אברהם זרח נוטיק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{בעריכה}} הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד בפתח תקווה. ==...")
 
מ (החלפת טקסט – "ולאמו" ב־"ול")
 
(54 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעריכה}}
{{אין תמונה}}
הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הוא איש צדקה ובעל חסד, ממשפיעי קהילת חב"ד ב[[פתח תקווה]].
הרב '''אברהם זרח נוטיק''' הינו מיוצאי [[ברית המועצות]], וממשפיעי קהילת חב"ד ב[[פתח תקווה]].


==תולדות חייו==
==תולדות חיים==
נולד לאביו הרב [[יעקב נוטיק]] ולאמו חנה ב[[סמרקנד]] שבאוזבקיסטאן שהייתה אז חלק מ[[ברית המועצות]]. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.
נולד לרב [[יעקב נוטיק]] ול חנה כאשר היו ב[[גרוזיה]] שהייתה אז חלק מ[[ברית המועצות]] שם שימש כ[[שוחט]] של הקהילה בעיר קרלי. כאשר היה בגיל 5 המשפחה עברה ל[[סמרקנד]] שב[[אוזבקיסטן]] שהייתה אז חלק מ[[ברית המועצות]]. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.


וכך סיפר על ילדותו בראיון שנערך עימו לכפר חב"ד:
בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי ("שקאלע"), אך עדיין למד תורה עם אביו ועם מלמדים חסידיים במחתרת.


"אחי הגדול שמואל, שליח הרבי מליובאוויטש בשיקגו, היה הראשון שנאלץ ללכת לבית הספר של הגויים בסמרקנד. רוב משפחות אנ"ש היו שולחות את הילדים לערים אחרות ומוצאות כל מיני אמתלות כדי להיפטר מהלימודים בבית הספר. גם אנחנו ניסינו אבל בסופו של דבר לא הייתה ברירה וההורים שלנו נאלצו בעל כורחם לשלוח אותנו לשקולע. כך נקרא 'בית ספר' ברוסיה.
בבית הספר הבעיה הייתה בשבתות. מדי שבת הוא ואחיו היו עושים עצמם כחולים וכך נפטרו מללכת לבית הספר. כך נמשך הדבר משך זמן, עד שהממונים והשלטונות הרגישו בדבר ובאו לביקור בביתם, ובזכות פיקחותה של אימו שאמרה שזה עניין של הסבתא הזקנה, הם עזבו כלעומת שבאו. בהזדמנות אחרת אביו נקרא אל התובע העירוני. הוא טען שיש חופש דת בברית המועצות ולכן אין לדרוש ממנו לעבור על הדת לשלוח את הילדים לבית ספר בשבת, בסוף התובע עצמו הסכים שבשבת אינו חייב לשלוח את הילדים לבית הספר, ולא בא יותר עם דרישות.


"גם אחרי ששלחו לשם את אחי, עוד הצלחתי להתחמק. כשהיו באים לביתנו הממונים על החינוך, הייתי בורח החוצה ומתחבא. הייתי רק בן שבע אבל ידעתי שאני צריך להתחבא מהם. בתחילה ההורים שלי אמרו שנסעתי לטשקנט לקרובי משפחה. אבל פעם אחת הם הגיעו בהפתעה. אבא לא היה בבית ואימא גמגמה שאני בטשקנט. אבל הם כנראה ראו אותי ושאלו מי הוא אם כן הילד שברח החוצה... וכך לא הייתה ברירה וגם אני נשלחתי לבית הספר.
משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנת תשל"א בברכת [[הרבי]], וזכתה להגיע ל[[ארץ הקודש]]. זכה לגדול בישיבות [[תומכי תמימים]] ולהגיע אל הרבי.
 
"אומנם הלכנו לבית הספר אבל מובן שלמדנו בבית עם אבא ועם אמא, כך שכאשר הגענו לארץ הסתדרנו מהר מאוד עם העברית כי למדנו לשון הקודש בבית (הרב נוטיק הגיע ארצה כשהיה בן שלוש-עשרה). הבעיה הגדולה הייתה בשבתות.
 
"בכלל, אנחנו היינו ילדים 'חולים' מאוד. בכל שבוע חלינו באופן קבוע. כל עוד זה היה אחי הגדול הם איכשהו 'קנו' את זה, אבל אחרי שגם אני נכנסתי לבית הספר וגם אני התגליתי כחולני במיוחד ביום מסוים בשבוע, הם הבינו את הסיפור והגיעו לביתנו.
 
"הגיעה משלחת של ממש מבית הספר ומהאחראים לחינוך בעיר. גם הפעם אבא לא היה בבית. אימא, שאומנם לא גדלה בבית חב"די אבל התחנכה בחינוך יהודי בלי פשרות, אמרה להם שזו הסבתא, אימא של אבא שלי שחיה איתנו, שלא מרשה לנו ללכת לבית הספר בשבת. לקומוניסטים לא הייתה בעיה עם הרעיון שהמבוגרים יישארו דתיים. הם גם לא החמירו יותר מדי עם זקנים. היה חשוב להם שהילדים והדור הצעיר יקבלו חינוך של כפירה.
 
"כך שלהפיל את הסיפור על כתפיה של סבתא היה מעשה הגיוני מאוד. אימא אמרה שזה עקרוני מאוד אצל סבתא והם עזבו כלעומת שבאו ולא הציקו לנו הרבה. אני זוכר שהתובע העירוני שלח זימון לאבא שלי. אבא לקח אותנו איתו והסביר לנו בדיוק מה לומר, אבל בסופו של דבר לא נכנסנו איתו. אחר כך הוא סיפר מה קרה שם. התובע שאל אותו למה הוא עובר על החוק של המדינה והוא אמר שאין שום חוק שלפיו הוא חייב לשלוח את הילדים ביום המנוחה שלהם לבית הספר.
 
"התובע דפדף בספר החוקים שוב ושוב והראה לו שיש חובה לשלוח את הילדים לבית הספר. אבא ענה לו שהוא שולח את הילדים, אבל יום אחד בשבוע זה יום המנוחה שלהם לפי הדת שלהם ולכן הם לא הולכים לבית הספר ואין חוק שמחייב אותם ללכת. למרבית הפלא שחררו את אבא, אף על פי שבבית היה פחד גדול שייקחו אותנו. הם היו יכולים לא להעניש אותו אבל לקחת אותנו. אך בחסדי ה' הכול עבר בשלום.
 
"כך במשך שנים התחמקנו בשבתות וחוץ מלחרוק שיניים ולהעליב אותנו לא היה להם הרבה מה לעשות. הכי קשה היה בחגים. נניח בקביעות כמו שיש בשנה הזו, שיש שלושה ימים – יומיים חג ומיד אחר כך שבת, וזה נשנה שלוש פעמים במהלך החודש. תמיד הייתי פוחד מהחגים והייתי שואל את עצמי איך נעבור את זה.
 
"פעם אחת, אחרי ארבעה ימים – כי היה מדובר ביום חמישי, שישי, שבת וראשון, שהיה היום החופשי בבית הספר, הגעתי לכיתה והמורה אמרה בנוכחות כולם, 'הנה הילד המפונק שלא מספיק לו יום אחד של מנוחה בשבוע. הוא צריך שניים, והשבוע הוא לקח לעצמו חצי שבוע חופש'. מובן שבתור ילד, כשארבעים זוגות עיניים ננעצות בך, זה מאוד לא נעים. אבל ברוך ה', כמו שאמרתי, עם כל התלאות שבוע אחרי שבוע, שרדנו את זה.
 
"בכיתה היה אסור לכסות את הראש", הוא נזכר, "אבל בהפסקה הייתי מקפיד ללכת בכיפה אף על פי שהיו תלמידים גויים שלעגו לי, הלמו בראשי והכו אותי".
 
בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי בלית ברירה, שם ספג יום יום עלבונות על אמונתו.
 
בשיעורי ההתעמלות ברוסיה הילדים היו צריכים להסתובב רק עם בגדים מנימליים לגופם. ואברהם זרח לא הסכים בשום אופן להסיר את הטלית קטן, וספג בשל כך עוד עלבונות.
 
משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנת תשל"ז בברכת הרבי, וזכתה להגיע לארץ הקודש. זכה לגדול בישיבות חב"ד "תומכי תמימים" ולהגיע אל הרבי.


