חזקיהו קייקוב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "בוכרה " ב־"בוכרה ") |
||
| (6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
נולד בחודש אדר [[תרס"ג]] | נולד בחודש אדר [[תרס"ג]] ב[[בוכרה]] לאביו הרב אבא קייקוב ולאמו מרת אביגיל. | ||
בילדותו למד בישיבתו של רבי יוסף תלמודי, וכאשר הגיע | בילדותו למד בישיבתו של רבי יוסף תלמודי, וכאשר הגיע ל[[בוכרה]] מ[[חברון]] השליח של רבותינו נשיאינו הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]], דבק בו ונמנה על תלמידיו הקרובים. | ||
כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד היות וצריכים אותו שם. | כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד היות וצריכים אותו שם. | ||
בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של | בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב, ובמשך השנים השתלם כ[[סופר סת"ם]] (והיה כותב על פי [[כתב אדמו"ר הזקן|שיטתו של אדמו"ר הזקן]]), כ[[שוחט]], וכמסדר גיטין וקידושין. | ||
במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה. | במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה. | ||
בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, ניסה לצאת את גבולות המדינה אך הנסיון נכשל, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו, ניסה שוב לצאת את [[ברית המועצות]] יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק | בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, ניסה לצאת את גבולות המדינה אך הנסיון נכשל, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו, ניסה שוב לצאת את [[ברית המועצות]] יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק בז' בכסלו תרצ"ד, בהשתדלותו של ר' [[איצ'ה דער מתמיד]], שהפעיל קשרים מדיניים בחו"ל במטרה לשחרר אסירים יהודיים הכלואים ברוסיה{{הערה|במכתב לרבו הרב אליעזרוב, כתב: "בעזה"י כד' כסלו תרצד' לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ' האדמו"ר שיל"א שליט"א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז' בו… ב"ה פיטרו אותי לגמרי ז' לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. ההפסד שלי קרוב לט"ל מלקיות וד"ל. והישועה הי' ע"י ר' יצחק המתמיד יצ"ו".}}. | ||
בצעירותו הוא גר במוסקבה, וכאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] היה ב[[מלחובקה]] נכנס לרבי ל[[יחידות]], מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות{{הערה|1=[https://col.org.il/news/129355 מזכרונות ר' בצלאל שיף] {{COL}}}}. | בצעירותו הוא גר במוסקבה, וכאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] היה ב[[מלחובקה]] נכנס לרבי ל[[יחידות]], מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות{{הערה|1=[https://col.org.il/news/129355 מזכרונות ר' בצלאל שיף] {{COL}}}}. | ||
לאחר סיום [[מלחמת העולם | לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]] עסק באופן אינטנסיבי בפעילות למען יהודי אירופה פליטי המלחמה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות. | ||
בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי ה[[ק.ג.ב.|אנשי המשטרה החשאית]] והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר{{הערה|תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.}} (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים). | בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי ה[[ק.ג.ב.|אנשי המשטרה החשאית]] והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר{{הערה|תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.}} (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים). | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*בנו, הרב מתתיהו קאיקוב | |||
*בנו, ר' ניסן קייקוב | *בנו, ר' ניסן קייקוב | ||
*בנו, ר' ציון קייקוב | *בנו, ר' ציון קייקוב | ||
*בתו, מרת טובה פנחסוב | *בתו, מרת טובה פנחסוב | ||
*בנו, הרב ברוך קאיקוב | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
גרסה אחרונה מ־17:10, 21 באוגוסט 2022
הרב חזקיה קייקוב (תרס"ג-י' טבת תשכ"ו, 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של סמרקנד, תלמיד חכם בעל שיעור קומה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בחודש אדר תרס"ג בבוכרה לאביו הרב אבא קייקוב ולאמו מרת אביגיל.
בילדותו למד בישיבתו של רבי יוסף תלמודי, וכאשר הגיע לבוכרה מחברון השליח של רבותינו נשיאינו הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, דבק בו ונמנה על תלמידיו הקרובים.
כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד היות וצריכים אותו שם.
בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב, ובמשך השנים השתלם כסופר סת"ם (והיה כותב על פי שיטתו של אדמו"ר הזקן), כשוחט, וכמסדר גיטין וקידושין.
במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה.
בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, ניסה לצאת את גבולות המדינה אך הנסיון נכשל, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו, ניסה שוב לצאת את ברית המועצות יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק בז' בכסלו תרצ"ד, בהשתדלותו של ר' איצ'ה דער מתמיד, שהפעיל קשרים מדיניים בחו"ל במטרה לשחרר אסירים יהודיים הכלואים ברוסיה[1].
בצעירותו הוא גר במוסקבה, וכאשר אדמו"ר הריי"צ היה במלחובקה נכנס לרבי ליחידות, מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות[2].
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עסק באופן אינטנסיבי בפעילות למען יהודי אירופה פליטי המלחמה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות.
בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי האנשי המשטרה החשאית והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר[3] (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים).
נפטר בגיל 63 בצום עשרה בטבת תשכ"ו ונטמן בבית העלמין בסמרקנד.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, הרב מתתיהו קאיקוב
- בנו, ר' ניסן קייקוב
- בנו, ר' ציון קייקוב
- בתו, מרת טובה פנחסוב
- בנו, הרב ברוך קאיקוב
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- גדול מאחיו
- אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה
הערות שוליים
- ↑ במכתב לרבו הרב אליעזרוב, כתב: "בעזה"י כד' כסלו תרצד' לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ' האדמו"ר שיל"א שליט"א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז' בו… ב"ה פיטרו אותי לגמרי ז' לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. ההפסד שלי קרוב לט"ל מלקיות וד"ל. והישועה הי' ע"י ר' יצחק המתמיד יצ"ו".
- ↑ מזכרונות ר' בצלאל שיף
- ↑ תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.