תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ו': הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרק ו והנה''' זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו ש[[נפש האלהית]] כלולה מ[[עשר ספירות]] קדושות ומתלבשת בשלשה [[לבוש]] קדושים כך הנפש ד[[סטרא אחרא]] מ[[קליפות נוגה]] המלובשת בדם האדם כלולה מ[[עשר כתרין דמסאבותא]] שהן שבע [[מדות]] רעות הבאות מ[[ארבע יסודות]] רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] מקור המדות כי ה[[מדות]] הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן ב[[התפארות]] ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ו[[דיבור|דבורו]] שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת [[מעשה]] או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר ב[[זהר]] בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון [[סטרא אחרא]] פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כ[[מלאכים]] עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות [[ביטול|בטל]] ממש לגבי הקב"ה ב[[מסירות נפש|מסירת נפשו]] על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק ב[[תורה]] [[שכינה]] שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו [[ביטול|בטל]] אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת [[פנימית]] הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת [[אחוריים]] שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות ב[[השתלשלות העולמות]] דרך [[עלה ועלול]] ו[[צמצום|צמצומים]] רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת [[גלות]] תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מ[[אין]] ל[[יש]] שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות ו[[סטרא אחרא]] ולכן כל [[מעשה]] עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ב סוף פ"ד*:{{תניא הגהה|*עם היות בתוכו [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] דקדושה וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ג ובתוך [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] אלו הן [[עשר ספירות]] ד[[יצירה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[בריאה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[אצילות]] שבתוכן [[אור אין סוף]] ברוך הוא ונמצא [[אור אין סוף]] ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו ב[[עשר ספירות]] דארבע [[עולמות אבי"ע]] כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ז פ"ב ובספר גלגולים פרק כ':}}אלא שה[[קליפות]] הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא [[שלש קליפות הטמאות]] ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל ונקראו ב[[מרכבה תתאה|מרכבת יחזקאל]] "רוח סערה וענן גדול" וגו' ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות [[עובדי כוכבים|עובדי גלולים]] וקיום גופם ונפשות כל [[בעלי חיים הטמאים]] ואסורים ב[[אכילה]] וקיום גופם וקיום וחיות כל [[מאכלות אסורות]] מה[[צומח]] כמו [[ערלה]] וכלאי הכרם כו' וכמו שכתוב ב[[עץ חיים]] שער מ"ט פ"ו וכן קיום וחיות כל ה[[[[מעשה]] דבור ומחשבה]] של כל [[שס"ה לא תעשה]] וענפיהן כמו שכתוב שם סוף פ"ה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | '''פרק ו והנה''' זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו ש[[נפש האלהית]] כלולה מ[[עשר ספירות]] קדושות ומתלבשת בשלשה [[לבוש|לבושים]] קדושים כך הנפש ד[[סטרא אחרא]] מ[[קליפות נוגה]] המלובשת בדם האדם כלולה מ[[עשר כתרין דמסאבותא]] שהן שבע [[מדות]] רעות הבאות מ[[ארבע יסודות]] רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] מקור המדות כי ה[[מדות]] הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן ב[[התפארות]] ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ו[[דיבור|דבורו]] שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת [[מעשה]] או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר ב[[זהר]] בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון [[סטרא אחרא]] פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כ[[מלאכים]] עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות [[ביטול|בטל]] ממש לגבי הקב"ה ב[[מסירות נפש|מסירת נפשו]] על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק ב[[תורה]] [[שכינה]] שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו [[ביטול|בטל]] אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת [[פנימית]] הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת [[אחוריים]] שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות ב[[השתלשלות העולמות]] דרך [[עלה ועלול]] ו[[צמצום|צמצומים]] רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת [[גלות]] תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מ[[אין]] ל[[יש]] שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות ו[[סטרא אחרא]] ולכן כל [[מעשה]] עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ב סוף פ"ד*:{{תניא הגהה|*עם היות בתוכו [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] דקדושה וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ג ובתוך [[עשר ספירות]] ד[[עשיה]] אלו הן [[עשר ספירות]] ד[[יצירה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[בריאה]] ובתוכן [[עשר ספירות]] ד[[אצילות]] שבתוכן [[אור אין סוף]] ברוך הוא ונמצא [[אור אין סוף]] ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו ב[[עשר ספירות]] דארבע [[עולמות אבי"ע]] כמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער מ"ז פ"ב ובספר גלגולים פרק כ':}}אלא שה[[קליפות]] הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא [[שלש קליפות הטמאות]] ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל ונקראו ב[[מרכבה תתאה|מרכבת יחזקאל]] "רוח סערה וענן גדול" וגו' ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות [[עובדי כוכבים|עובדי גלולים]] וקיום גופם ונפשות כל [[בעלי חיים הטמאים]] ואסורים ב[[אכילה]] וקיום גופם וקיום וחיות כל [[מאכלות אסורות]] מה[[צומח]] כמו [[ערלה]] וכלאי הכרם כו' וכמו שכתוב ב[[עץ חיים]] שער מ"ט פ"ו וכן קיום וחיות כל ה[[[[מעשה]] דבור ומחשבה]] של כל [[שס"ה לא תעשה]] וענפיהן כמו שכתוב שם סוף פ"ה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־02:11, 14 בפברואר 2021
פרק ו והנה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא שהן שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנזכרים לעיל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן בהתפארות ושאר מדות ועשר בחינות אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחינות אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת מעשה או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמו שנאמר בזהר בשלח שהן תבירו דרוחא כו' וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פירוש לשון סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך בין בפועל ממש כמלאכים עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה'. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב"ה מבחינת פנימית הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחינת אחוריים שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות בהשתלשלות העולמות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחינת גלות תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מאין ליש שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות וסטרא אחרא ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמו שנאמר בעץ חיים שער מ"ב סוף פ"ד*:
| הגהה |
|---|
| *עם היות בתוכו עשר ספירות דעשיה דקדושה וכמו שנאמר בעץ חיים שער מ"ג ובתוך עשר ספירות דעשיה אלו הן עשר ספירות דיצירה ובתוכן עשר ספירות דבריאה ובתוכן עשר ספירות דאצילות שבתוכן אור אין סוף ברוך הוא ונמצא אור אין סוף ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו בעשר ספירות דארבע עולמות אבי"ע כמו שנאמר בעץ חיים שער מ"ז פ"ב ובספר גלגולים פרק כ': |
אלא שהקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל ונקראו במרכבת יחזקאל "רוח סערה וענן גדול" וגו' ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים וקיום גופם ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה וכלאי הכרם כו' וכמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ט פ"ו וכן קיום וחיות כל ה[[מעשה דבור ומחשבה]] של כל שס"ה לא תעשה וענפיהן כמו שכתוב שם סוף פ"ה: