חופה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(13 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה מתמשכת}}
המעבר שבין [[קידושין|קידושי האשה]] לנישואיה נעשה ב'''חופה''', ומושלם בכניסת החתן והכלה ל"חדר ייחוד".
המעבר שבין [[קידושין|קידושי האשה]] לנישואיה נעשה ב'''חופה''', ומושלם בכניסת החתן והכלה ל"חדר ייחוד".


במעמד החופה פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח, נהוג לערוך את החופה בשעות הערב, לאחר השקיעה או ממש לפניה. למנהגנו{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, עמוד תיג.}} החופה הינה דווקא תחת כיפת השמים, וזהו סימן לפרו ורבו "ככוכבי השמיים לרוב"{{הערה|דברים א, י. כך פסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר, סא, א.}}.
במעמד החופה פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח, נהוג לערוך את החופה בשעות הערב, לאחר השקיעה או ממש לפניה. למנהגנו{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, עמוד תיג.}} החופה הינה דווקא תחת כיפת השמים, וזהו סימן לפרו ורבו "ככוכבי השמיים לרוב"{{הערה|דברים א, י. כך פסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר, סא, א.}}.


==המצווה==


==המצווה==
ב[[תורה]] לא מצינו התייחסות מפורשת לעשיית [[חופה]] קודם שישא ארוס את מאורסתו, רק נאמר "ומי אשר ארש אשה ולא לקחה"{{הערה|דברים כ, ז.}} שזו היא הקיחה של [[נישואין|הנישואין]]. ומעיקר הדין אם בא עליה לשם נישואין, הרי היא נשואה.
ב[[תורה]] לא מצינו התייחסות מפורשת לעשיית [[חופה]] קודם שישא ארוס את מאורסתו, רק נאמר "ומי אשר ארש אשה ולא לקחה"{{הערה|דברים כ, ז.}} שזו היא הקיחה של [[נישואין|הנישואין]]. ומעיקר הדין אם בא עליה לשם נישואין, הרי היא נשואה.


אלא שאין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום, אלא יש עדים לייחוד זה, וגם אם נאמר שאין צריך עדים לזה, מ"מ יהיה זה בפירסום, מאחר וצריך לברך קודם הנישואין ולסמוך לזה [[שבע ברכות]]. לכן קבעו רז"ל שה[[חופה]] תהיה במקום הנישואין, ומעולם היה כך וגם בזמן הנביאים כדכתיב "כחתן יוצא מחופתו"{{הערה|תהילים יט, ו.}} ו"כלה מחופתה"{{הערה|יואל ב, טז.}}, ובוודאי שכן הנהיג משה רבינו את ישראל{{הערה|ערוך השולחן נה, יד.}}.
אלא שאין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום, אלא יש עדים לייחוד זה, וגם אם נאמר שאין צריך עדים לזה, מ"מ יהיה זה בפירסום, מאחר וצריך לברך קודם הנישואין ולסמוך לזה [[שבע ברכות]]. לכן קבעו רז"ל שה[[חופה]] תהיה במקום הנישואין, ומעולם היה כך וגם בזמן הנביאים כדכתיב "כחתן יוצא מחופתו"{{הערה|תהלים יט, ו.}} ו"כלה מחופתה"{{הערה|יואל ב, טז.}}, ובוודאי שכן הנהיג משה רבינו את ישראל{{הערה|ערוך השולחן נה, יד.}}.
 
==מנהגנו==
 
[[חתונת אדמו"ר שליט"א|חופת הרבי]] הייתה בלילה לאחר צאת הכוכבים{{הערה|ימי מלך חלק א, עמוד 303.}}.
 
הבגדים שהחתן והכלה לובשים בחופה יהיו חדשים{{הערה|מסורת שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ ביחידות להרב אי"ג.}}.
 
על החתן ללבוש בחופה "[[קיטל]]" (בגד לבן) חדש, ומעל הקיטל יש ללבוש מעיל{{הערה|אגרות קודש חלק ה, עמוד פז.}}.
 
בזמן החופה לא יהיה על החתן (בכיסו או בידיו) שום דבר של כסף, או זהב, או אבנים טובות וכדומה. וכן לפני ההליכה לחופה יתיר החתן את כל הקשרים שבבגדיו, גם את הקשר של שרוכי הנעלים והעניבה.
 
