שדין יהודאין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==משמעות הביטוי ומקורו== | ==משמעות הביטוי ומקורו== | ||
מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס) | מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס), ותרגומו (על פי מתוק מדבש): היו לבעלי המשנה שדים יהודיים (שהם רשומים באות י' של שד-י להורות על קורבתם לקדושה) המשמשים אותם (כמו שמצינו במסכת חולין קה ע"ב סיפור על שד שהיה משמש את רב פפא), ויש שדים מזיקים מצד שלוש קליפות הטמאות שנקראו שדים גויים. ואמרו בעלי המשנה (חגיגה טז עא) שיש שלושה מיני שדים: מין אחד הדומה למלאכי שרת לפי שמשמשים את תלמידי חכמים הקדושים כמלאכי השרת, ומין שני כבני אדם (והם שדים בינונים), ומין שלישי הם הטמאים.}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה. | ||
[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה|שם=ח|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה. | [[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה|שם=ח|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה. | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
==בשם המושאל== | ==בשם המושאל== | ||
[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}. | [[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}. | ||
==ראו גם== | |||
*[[שדים ורוחות]] | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
*'''[open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין]''', שיעור מוקלט המבאר את המושג | *'''[open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין]''', שיעור מוקלט המבאר את המושג | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:23, 7 בינואר 2025
שדין יהודאין הוא כינוי בספר הזוהר ליצר הרע וכח המתאווה של הנפש הבהמית של היהודי, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברצון לדברים המותרים בלבד, שהם קליפת נוגה שניתן להעלותה לקדושה, זאת בשונה משדין נוכראין, שהוא הרצון והתאווה לעניני איסור.
משמעות הביטוי ומקורו[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור הביטוי הוא בספר הזוהר[1] הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' חוזרת בתשובה, השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.
אדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא[2] ש'היצר הרע היהודי' הוא הכח המתאווה לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.
אדמו"ר האמצעי מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות[3] שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר[4].
עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר רשימו בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של חיבוט הקבר[2].
הנפילה לשדין נוכראין[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף שיהודי מצד עצמו לא שייך להתאוות לעניני איסור, וזהו 'שד' השייך לסטרא אחרא, כאשר האדם שוקע בתאוות היתר של 'שדין יהודאין', דבר זה עצמו מטמא אותו - עד שיעלה את החיות הזו לקדושה - בטומאה של שלוש קליפות הטמאות, שהיא טומאת 'שדין נוכראין'[5].
בשם המושאל[עריכה | עריכת קוד מקור]
הבעל שם טוב משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל[6].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- [open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין], שיעור מוקלט המבאר את המושג
הערות שוליים
- ↑ חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס), ותרגומו (על פי מתוק מדבש): היו לבעלי המשנה שדים יהודיים (שהם רשומים באות י' של שד-י להורות על קורבתם לקדושה) המשמשים אותם (כמו שמצינו במסכת חולין קה ע"ב סיפור על שד שהיה משמש את רב פפא), ויש שדים מזיקים מצד שלוש קליפות הטמאות שנקראו שדים גויים. ואמרו בעלי המשנה (חגיגה טז עא) שיש שלושה מיני שדים: מין אחד הדומה למלאכי שרת לפי שמשמשים את תלמידי חכמים הקדושים כמלאכי השרת, ומין שני כבני אדם (והם שדים בינונים), ומין שלישי הם הטמאים.
- ↑ 2.0 2.1 תניא פרק ח'.
- ↑ משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".
- ↑ תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א.
- ↑ [files.daf-yomi.com/files/maamarim/dvar-malchut-ktubot104-110/dvar-malchut-ktubot104-11024.pdf לקוטי שיחות פרשת במדבר חלק ח' הערה 53].
- ↑ כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס בכרם חב"ד חלק 4 עמוד 138). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.