|
|
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| "מיסודי הדת שהא-ל מנבא את בני האדם", ה[[נבואה]] מבטאת את
| | #הפניה [[נבואה]] |
| התכלית של כל התורה והמצוות - "[[דירה בתחתונים]]", שהקב"ה יתגלה כאן
| |
| בעולם הזה הגשמי דווקא.
| |
| | |
| ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא
| |
| צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב"ה , ו"אליו תשמעון".
| |
| | |
| נאמר בגמרא "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]]
| |
| מישראל", אך הרמב"ם פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן
| |
| שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין
| |
| כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה',
| |
| אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת
| |
| השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא "מיום שחרב בית המקדש
| |
| ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים".
| |
| | |
| נוסף לכך, הרמב"ם כותב ב'אגרת תימן' שיש לו קבלה, שמשנת ד'תתקע"ו
| |
| (לפני כ 800- שנה) - תחזור הנבואה לישראל! ואין ספק שחזרת הנבואה היא
| |
| הקדמת משיח!
| |
| | |
| ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי רוח
| |
| הקודש, עד לגילוי חכמי הקבלה - האריז"ל, הרמ"ק ועוד.
| |
| | |
| עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת
| |
| הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מ[[הבעל שם טוב]]
| |
| הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מהטבע, והיה רואה בעיניו ממש
| |
| מסוף העולם ועד סופו, והמשך [[פורטל:נשיאי חב"ד|בנשיאי חסידות חב"ד]], שענו לשואלים
| |
| בעצות גשמיות, שזה נמסר רק לנביאים ממש, וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל.
| |
| | |
| ובעיקר מתגלית הנבואה אצל [[מלך המשיח]] עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלימות הנבואה בגאולה.
| |
| | |
| ומכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות
| |
| אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה
| |
| הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות
| |
| ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא
| |
| מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה.
| |
| | |
| [[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]
| |