אין מלך בלא עם: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות) (←ביאור) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות}} | |||
'''[[אין מלך בלא עם]]''' הוא ביטוי המובא בחסידות על מנת להסביר את ענין המלוכה. ביטוי זה מבטא את שני הצדדים של המלוכה שמצד אחד יש צורך בעם נפרד ומפורד, ומן הצד השני צריך שיהיה איזה ערך בין המלך לעם, שאם לא כן לא תיתכן המלוכה. | '''[[אין מלך בלא עם]]''' הוא ביטוי המובא בחסידות על מנת להסביר את ענין המלוכה. ביטוי זה מבטא את שני הצדדים של המלוכה שמצד אחד יש צורך בעם נפרד ומפורד, ומן הצד השני צריך שיהיה איזה ערך בין המלך לעם, שאם לא כן לא תיתכן המלוכה. | ||
מקור הביטוי ככל הנראה הוא ברבינו בחיי בראשית לח | מקור הביטוי ככל הנראה הוא ברבינו בחיי{{הערה|בראשית לח, ל; ועוד - במדבר כב, ב.}}. ואכן, כך הוא המקור הקדום ביותר המופיע ב[[מראי מקומות|ציונים במאמרי רבינו]]. | ||
==ביאור== | ==ביאור== | ||
כדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. וענין עם מתבאר מלשון 'גחלים עוממות' שהוא בחינת יש ונפרד. כי לא יכול להיות מלוכה אלא על פרטים רבים ומחולקים זה מזה. ועוד - שהעם בטלים אליו ולרצונו, כי "ברוב עם הדרת מלך". | |||
פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם [[הוי"ה]] לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות " | וכן 'עם' הוא לשון 'עימו', שצריך להיות יחס מסויים בין המלך לעם. שכמשל אין אדם יכול להיות מלך על שיחים ועצים ועשבים, שאין לו שום ערך עליהם, אלא צריך להיות יחס וערך בין המלך לעם. לכן אין מידת מלכותו של [[הקב"ה]] נקראת מלכות אלא מזמן בריאת [[אדם הראשון]], ולא מזמן בריאת החיות והצמחים. שרק על [[אדם הראשון]], שהוא נמשך מבחינת פנימיות העולמות, יכול להיות ענין המלוכה. | ||
פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם [[הוי"ה]] לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות "עם" אינן בטלות אליו{{מקור}}. | |||
== ראו גם == | |||
* [[שיחת ב' ניסן תשמ"ח]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]] | [[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:50, 13 ביולי 2023
אין מלך בלא עם הוא ביטוי המובא בחסידות על מנת להסביר את ענין המלוכה. ביטוי זה מבטא את שני הצדדים של המלוכה שמצד אחד יש צורך בעם נפרד ומפורד, ומן הצד השני צריך שיהיה איזה ערך בין המלך לעם, שאם לא כן לא תיתכן המלוכה.
מקור הביטוי ככל הנראה הוא ברבינו בחיי[1]. ואכן, כך הוא המקור הקדום ביותר המופיע בציונים במאמרי רבינו.
ביאור[עריכה | עריכת קוד מקור]
כדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. וענין עם מתבאר מלשון 'גחלים עוממות' שהוא בחינת יש ונפרד. כי לא יכול להיות מלוכה אלא על פרטים רבים ומחולקים זה מזה. ועוד - שהעם בטלים אליו ולרצונו, כי "ברוב עם הדרת מלך".
וכן 'עם' הוא לשון 'עימו', שצריך להיות יחס מסויים בין המלך לעם. שכמשל אין אדם יכול להיות מלך על שיחים ועצים ועשבים, שאין לו שום ערך עליהם, אלא צריך להיות יחס וערך בין המלך לעם. לכן אין מידת מלכותו של הקב"ה נקראת מלכות אלא מזמן בריאת אדם הראשון, ולא מזמן בריאת החיות והצמחים. שרק על אדם הראשון, שהוא נמשך מבחינת פנימיות העולמות, יכול להיות ענין המלוכה.
פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם הוי"ה לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות "עם" אינן בטלות אליו[דרוש מקור].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ בראשית לח, ל; ועוד - במדבר כב, ב.