יוסף מביישינקוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
 
(11 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעריכה מתמשכת}}
[[קובץ:יוסף מביישינקוביץ'.jpg|ממוזער|יוסף מביישינקוביץ' - הרב שהפך לעגלון. איור: שולם פייגין]]
רבי יוסף מ[[בישינקוביץ']] היה מחסידי אדמו"ר הזקן ומחסידי אדמו"ר האמצעי.


==תולדות חייו==
בשנת<ref>על פי אגרות-קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ג' עמוד תצד</ref> תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס לרבינו הזקן נ"ע ל'יחידות', שאלו, אם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה בדיוק.


ויענהו ר' יוסף, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה שיתא סדרי משנה פעם בחודש. ויאמר לו הוד כ"ק רבינו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב".
רבי '''יוסף מ[[בישינקוביץ']]''' מוכר גם כ'''יוסף בעל עגלה''' היה מחסידי [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|האדמו"ר הזקן]]  ו[[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|האדמוהאמצעי]] התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי ה[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. ובקיץ תקס"ח ילדה לו בן ויקראהו בשם אבא זליג.


בשנת תקעבאו בעלי-בתים מעיר ליפלי ו'כתב-רבנות' בידם ויציעו לו את הרבנות בעיר ליפלי. אז נזכר ר' יוסף על דברי כ"ק אדמו"ר, שאמר לו כעשר שנים מלפנים, שלטובת נשמתו טוב יותר להיות בעל-עגלה מלהיות רב. וישב את פני הבעלי-בתים מליפלי ריקם. כשהתבונן ר' יוסף בדברי כ"ק אדמו"ר הבין, שעכשיו כשהציעו לו את הרבנות דליפלי, הגיע הזמן שהוא צריך להיעשות לבעל-עגלה.
==תולדות חיים==
בשנת [[תקס]] היה ר' יוסף ב[[ליאדי]], וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ל[[יחידות]], שאלו האם הוא בקי בששה סדרי [[משנה]] [[שינון בעל פה|בעל-פה]] ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד מ[[לימוד התורה#קביעות עיתים|שיעוריו]] הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב".


==בעל עגלה==
כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג.
לקח לר' יוסף זמן, עד שהוריד למעשה את דברי אדמו"ר הזקן להיות בעל עגלה, הדבר היה כרוך אצלו בבזיונות גדולים עד שחשבו שהוא יצא מדעתו, אך  בעל-עגלה אחד הסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, אשר לא ידע להיזהר כראוי, התלכלך בזפת ואחד הסוסים הצליפו בזנבו וכמעט אשר השחית את עינו.  


כשבא הביתה מצא את אשתו יושבת ובוכה על ששמע שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה", אך כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, השיבה אשתו, "מאחר שכן הגיד לך מורך ורבך עליך לקיים דבריו מבלי חכות אף יום אחד. מחר אמכור את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם יספיק לך לקנות סוס ועגלה ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו כפי אשר יעץ לך רבינו נ"ע". כשמוע ר' יוסף את דברי אשתו, האמורים בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.
בשנת [[תקע"ד]] בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'.


==ר' [[שלמה לייב בעל התשובה]]==
==בעל עגלה==
באחד הימים – בין פסח לעצרת תקע"ו, עשה ר' יוסף את מסעו לעיר סעננא. בלילה עצר במלון העומד על פרשת דרכים. שם התארח אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב יהודי מתבולל ששמו היהודי היה שלמה לייב, שהיה צריך לנסוע למחרת בבוקר לעיר סעננא.
בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס.
 
היהודי ביקש את ר' יוסף שיקח אותו לעיר סעננא, מוקדם בבוקר, אך ר' יוסף אמר לו שלפני עשר הוא לא יכול לצאת כי צריך להתפלל, האורח נתרגז מאד ויצו לבעל המלון להשיג עבורו עגלה בכפר הסמוך והוא ישלם כמה שיבקשו, אבל בתנאי שיצאו לדרך לא יאוחר משעה החמישית בוקר.
 
בלילה כשר' יוסף אכל קם לערוך תיקון חצות כדרכו. האורח נתעורר משנתו ויבהל מאד לשמוע קול בוכים. ויקם ממטתו ויפתח את הדלת וירא והנה הבעל-עגלה יושב על הארץ וקורא בספר לאור נר של שעווה ובוכה.  קול בכייתו של בעל העגלה נכנס ללבו של האורח. ויזכור את ימי בחרותו ונערותו, את חינוכו בבית אביו ומלמדיו, אשתו ובניו, אשר זה הרבה שנים שעזבם וילך שובב בשרירות לבו וחי עם גויה ותלד לו שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי, ומרירות עצומה תקפתו תקפה את היהודי המתבולל. בבוקר ר' יוסף אמר ברכות השחר בהתעוררות גדולה וטבל בנהר לבש טלית ותפילין ויתפלל בדביקות גדולה.
 
