גם בשם 'סטרא אחרא' כמבואר בתניא - היא בעיקר הדרגה התחתונה שבה, שהיא השורש לירידה למטה יותר לעולמות שתחתיתה עד לרע גמור של ג' קליפות הטמאות.

שורשו

על אופן ודרגת שורש יניקתה של החזיר נאמר: "יְכַרְסְמֶ֣נָּה חֲזִיר מִיָּעַר". משום ששורש החיות של שבעים שרים דנוגה הוא מדרגת "יער" שהוא עולם המלאכים, שהם מקבלים שפע אלוקי משבע המידות דאצילות (וכשהם שבע כפול עשר הרי זה שבעים - 'ע'). שהמלאכים להיותם מציאות נרגשת הם מקור ליניקה לקליפות. ולעתיד בעת הבירור תתבטל אפשרות זו ולא יהיה יניקה לקליפה. (מ"יער" יעשה "עיר אלוקינו")

בעבודת ה'

כאמור לעיל, החזיר מסמל את הצביעות, לא רק שמסתיר את רשעתו אלא מדגיש את צדקתו, והוא הדרגה הגרועה ביותר שברע שיתכן שתהיה בנפש האדם. החיסרון והקושי ב"רע הנעלם" הוא הקושי לזהותו ולהלחם בו, והמלחמה בו ובירורו ארוך ומייגע ביותר.

זו גם הסיבה שגלות האחרונה היא גלות אדום ונמשכת ריבוי שנים. היות ואופן הגלות וההסתר בזמן גלות אדום היא של רע הנעלם ועיקר העבודה היא בבירור רע זה.

ראו גם

• יער

קישורים חיצוניים

• ספר הליקוטים - ערך 'חזיר', כרך האות חי"ת עמוד רמז
• החזיר ביהדות: סיפור של סלידה עמוקה עם עתיד מבטיח