לאחר נישואיו התגורר תקופה ב[[נחלת הר חב"ד]], ב[[קראון הייטס]] ובהמשך עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]] שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.
לאחר נישואיו התגורר תקופה ב[[נחלת הר חב"ד]], ב[[קראון הייטס]] ובהמשך עבר להתגורר ב[[פתח תקווה]] שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.
שורה 40: שורה 18:


==משפחתו==
==משפחתו==
*בנו, ר' משה נוטיק - קלידן באירועים, [[שיכון חב"ד לוד]].
*בנו, ר' משה נוטיק - קלידן באירועים, [[שיכון חב"ד לוד]].
*חתנו, ר' שאולי בן שחר - [[ביתר עלית]].
*חתנו, ר' שלום דובער קעניג - [[פתח תקווה]].


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://hageula.com/vid/kinusim/17175.htm הרב זלמן נוטיק מספר על אחיו הרב אברהם זרח] {{הגאולה}}
*[sites.google.com/site/chelkeynub/ חלקנו בתורתך - אתר חידושי תורה שמפעיל הרב נוטיק]
*[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=96382 החסיד שהותקף על היותו חרדי עם זקן] {{שטורעם}}
*
*[https://www.bhol.co.il/news/833213 החסיד שהותקף מדבר וחושף את סיפורו] באתר בחדרי חרדים
 
{{מיון רגיל:נוטיק, אברהם זרח}}
{{מיון רגיל:נוטיק, אברהם זרח}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אישים בפתח תקווה]]
[[קטגוריה:אישים בפתח תקווה]]
[[קטגוריה:משפיעים בקהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:משפיעים בקהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת נוטיק]]
[[קטגוריה:משפחת נוטיק]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]]

גרסה אחרונה מ־00:33, 30 בדצמבר 2024

הרב אברהם זרח נוטיק הינו מיוצאי ברית המועצות, וממשפיעי קהילת חב"ד בפתח תקווה.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד לרב יעקב נוטיק ול חנה כאשר היו בגרוזיה שהייתה אז חלק מברית המועצות שם שימש כשוחט של הקהילה בעיר קרלי. כאשר היה בגיל 5 המשפחה עברה לסמרקנד שבאוזבקיסטן שהייתה אז חלק מברית המועצות. באותם שנים הייתה רדיפת הדת ברוסיה בעיצומה, והחינוך היהודי חסידי התנהל במחתרת.

בלית ברירה נאלץ ללכת לבית הספר הקומוניסטי ("שקאלע"), אך עדיין למד תורה עם אביו ועם מלמדים חסידיים במחתרת.

בבית הספר הבעיה הייתה בשבתות. מדי שבת הוא ואחיו היו עושים עצמם כחולים וכך נפטרו מללכת לבית הספר. כך נמשך הדבר משך זמן, עד שהממונים והשלטונות הרגישו בדבר ובאו לביקור בביתם, ובזכות פיקחותה של אימו שאמרה שזה עניין של הסבתא הזקנה, הם עזבו כלעומת שבאו. בהזדמנות אחרת אביו נקרא אל התובע העירוני. הוא טען שיש חופש דת בברית המועצות ולכן אין לדרוש ממנו לעבור על הדת לשלוח את הילדים לבית ספר בשבת, בסוף התובע עצמו הסכים שבשבת אינו חייב לשלוח את הילדים לבית הספר, ולא בא יותר עם דרישות.

משפחתו יצאה מעמק הבכא בשנת תשל"א בברכת הרבי, וזכתה להגיע לארץ הקודש. זכה לגדול בישיבות תומכי תמימים ולהגיע אל הרבי.

לאחר נישואיו התגורר תקופה בנחלת הר חב"ד, בקראון הייטס ובהמשך עבר להתגורר בפתח תקווה שם נמנה עם קהילת חב"ד "הדר גנים" בעיר.

לפרנסתו מתעסק בתחום ההייטק ובין השאר עוסק בפיתוח יוזמות תורניות.

הרב נוטיק הוא ממשפיעי הקהילה בפתח תקווה. מוסר שיעורי חסידות מפעם לפעם בבית הכנסת ומראשי המדברים בהתוועדויות.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • [sites.google.com/site/chelkeynub/ חלקנו בתורתך - אתר חידושי תורה שמפעיל הרב נוטיק]