יעקב ליפשיץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
|||
| (34 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ר' '''יעקב ליפשיץ''' מ[[קובנה]] ([[ה' טבת]] [[תקצ"ח]] - [[כ"ט אלול|ערב ראש השנה]] [[תרפ"ב]]) היה מזכירו האישי של הגאון רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] (קובנר), שהיה מחשובי פוסקי ההלכה וגדולי הרבנים בתקופתו. שימש בעסקנות הכלל למען יהדות [[רוסיה]] במשך כשישים שנה, ולחם בעוז נגד [[תנועת ההשכלה]]. עבד בשיתוף פעולה עם רבותינו נשיאנו - [[אדמו"ר המהר"ש]], [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]], שהתבטאו בהערכה אודותיו ואודות פעילותו. | |||
== פעולותיו עם | == פעולותיו עם אדמו"רי חב"ד == | ||
בפעולותיו של ר' יעקב לטובת הכלל היהודי, נעשו בעיקר עם [[נשיאי חב"ד]]; [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]. הוא השתתף בביטול גזירות הממשלה ב[[רוסיה]] וב[[פולין]], בריבוי פעולות להרבצת [[תורה]] וחיזוק הדת, במלחמתו הקשה ב"מחדשים" שזממו לחבל בכרם [[ישראל]] ובתנופה שהעניק להתארגנות עם התורה כאחד מראשוני המייסדים של [[אגודת ישראל]]. | |||
בראשונה התכתב עם [[אדמו"ר המהר"ש]], בפרטים שונים, לאחר שהתחילו הפרעות ביהודים בעיירות [[רוסיה]], בשנת [[תר"מ]] ואילך, נוסד ועד יהודי ב[[פטרבורג]] לטכס עצות להשקטת הפרעות. ראש הועד ר' נפתלי הערץ גינזבורג קרא אסיפת יהודים לפטרבורג ב[[אלול]] [[תרמ"א]], על פי רשימת הקרואים שהבין בעצמו, מעסקנים הקרובים ללבו, והאספה לא הוכתרה בהצלחה. אחר כך נקראה אספה שנייה ל[[אייר]] [[תרמ"ב]], ונכתב לקהלות ישראל ברוסיה שיבחרו מתוכם נציגים. וכשקיבל הידיעה על דבר האסיפה השניה, ועל בחירת נציגי הקהלות, כתב על כך לרבנו, ועוררו להשתדל בדבר הנבחר מפלך וויטבסק, ש[[ליובאוויטש]] שייכת אליו. על כך השיב לו רבינו במכתב תודה לבבי "כי טוב ויפה עשה להודיע דבר בעתו". וממשיך לבקש "כמו כן יבוקש לימים הבאים להודיע מתהלוכות העניינים אשר יודעו בהקדם"{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15760&st=&pgnum=31&hilite= אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש, ע' כה].}}. | |||
לאור התגברות התקפות [[תנועת ההשכלה|המשכילים]] וה[[ציונות|ציונים]] נגד היהדות החרדית, ייסד הרב ליפשיץ בקובנה לשכה בשם "מחזיקי הדת", שכונתה בפי המשכילים "הלשכה השחורה". [[אדמו"ר הרש"ב]] עמד בקשר עם הלשכה ושלח אליה בשליחותו את הרב [[אליעזר משה מדייבסקי]]. אדמו"ר הרש"ב שיבח את הלשכה וכתב: {{ציטוטון|בדרך כלל הלשכה דקובנה עוסקת הרבה בכל הענינים הנדרשים, און דער גייען אלץ, ומפרסמים את כפירת המתחדשים והציונים . . וראוים המה הלשכה דקובנה לתמוך בידם, כי מתעסקים המה בחריצות ובטוב}}{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31636&st=&pgnum=20&hilite= אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ג', מבוא, ע' 20].}}. | |||
בתקופת [[ועידת הרבנים עת"ר]] וההכנות אליה, עזר לאדמו"ר הרש"ב יחד עם בנו [[אדמו"ר הריי"צ]], בעבודתו ונסיונו כמזכיר ושלוחא דרבנן. הוא היה זה ששלח את המכתבים ליעדים השונים, על פי ציווי של אדמו"ר הרש"ב, סגנן את המכתבים, ברר, מיין וכו'. בנוסף לכך היה נוסע בשליחותם של אדמו"ר הרש"ב ושאר גדולי ישראל מזה לזה ומזה לזה להעביר שליחויות שונות, שלח דו"חות ומידע לרש"ב ועוד פעולות שונות. באגרותיו של אדמו"ר הרש"ב הוא נזכר עשרות פעמים. ברוב הפעמים הוא נזכר בר"ת "יה"ל" - י'עקב ה'לוי ל'יפשיץ{{הערה|1=ראה באגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31691&st=&pgnum=542 לפי המצויין במפתח השמות].}}. | |||
גם את בנו ר' נטע, היה משתף בעבודתו, והיה משתתף בעבודתו של אביו לעזרה לאדמו"ר הרש"ב ושאר גדולי ישראל. באגרות אדמו"ר הרש"ב הוא מכונה בשם: "החרוץ בן יה"ל"{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31691&st=&pgnum=236&hilite=אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', ע' תרל].}}. | |||
לאחר פטירתו כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב תנחומין לבנו ר' נטע, בו התבטא בהערכה רבה אודותיו: {{ציטוטון|השמועה המעציבה מפטירת מר אביו - האיש הדגול מרבבה, בגבורת עזו לאחוז בצואר אויב ושודד מערכת ישראל ובחניתו יכריתנו, באמרי פי דעת ידע להתיצב בהרצאות נכונות, לפני מלך מלכי רבנן, עמודי התורה וגאוני יעקב זצ"ל, ובידו השכיל לערך מטעמים לבני ישראל, להבינם שרש פרה ראש ולענה הבא ממעין נרפש, ולהזהירם מלהלכד ברשת מזימת צבועים, עמל ויגע להגן על ילדי תום, ולעוררם ברוח גאון לב ישראל סבא, פטירת הרב יעקב ז"ל עשתה עלי רושם מדאיב ומכאיב, תנצב"ה}}{{הערה|שם=רייצ|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' ר.}}. | |||
== ספריו == | |||
*"'''זכרון יעקב'''" - פרקי זכרונותיו, הכוללים תולדות יהודי רוסיה מתק"כ עד תרנ"ו, ובהם יוצא להגנת היהדות הנאמנה נגד המשכילים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_28294_22.pdf ראה כאן]}}. יצאו לאור אחר פטירתו ע"י בנו ר' נטע, בשלושה חלקים. בתחילת החלק הראשון מכתבי ברכה נגדולי ישראל, ביניהם אדמו"ר הריי"צ, שכותב לו: {{ציטוטון|ספר מר אביו ז"ל "זכרון יעקב" מאד ינעם לי קרוא בו, אשר בטח הרבה ימצא בו הנוגע לכלל ישראל, דברי ימי צרותיו מכאוביו ומצוקותיו מבית ומבחוץ, ועם זה גאון עמנו, עם אלקי אברהם בחבת תורתו ודתו, מהלך רוח מדריכיו עם קדש וגאוניו, צור לבבם, ואדירת דעתם, עבודתם, שאיפתם ונחמתם, אשר ישמח ויעודד לב לכל בן העם הקדוש הזה, ומה גם מורי דעה ועסקני הכלל}}{{הערה|שם=רייצ}}. | |||
*'''תולדות יצחק''' | |||
*'''מחזיקי הדת''' | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:רבני ליטא|ליפשיץ יעקב]] | |||
[[קטגוריה: | |||
גרסה אחרונה מ־23:28, 10 בפברואר 2021
ר' יעקב ליפשיץ מקובנה (ה' טבת תקצ"ח - ערב ראש השנה תרפ"ב) היה מזכירו האישי של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (קובנר), שהיה מחשובי פוסקי ההלכה וגדולי הרבנים בתקופתו. שימש בעסקנות הכלל למען יהדות רוסיה במשך כשישים שנה, ולחם בעוז נגד תנועת ההשכלה. עבד בשיתוף פעולה עם רבותינו נשיאנו - אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ, שהתבטאו בהערכה אודותיו ואודות פעילותו.
פעולותיו עם אדמו"רי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפעולותיו של ר' יעקב לטובת הכלל היהודי, נעשו בעיקר עם נשיאי חב"ד; אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ. הוא השתתף בביטול גזירות הממשלה ברוסיה ובפולין, בריבוי פעולות להרבצת תורה וחיזוק הדת, במלחמתו הקשה ב"מחדשים" שזממו לחבל בכרם ישראל ובתנופה שהעניק להתארגנות עם התורה כאחד מראשוני המייסדים של אגודת ישראל.
בראשונה התכתב עם אדמו"ר המהר"ש, בפרטים שונים, לאחר שהתחילו הפרעות ביהודים בעיירות רוסיה, בשנת תר"מ ואילך, נוסד ועד יהודי בפטרבורג לטכס עצות להשקטת הפרעות. ראש הועד ר' נפתלי הערץ גינזבורג קרא אסיפת יהודים לפטרבורג באלול תרמ"א, על פי רשימת הקרואים שהבין בעצמו, מעסקנים הקרובים ללבו, והאספה לא הוכתרה בהצלחה. אחר כך נקראה אספה שנייה לאייר תרמ"ב, ונכתב לקהלות ישראל ברוסיה שיבחרו מתוכם נציגים. וכשקיבל הידיעה על דבר האסיפה השניה, ועל בחירת נציגי הקהלות, כתב על כך לרבנו, ועוררו להשתדל בדבר הנבחר מפלך וויטבסק, שליובאוויטש שייכת אליו. על כך השיב לו רבינו במכתב תודה לבבי "כי טוב ויפה עשה להודיע דבר בעתו". וממשיך לבקש "כמו כן יבוקש לימים הבאים להודיע מתהלוכות העניינים אשר יודעו בהקדם"[1].
