יהושע זליג פרסיץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (ל. ק. העביר את הדף יהושע זליג פרסיץ (מוסקבה) לשם יהושע זליג פרסיץ תוך דריסת הפניה) |
|||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=גביר תושב מוסקבה|אחר=בוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב|ראו=[[יהושע זליג פרסיץ (השני)|יהושע זליג פרסיץ]]}} | |||
{{מפנה|זליג פרסיץ|בן דודו, גביר חב"די שהתגורר אף הוא במוסקבה ועמד בקשרים קרובים עם רבותינו נשיאינו|זלקינד פרסיץ}} | {{מפנה|זליג פרסיץ|בן דודו, גביר חב"די שהתגורר אף הוא במוסקבה ועמד בקשרים קרובים עם רבותינו נשיאינו|זלקינד פרסיץ}} | ||
ר' '''יהושע זעליג פרסיץ''' ([[תרכ"ד]]-[[כ' חשוון]] [[תרפ"ג]]) היה תעשיין וסוחר עשיר מ[[מוסקבה]] מ'הגילדה הראשונה', אחד הבולטים במשפחה הנדבנית שהחזיקה מכספה הרבה מהישיבות שפעלו ברוסיה. אף שלא נמנה על חסידי חב"ד, זכה לקשר קרוב עם אדמו"ר הרש"ב ותמך בהרבה מפעולותיו. | ר' '''יהושע זעליג פרסיץ''' ([[תרכ"ד]]-[[כ' חשוון]] [[תרפ"ג]]) היה תעשיין וסוחר עשיר מ[[מוסקבה]] מ'הגילדה הראשונה', אחד הבולטים במשפחה הנדבנית שהחזיקה מכספה הרבה מהישיבות שפעלו ברוסיה. אף שלא נמנה על חסידי חב"ד, זכה לקשר קרוב עם אדמו"ר הרש"ב ותמך בהרבה מפעולותיו. | ||
| שורה 54: | שורה 55: | ||
[[קטגוריה:אישים במוסקבה]] | [[קטגוריה:אישים במוסקבה]] | ||
[[קטגוריה:פילנתרופים]] | [[קטגוריה:פילנתרופים]] | ||
[[קטגוריה:משפחת פרסיץ]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:39, 15 במאי 2024
המונח "זליג פרסיץ" מפנה לכאן. לערך העוסק בבן דודו, גביר חב"די שהתגורר אף הוא במוסקבה ועמד בקשרים קרובים עם רבותינו נשיאינו, ראו זלקינד פרסיץ.
ר' יהושע זעליג פרסיץ (תרכ"ד-כ' חשוון תרפ"ג) היה תעשיין וסוחר עשיר ממוסקבה מ'הגילדה הראשונה', אחד הבולטים במשפחה הנדבנית שהחזיקה מכספה הרבה מהישיבות שפעלו ברוסיה. אף שלא נמנה על חסידי חב"ד, זכה לקשר קרוב עם אדמו"ר הרש"ב ותמך בהרבה מפעולותיו.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לאביו הרב אברהם מרדכי (בן יוסף יוסף) פרסיץ, בשנת תרכ"ד בהולובצ'ין, שבפלך מוהילוב ברוסיה הלבנה
בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת מלכה בת אביגדור ושארל (שרלוט) ישראל.
משפחתו היתה משפחת רבנים, ואף שהוא עצמו לא למד רבנות ושלח ידו במסחר, ליבו היה ער להחזקת לומדי תורה וראה בלימוד התורה ערך עליון. הוא זכה להצלחה מרובה בעסקיו, עד שנמנה על חברי הגילדה הראשונה של גדולי הסוחרים הרוסים וקיבל רישיון התיישבות במוסקבה.
היה תעשיין רוסי חשוב, וניהל בתי חרושת גדולים לסוכר ולשמן, ולצד זאת היה אחד מגדולי הפילנתרופים והחזיק מכספו ישיבות ופעילויות לטובת יהדות רוסיה, עד שהיו שהגדירו אותו כ"מנהיג רוחני של המזרח" - יהדות אירופה כולה.
ניהל קשרי מכתבים עם רבנים בולטים, בהם עם הרב הראשי הרב קוק[1].
החזיק בספריה עשירה עם כותרים נדרים יקרי ערך מדפוסים עתיקים, החל משנת רל"ו והלאה, לה קרה בשם 'נחלת יהושע'. את הספריה ניהל הרב חיים שלמה קום, ששימש כמורה בביתו של פרסיץ.
ליבו היה ער למצוקת תושבי ארץ הקודש, ובשנת תרע"א אף קיים ביקור משפחתי בירושלים ופיזר מכספו למטרות צדקה שונות ביישוב היהודי בארץ[2].