מלווים את החתן והכלה לחופה, עם נרות דולקים בידם, ה"[[שושבינים]]" – שתי זוגות נשואים. ונוהגים שהשושבינים של החתן הם שני האבות, והשושבינות של הכלה הן שתי האמהות.
 
אם אחת האמהות בהריון או אם האב או האם נשואים ב[[נישואים שניים]] – כדאי שנוסף להם ילכו לשושבינים עוד זוג נשוי.


===מקום החופה===
===מקום החופה===
{{להשלים|פסקה=כן}}
נוהגים שהחופה תהיה דווקא תחת כיפת השמיים.


כזכר לחורבן בית המקדש יש שנוהגים לתת אפר בראש החתן במקום הנחת התפילין - "אפר תחת פאר".
את החופה עושים תחת כיפת השמים, לסימן שירבו זרעם ככוכבי השמים. גם בחורף שיש קור וכדומה – עורכים את החופה תחת כיפת השמים ולא בתוך אולם. אולם אולם שיש בתיקרתו פתח מיוחד עבור חופה — ניתן לקיים שם את החופה לכתחילה, וללא כל חשש{{הערה|אגרות קודש חלק יט, עמוד תיג. חלק יב עמוד קיז. תורת מנחם חלק ב, עמוד 246.}}.


למנהגנו שתי האמהות והשושבינות (ולמנהג אחר: שני הורי הכלה) מוליכות את הכלה לקראת החתן. יש שנוהגים שהכלה סובבת את החתן שלוש או שבע הקפות מתחת לחופה, לקיים את "נקבה תסובב גבר". אחר כך, הכלה נעמדת לימינו של החתן והרב המקדש עומד כשפניו למזרח.
תחת החופה — הכלה וכל השושבינים, האנשים והנשים, מקיפים את החתן שבע סיבובים.


מְסַדר הקידושין מברך שתי ברכות: ברכה על כוס יין או מיץ ענבים ("בורא פרי הגפן"), וברכה על מצוות הקידושין המכונה ברכת אירוסין. נוסח הברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותינו וצִוָנו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין; ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". הרב נותן לחתן לשתות מהכוס, ואז מעבירים את הכוס לאם הכלה שנותנת לכלה לשתות מהכוס.
מכיסוי הכלה ועד לאחר שבע ההקפות מנגנים ניגון "[[ארבע בבות]]".


החתן פונה לכלה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ועונד טבעת על אצבע יד ימין של הכלה. עדי הקידושין חייבים לראות את שלב נתינת הטבעת, אחרת המעשה לא תקף, ויש לחזור עליו. נהוג שלאחר נתינת הטבעת אומר הקהל: "מקודשת! מקודשת!".
יש הנוהגים שה[[כהנים]] וההורים יברכו את החתן והכלה אך הרבי התנגד ל[[ברכת כהנים|ברכת הכהנים]] במעמד החופה{{הערה|מפי ה[[מזכיר]] הרב [[יהודה לייב גרונר]], ספר המזכיר.}}.


השלב הבא הוא מתן הכתובה. לפני מתן הכתובה נהוג שהרב, או אדם אחר, קורא את הכתובה בקול, ולעיתים אף מתרגם אותה מארמית, על מנת שהציבור יבין את הכתוב. כיום, במקומות רבים נוהגים לקצר ולקרוא רק חלק מן הכתובה. החתן מוסר לכלה את הכתובה, והעדים מאשרים בחתימת ידם כי ראו את המסירה. רבים נוהגים שהעדים חותמים לפני החופה על שטר הכתובה.
מנהג [[אנ"ש]] להקרין וידאו של הרבי במהלך החופה.


אחרי נתינת הכתובה מברכים שבע ברכות על כוס יין. נותנים לחתן לשתות, והוא עצמו נותן לכלה לשתות מהכוס.
אחר־כך שרים "מי אדיר כו', הוא יברך כו'".  


לבסוף, שובר החתן כוס זכוכית לזכר חורבן בית המקדש, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים, קל"ז, ה'-ו'). למרות שהמנהג נועד להיות רגע רציני לזכר החורבן, במשך הדורות נהפכה שבירת הכוס לנקודת שיא בטקס, שבה מכריזים "מזל טוב" ופוצחים בשירה.
הכלה עומדת לימין החתן. ומברך ה"[[שבע ברכות]]" מצדד עצמו ופניו לכיוון מזרח{{הערה|באר היטב, אבן העזר, סימן סא, סעיף ז. וראה "בנין עדי עד" (ברוקלין, תנש"א, ליפש), שכן נהג [[הרבי]].}}.
 
תחת החופה על החתן והכלה לחשוב מחשבות טהורות וקדושות של יראת שמים, ולהתפלל להקב"ה שיזכו לגדל דור ישרים מבורך{{הערה|לקוטי לוי יצחק אגרות, עמוד רו.}}.


==בחסידות==
==בחסידות==
חופה היא ה"מקיף" לחתן ולכלה (המשפיע והמקבל, שלעומת בחינת המקיף הם שוים כאחד ממש), הנותן להם את הכח ליחוד הפנימי.


==מנהגנו==
ביאור העניין{{הערה|על פי חסידות מבוארת, ימי שמחה, ד"ה לכה דודי תשי"ד}}: בכל השפעה ממשפיע למקבל (שאינו בערך אליו), יש צורך (לפני ההשפעה עצמה) ל"הגביה" את המקבל עד שיהיה בערך לקבל את ההשפעה. קירוב והגבהה ראשונית זו נעשית ע"י בחינה הגבוהה מהמשפיע והמקבל גם יחד (והיא החופה). קירוב ראשוני זה מאפשר לאחר מכן את החיבור הפנימי ביניהם. ההשפעה הראשונית (המגביהה את המקבל) היא מחיצוניות המשפיע לחיצוניות המקבל, והיא המאפשרת לאחר מכן את ההשפעה עצמה מפנימיות המשפיע לפנימיות המקבל.
שעת החופה זהו זמן מאוד קדוש, בו מגיעים הנשמות של הורי וסבי החתן והכלה, (ורבותינו נשיאינו(?)) ומנגנים את ניגון [[ארבע בבות]],
 
מאחר ולחתן ביום חופתו נמחלים כל עוונותיו, אזי בשעת החופה, שהיא זמן נעלה ביותר, יש הנוהגים לבקש מהחתן שיתפלל עבור יקיריהם, אמנם זה זמן מיוחד בו החתן מבקש שהקב"ה כי יצליח להקים בית בישראל ושיהיה בניין עדי עד.
(בפרטיות יותר ישנם שני סוגי השפעות: רוחנית וגשמית, ולכל אחת מהן יש את בחינת ה"חופה" שלה.
בשעת החופה החתן לובש בגדים חדשים בלבד, ופורם את כל הקשרים שיש בבגדיו.
 
ובפרטיות עוד יותר בכל אחת מבחינות החופה עצמה יש שתי דרגות: כבוד וחופה, כפי שלומדים מהכתוב "ועל כל כבוד חופה". דהיינו: שתי בחינות כבוד, ולכל אחת מהן בחינת ה"חופה" שלה. ובתורת החסידות מבואר עוד בפרטיות יותר ויותר{{הערה|וראה בכל זה המקומות שנסמנו בהערה הקודמת.}})
 
והנה, בכל אחת מסוגי ההשפעות (החיצונית והפנימית) יש מעלה שאין בחברתה: בחינת ה"עצם" מתגלה דוקא ע"י ההשפעה הפנימית (המצומצמת), אבל הפנימית אינה אפשרית בלי קדימת החיצונית (הנעלית והבלתי מוגבלת).
 