כאשר הגיע בעל עגלה הנכרי, הודיע שלמה לייב שהוא ממתין ליהודי,


תפלתו ועבדתו של רבי יוסף, פעל על ר' שלמה לייב נזכר, הוא באשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך.
כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך  לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.


וישבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא שב בתשובה גמורה, יהי מה והוא ישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. וילך אל בעל המלון ויבקשהו להשאיל לו טלית ותפילין וילך לחדרו וילבשם ויתפלל בבכי רב. הדבר זעזע אותו מה שעשה למשפחתו עד שנפל לחולי וחולשה גדולה, באותו זמן עבר שמה רופא בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תורפות אך הדבר לא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב של רופא מיוחד לא הועיל.
==ר' שלמה לייב בעל התשובה ==
בשנת [[תקע"ו]] בימים שבין [[פסח]] ל[[שבועות]], נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב.


ר' שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, ואשר אתמול החליט לשוב בתשובה גמורה ויעבור עליו מה שיעבור, יעזוב דרכו הרעה וישוב אל אשתו ובניו. וכשגמר לדבר החריש רגעים אחדים ואחרי כן נתן את קולו בבכי וכל גופו רעד.
האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר  כי עליו [[תפילה|להתפלל]]. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר.


ר' יוסף, אף כי נבהל לשמע את אשר סיפר לו ועשתונותיו נבוכו – רגע כעס, רגע רחם עליו, אבל כראותו את גודל התרגשותו והכיר בו, ששב הוא באמת ומתחרט על מעשיו ותהלוכותיו הרעים, רחם עליו במאד ויתחיל להרגיעו.
בלילה כשר' יוסף קם לערוך [[תיקון חצות]] כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול [[בכיה ודמעות|בכי]]. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה.  הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף ב[[מרירות]] עצומה.


מדברי הנוחם של ר' יוסף נתרגש שלמה לייב עוד יותר ויבך במר נפשו לאמר, שלחוטא כמוהו אין תרופה רק המוות בייסורים גדולים. ובעונש כזה יכופרו עוונותיו. ויאמר, שהוא מקבל על עצמו כל הייסורים היותר גדולים רק זאת שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ואשר יחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים ויסיר מהם חרפתם אשר המיט עליהם.
בבוקר אמר ר' יוסף [[ברכות השחר]] בהתעוררות גדולה, [[טבילה במקווה|טבל]] בנהר לבש [[טלית]] ו[[מצות תפילין|תפילין]] והתפלל ב[[דביקות]] גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב ב[[תשובה]] גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר [[רופא]] בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל.


בנתיים הגיע ידיעה שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הרופא הורה לא להודיע לחולה על כך כי הדבר יגרום לו לחלות יותר, אך ר' יוסף שידע שדבר זה יחזק אותו נכנס בערמה לחדר החולה וגילה לו הדבר, ואמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה, הדבר חיזק את החולה.
שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים,  שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב.  


לאחר מכן התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובביץ אל [[אדמו"ר האמצעי]].
שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל [[אדמו"ר האמצעי]] שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור.


בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה [[פוקח עורים]] מאת [[אדמו"ר האמצעי]], המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה{{הערה|אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.}} .


כ"ק אדמו"ר האמצעי סידר לר' שלמה לייב תיקון ויהי לבעל תשובה גמור ויצו עליו לעזוב את השר ואת מכריו הללו ולשוב לביתו לאשתו ולילדיו, ובקיץ ההוא נתפרסם קונטרס התשובה [[פוקח עורים]]<ref>אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.</ref> בשפה המדוברת מאת [[אדמו"ר האמצעי]] והוא סדר הנהגה לבעל תשובה."
==רבי יוסף הופך להיות משפיע==
==רבי יוסף הופך להיות משפיע==
"כשני חדשים נתעכב אבי אז בליובאוויטש", סיפר , "וכשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי פקד עליו למלאות מקומו של המנוח נחום הזקן, לנהל את המניין החסידי ברחוב השוק ויאמר אליו: 'האבא [אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה'.
לקראת [[חג השבועות]] הגיע ר' יוסף ל[[ליובאוויטש]], ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' '[[משפיע]]'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'".


"ויסיים אדמו"ר האמצעי: 'אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' 'משפיע'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'.'
כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך ל[[משפיע]]. עד שנותיו האחרונות היה [[נסיעה לרבי|הולך רגלי לליובאוויטש]].
 
כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה ויהי למשפיע חסידות ועד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש.


==משפחתו==


==משפחתו==
* בנו, ר' אבא זעליג{{הערה|ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.}}.
*בנו, ר' אבא זעליג<ref>3 ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ. </ref>.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד]
*[https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה]


==הערות שוליים==
* [https://chabad.info/child/338411/ הרבי מספר על רבי יוסף בעל עגלה]
* [https://www.toratchabad.com/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94 באתר תורת חב"ד]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: ערכים במרחב האישי]]

גרסה אחרונה מ־06:20, 18 בנובמבר 2024

יוסף מביישינקוביץ' - הרב שהפך לעגלון. איור: שולם פייגין


רבי יוסף מבישינקוביץ' מוכר גם כיוסף בעל עגלה היה מחסידי האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי התפרסם בשל 'הסבת המקצוע' שלו לעגלון בגיל 70 - לפי הוראתו של אדמו"ר הזקן. סיפורו התפרסם על ידי האדמו"ר הריי"צ

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תקס"ד היה ר' יוסף בליאדי, וכשנכנס אל האדמו"ר הזקן ליחידות, שאלו האם הוא בקי בששה סדרי משנה בעל-פה ובדיוק. ר' יוסף ענה, שאחד משיעוריו הוא לחזור בעל-פה את ששת סדרי משנה פעם בחודש. האדמו"ר הזקן ענהו: "משנה אותיות נשמה, תשא אישה בת בנים [= שעדיין מסוגלת ללדת] ותלד בן והשם יתברך יתן אריכות ימים. ולטובת נשמתך טוב יותר להיות בעל-עגלה [= 'עגלון'] מלהיות רב".

כששב לעירו הציעו לו להשתדך עם בתו של ר' נתנאל סופר – אישה אלמנה, צעירה לימים ולה חנות של מזון. בקיץ תקס"ח ילדה בן שנקרא אבא זליג.

בשנת תקע"ד בהיותו כבן 70, באו יהודים מהעיר ליעפלי אל ר' יוסף בבקשה שיבוא לכהן כרבם. בשומעו את ההצעה, נזכר בדברי אדמו"ר הזקן אליו כעשר שנים קודם לכן, שלטובת נשמתו טוב יותר שיהיה בעל-עגלה משיהיה רב. ר' יוסף סרב להצעת הרבנות אך הבין שכעת כשהוצעה לו רבנות, הגיע הזמן שעליו להפוך ל'בעל עגלה'.

בעל עגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבושה גדולה ניגש לעגלונים בעירו וביקש שילמדוהו את רזי המקצוע, הללו חשבו שהלמדן בן ה-70 יצא מדעתו. בעל-עגלה אחד ריחם עליו והסכים ללמדו את המקצוע, ר' יוסף, התלכלך בזפת וכמעט איבד את עינו מהצלפת זנב סוס.

כשבא לביתו מצא את אשתו יושבת ובוכה, היא שמעה שבעלה "השתגע" ורוצה לההפך ל"בעל עגלה". כאשר סיפר לה שכן הורה אדמו"ר הזקן, אמרה לו: עליך לקיים את דברי מורך ורבך ללא שהות. מחר את מחרוזות הפנינים שלי ואת שני השריונים התפורים בחוטי זהב ותמורתם תספיק לך לקנות סוס ועגלה, ובשעה טובה ומוצלחת תתחיל במלאכה זו. כששמע ר' יוסף את דברי אשתו, שנאמרו בתמימות לב ובאמונה טהורה, אף שמחד גיסא היה שבע רצון מתמימותה באמונת צדיקים, אבל מאידך גיסא לבו נלחץ בקרבו בהעלותו על רעיונו, שהוא יהיה בעל-עגלה.

ר' שלמה לייב בעל התשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תקע"ו בימים שבין פסח לשבועות, נסע ר' יוסף לעיר סעננא. בלילה התארח באכסניה בה התארח גם אחד מעוזריו של הגרף מבצייקב - יהודי מתבולל ששמו היה שלמה לייב.

האורח היהודי ביקש מר' יוסף שיקחהו לסעננא מוקדם בבוקר, ר' יוסף אמר לו שהוא לא יוכל לצאת לפני השעה עשר כי עליו להתפלל. האורח התרגז ודרש מבעל האכסניה להשיג עבורו עגלה אחרת והוא ישלם כמה שיבקשו, זאת בתנאי שיצאו לדרך עד חמש בבוקר.

בלילה כשר' יוסף קם לערוך תיקון חצות כדרכו, התעורר האורח משנתו ונבהל מאד לשמוע קול בכי. הוא פתח את הדלת, ונדהם לגלות את ה'בעל-עגלה' יושב על הרצפה, קורא בספר לאור נר ובוכה. הבכי נכנס ללבו של האורח. הוא נזכר בימי צעירותו, בחינוך שקיבל בבית אביו וממלמדיו, באשתו ובניו, שעזבם לפני שנים (האורח חי באותו הזמן עם גויה ונולדו להם שני בנים ובת. הבכור ואחותו מתו והצעיר חי). האורח - היהודי המתבולל נשטף במרירות עצומה.

בבוקר אמר ר' יוסף ברכות השחר בהתעוררות גדולה, טבל בנהר לבש טלית ותפילין והתפלל בדביקות גדולה. בינתיים הגיע בעל עגלה נכרי - אותו הזמין בעל האכסניה לבקשתו של האורח, אך הוא הודיע שהוא ממתין לר' יוסף. הוא המשיך לחשוב על אשתו וילדיו וכאב לו על האסון שהמיט עליהם: "מי יודע אם המה בחיים ובמה הם מתפרנסים? כמה חרפות סבלו בשבילו? חרפת בושה וכלימה וחרפת עוני ורעב, ומדוע?" הוא שואל את עצמו. הוא נזכר שירידתו מהדרך הייתה על ידי חבר בשם אברהם דוב הפוקר, שהדיחו מהדרך. הוא נשבע לעצמו, שמהיום והלאה הוא ישוב בתשובה גמורה וישוב לאשתו ולבניו, לדתו ולאלקיו. הוא שאל טלית ותפילין והתפלל בחדרו בבכי רב. הוא היה כה מזועזע, עד שחלה ונחלש מאוד. במקום עבר רופא בשם ר' יצחק זליג מפלצק, שניסה לתת לו תרופות אך ללא הועיל. וגם כאשר הגרף מבצייקב מעסיקו שלח רופא מיוחד הוא לא הועיל.

שלמה לייב ביקש לקרא לר' יוסף והתוודה לפניו על כל עברו, הוא סיפר לו שהחליט לשוב בתשובה גמורה ולשוב אל אשתו ובניו. כשסיים לדבר החל לבכות וכל גופו רעד. ר' יוסף, הכיר בחרטתו הכנה, רחם עליו והחל להרגיעו. שלמה לייב אמר שלחוטא כמוהו אין תקנה רק מוות בייסורים גדולים. הוא הוסיף ואמר, שהוא מקבל על עצמו ייסורים הכי גדולים ובלבד שייפטר מאשתו הנכריה ובנם, אשר נולד בטומאה ויחזור אל אשתו היהודייה וילדיהם היהודים. ר' יוסף סיפר לו על ידיעה שהגיעה בינתיים, שאשתו הגויה ובנם נהרגו בטביעה בנהר, הוא אמר לו שזה סימן שתשובתו התקבלה והדבר חיזק והבריא את שלמה לייב.

שלמה לייב, התפטר מתפקדו אצל הגרף, ונסע לליובאוויטש אל אדמו"ר האמצעי שהדריך אותו עד שהפך לבעל תשובה גמור.

בקיץ ההוא התפרסם קונטרס התשובה פוקח עורים מאת אדמו"ר האמצעי, המכיל סדר הנהגה לבעל תשובה[1] .

רבי יוסף הופך להיות משפיע[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקראת חג השבועות הגיע ר' יוסף לליובאוויטש, ושהה בה כשני חדשים. כשנכנס ל'יחידות' לכ"ק אדמו"ר האמצעי, פקד עליו למלאות מקומו של 'נחום הזקן' שנפטר, ולנהל את המניין החסידי ברחוב השוק. האדמו"ר אמר לו: "האבא [= אדמו"ר הזקן] היה אצלי ואמר, שיוסף מבישינקוביץ' השלים את הכוונה". וסיים את דבריו: "אבא, לצורך טובה פרטית, עשה מ'למדן' 'בעל-עגלה' ואותי הוא מצווה לצורך טובה כללית, לעשות מ'בעל-עגלה' 'משפיע'. עליך להיות ה'משפיע' ומנהל המניין החסידי בשוק של בישינקוביץ'".

כשחזר מליובאוויטש מכר את הסוס והעגלה והפך למשפיע. עד שנותיו האחרונות היה הולך רגלי לליובאוויטש.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בנו, ר' אבא זעליג[2].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. אדמו"ר הריי"ץ במכתב (מכ"ו טבת תרצ"ו) נוטה לומר, שאת הקונטרס 'פוקח עורים' כתב אדמו"ר האמצעי במיוחד עבור ר' שלמה לייב.
  2. ממנו שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הסיפור והוא סיפרו לבנו – אדמו"ר הריי"ץ.