לאור התגברות התקפות המשכילים והציונים נגד היהדות החרדית, ייסד הרב ליפשיץ בקובנה לשכה בשם "מחזיקי הדת", שכונתה בפי המשכילים "הלשכה השחורה". אדמו"ר הרש"ב עמד בקשר עם הלשכה ושלח אליה בשליחותו את הרב אליעזר משה מדייבסקי. אדמו"ר הרש"ב שיבח את הלשכה וכתב: "בדרך כלל הלשכה דקובנה עוסקת הרבה בכל הענינים הנדרשים, און דער גייען אלץ, ומפרסמים את כפירת המתחדשים והציונים . . וראוים המה הלשכה דקובנה לתמוך בידם, כי מתעסקים המה בחריצות ובטוב"[2].
בתקופת ועידת הרבנים עת"ר וההכנות אליה, עזר לאדמו"ר הרש"ב יחד עם בנו אדמו"ר הריי"צ, בעבודתו ונסיונו כמזכיר ושלוחא דרבנן. הוא היה זה ששלח את המכתבים ליעדים השונים, על פי ציווי של אדמו"ר הרש"ב, סגנן את המכתבים, ברר, מיין וכו'. בנוסף לכך היה נוסע בשליחותם של אדמו"ר הרש"ב ושאר גדולי ישראל מזה לזה ומזה לזה להעביר שליחויות שונות, שלח דו"חות ומידע לרש"ב ועוד פעולות שונות. באגרותיו של אדמו"ר הרש"ב הוא נזכר עשרות פעמים. ברוב הפעמים הוא נזכר בר"ת "יה"ל" - י'עקב ה'לוי ל'יפשיץ[3].
גם את בנו ר' נטע, היה משתף בעבודתו, והיה משתתף בעבודתו של אביו לעזרה לאדמו"ר הרש"ב ושאר גדולי ישראל. באגרות אדמו"ר הרש"ב הוא מכונה בשם: "החרוץ בן יה"ל"[4].
לאחר פטירתו כתב אדמו"ר הריי"צ מכתב תנחומין לבנו ר' נטע, בו התבטא בהערכה רבה אודותיו: "השמועה המעציבה מפטירת מר אביו - האיש הדגול מרבבה, בגבורת עזו לאחוז בצואר אויב ושודד מערכת ישראל ובחניתו יכריתנו, באמרי פי דעת ידע להתיצב בהרצאות נכונות, לפני מלך מלכי רבנן, עמודי התורה וגאוני יעקב זצ"ל, ובידו השכיל לערך מטעמים לבני ישראל, להבינם שרש פרה ראש ולענה הבא ממעין נרפש, ולהזהירם מלהלכד ברשת מזימת צבועים, עמל ויגע להגן על ילדי תום, ולעוררם ברוח גאון לב ישראל סבא, פטירת הרב יעקב ז"ל עשתה עלי רושם מדאיב ומכאיב, תנצב"ה"[5].
ספריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- "זכרון יעקב" - פרקי זכרונותיו, הכוללים תולדות יהודי רוסיה מתק"כ עד תרנ"ו, ובהם יוצא להגנת היהדות הנאמנה נגד המשכילים[6]. יצאו לאור אחר פטירתו ע"י בנו ר' נטע, בשלושה חלקים. בתחילת החלק הראשון מכתבי ברכה נגדולי ישראל, ביניהם אדמו"ר הריי"צ, שכותב לו: "ספר מר אביו ז"ל "זכרון יעקב" מאד ינעם לי קרוא בו, אשר בטח הרבה ימצא בו הנוגע לכלל ישראל, דברי ימי צרותיו מכאוביו ומצוקותיו מבית ומבחוץ, ועם זה גאון עמנו, עם אלקי אברהם בחבת תורתו ודתו, מהלך רוח מדריכיו עם קדש וגאוניו, צור לבבם, ואדירת דעתם, עבודתם, שאיפתם ונחמתם, אשר ישמח ויעודד לב לכל בן העם הקדוש הזה, ומה גם מורי דעה ועסקני הכלל"[5].
- תולדות יצחק
- מחזיקי הדת
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש, ע' כה.
- ↑ ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ג', מבוא, ע' 20.
- ↑ ראה באגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', לפי המצויין במפתח השמות.
- ↑ קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב', ע' תרל.
- ↑ 5.0 5.1 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' ר.
- ↑ ראה כאן