לאחר המהפכה הקומוניסטית, כאשר החלו לרדוף ולהלאים את נכסיהם ורכושם של בעלי הממון ברוסיה, היגר לגרמניה והתיישב בעיירת הקיט באד המבורג שם התאסף חוג של משכילים ציוניים, ולשם גם היגרה כלתו מרת שושנה (שהתאלמנה לבינתיים מבנו-בעלה), וסייע לה בניהול בית הדפוס שלה 'אומנות'.
נפטר בגיל 57 בגרמניה, בכ' חשוון תרפ"ג, ונטמן בבאד המבורג שבגרמניה[3].
קשריו עם רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף שלא ראה את עצמו כחסיד של רבותינו נשיאינו (בעוד בן דודו ר' שלמה זלקינד פרסיץ הפך לחסיד חב"ד באופן מובהק), שמר על קשר אישי וקרוב עם רבותינו נשיאינו, אירח אותם בביתו כאשר ביקרו במוסקבה, והשתתף במגביות השונות שערכו.
בכל פעם שאדמו"ר הרש"ב ביקר במוסקבה, דאג להיפגש עמו, ובאחת ההזדמנויות כששמע שהרבי נמצא בפגישה בביתו של רב אחר, הלך לשם והמתין לסיום הפגישה כדי שיוכל לזכות בכבוד לקחת את הרבי הביתה בעגלתו.
זכה לשיחות פרטיות ארוכות עם הרבי ולהדרכות שונות, וכן הרבי דאג ליצור שיתופי פעולה עיסקיים בינו ובין בן-דודו ר' זעלקינד, ובין הגבירים למשפחת גוראריה.
באחד מביקוריו של אדמו"ר הרש"ב במוסקבה ערך חגיגת בר מצווה לבנו בה השתתפו מאות אישי ציבור ובעלי עסקים בולטים לצד רבנים חשובים וראשי ישיבות, והוא זכה להתכבד בכך שגם אדמו"ר הרש"ב השתתף בשמחה וישב בשולחן הכבוד, אך החסידים הבחינו כי אף שהשגחת הכשרות למאכלים באולם היו ברמה הגבוהה ביותר, אדמו"ר הרש"ב רק עשה תנועות כאילו הוא אוכל בעוד הצלחת נשארה מלאה כשאדמו"ר הרש"ב לא אוכל מהבשר מאומה, ואילו ר' זעליג התפאר בכך שאדמו"ר הרש"ב אכל בסעודתו[4].
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, יוסף יצחק פרסיץ (ה' אדר שני תרמ"ו - כ"ח מנחם אב תרפ"ה). היה נשוי למרת שושנה פרסיץ, בתו של ר' הלל זלטפולסקי, מגזע חסידי חב"ד, ולימים חברת הכנסת הראשונה השניה והשלישית, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת וכלת פרס ישראל. נפטר בדמי ימיו בגיל 39 בלבד, ורעייתו מימשה את רצונם המשותף ועלתה עם ארונו וארבעת ילדיהם לארץ הקודש והוא נטמן בבית העלמין הר הזיתים.
- בתו, מרת שרה (סוניא) ריינה (שנור), רעיית ד"ר אלכסנדר (בן שלמה) קרליבך, ניהל בנק בליבעק[5]
בין צאצאיו הבולטים:
- נינו, רפאל (רפי) פרסיץ - אמן שחמט בינלאומי, וחבר האקדמיה ללשון העברית
- נכדתו, ריטה (ברוריה גֶרסטנֶר) סירקין - מהקרייניות הראשונות של השידור העברי בישראל, ששידרה את טקס הכרזת העצמאות של המדינה בשנת תש"ח
- נכדתו, ימימה מילוא - הייתה שחקנית תיאטרון, ממייסדי התיאטרון הקאמרי. ורעייתו של הבמאי יוסף מילוא.
- נינו, עמוס שוקן - מו"ל עיתון "הארץ"
- נינתו, רחל אידלמן - מו"ל הוצאת שוקן
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', אגרות רו, רכה
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מנחם מענדל אדלר, מפגש משנה חיים, כתבה אודות בן דודו, בו מוזכרים פרטים שונים אודותיו, בתוך 'התמים' גליון נא עמוד 50
הערות שוליים
- ↑ 'לאורו' גליון 58 וישלח תשע"ט עמוד 13.
- ↑ כך לדוגמא מתואר ביקור שלו בו השתתף במבחן פומבי לתלמידי 'עץ חיים' בירושלים וחילק פרסים ומלגות למצטיינים (משה נחמני, "היכן צמח המורה האגדי של תל אביב?").
- ↑ בכמה מקומות מופיע שנרצח במהפכה, אך קרוב לודאי ומדוע בטעות הנובעת מהחלפה עם אביה של כלתו מרת שושנה, מחותנו ר' הלל זלטופולסקי.
- ↑ הבשר שהוא מעולם לא אכל • הסיפור השבועי.
- ↑ שם כיהן אביו כאב"ד.