==ראו גם==
*[[שבע ברכות]]
 
==לקריאה נוספת==
*הרב [[יוסף ישעיה ברוין]], '''חופה חב"דית''', בתוך [[שבועון בית משיח]], גליון 1095
*'''בדיני ומנהגי חופה וקידושין''', בתוך תשורה מנישואי מנחם מענדל ושטערנא שרה מינצברג, י"ד כסלו תשפ"ג, עמוד 11
 
==קישורים חיצוניים==
*'''[https://col.org.il/news/127932 רבי דרייב: גלריה ממעמדי החופה בהשתתפות הרבי]'''
* [https://drive.google.com/file/d/1PeHZ7jEtoJLhQt0Bhd9lJwaAJwzv29se/view?usp=drivesdk מקדש ישראל] ממעמדי החופה שהרבי סידר קידושין


{{אירועים יהודיים}}
{{חתונה}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חתונה]]
[[קטגוריה:חתונה]]
[[קטגוריה:אירועים במעגל החיים]]
[[קטגוריה:אירועים במעגל החיים]]

גרסה אחרונה מ־15:11, 7 בפברואר 2024

המעבר שבין קידושי האשה לנישואיה נעשה בחופה, ומושלם בכניסת החתן והכלה ל"חדר ייחוד".

במעמד החופה פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח, נהוג לערוך את החופה בשעות הערב, לאחר השקיעה או ממש לפניה. למנהגנו[1] החופה הינה דווקא תחת כיפת השמים, וזהו סימן לפרו ורבו "ככוכבי השמיים לרוב"[2].

המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורה לא מצינו התייחסות מפורשת לעשיית חופה קודם שישא ארוס את מאורסתו, רק נאמר "ומי אשר ארש אשה ולא לקחה"[3] שזו היא הקיחה של הנישואין. ומעיקר הדין אם בא עליה לשם נישואין, הרי היא נשואה.

אלא שאין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום, אלא יש עדים לייחוד זה, וגם אם נאמר שאין צריך עדים לזה, מ"מ יהיה זה בפירסום, מאחר וצריך לברך קודם הנישואין ולסמוך לזה שבע ברכות. לכן קבעו רז"ל שהחופה תהיה במקום הנישואין, ומעולם היה כך וגם בזמן הנביאים כדכתיב "כחתן יוצא מחופתו"[4] ו"כלה מחופתה"[5], ובוודאי שכן הנהיג משה רבינו את ישראל[6].

מנהגנו[עריכה | עריכת קוד מקור]

חופת הרבי הייתה בלילה לאחר צאת הכוכבים[7].

הבגדים שהחתן והכלה לובשים בחופה יהיו חדשים[8].

על החתן ללבוש בחופה "קיטל" (בגד לבן) חדש, ומעל הקיטל יש ללבוש מעיל[9].

בזמן החופה לא יהיה על החתן (בכיסו או בידיו) שום דבר של כסף, או זהב, או אבנים טובות וכדומה. וכן לפני ההליכה לחופה יתיר החתן את כל הקשרים שבבגדיו, גם את הקשר של שרוכי הנעלים והעניבה.

מלווים את החתן והכלה לחופה, עם נרות דולקים בידם, ה"שושבינים" – שתי זוגות נשואים. ונוהגים שהשושבינים של החתן הם שני האבות, והשושבינות של הכלה הן שתי האמהות.

אם אחת האמהות בהריון או אם האב או האם נשואים בנישואים שניים – כדאי שנוסף להם ילכו לשושבינים עוד זוג נשוי.

מקום החופה[עריכה | עריכת קוד מקור]

את החופה עושים תחת כיפת השמים, לסימן שירבו זרעם ככוכבי השמים. גם בחורף שיש קור וכדומה – עורכים את החופה תחת כיפת השמים ולא בתוך אולם. אולם אולם שיש בתיקרתו פתח מיוחד עבור חופה — ניתן לקיים שם את החופה לכתחילה, וללא כל חשש[10].

תחת החופה — הכלה וכל השושבינים, האנשים והנשים, מקיפים את החתן שבע סיבובים.

מכיסוי הכלה ועד לאחר שבע ההקפות מנגנים ניגון "ארבע בבות".

יש הנוהגים שהכהנים וההורים יברכו את החתן והכלה אך הרבי התנגד לברכת הכהנים במעמד החופה[11].

מנהג אנ"ש להקרין וידאו של הרבי במהלך החופה.

אחר־כך שרים "מי אדיר כו', הוא יברך כו'".

הכלה עומדת לימין החתן. ומברך ה"שבע ברכות" מצדד עצמו ופניו לכיוון מזרח[12].

תחת החופה על החתן והכלה לחשוב מחשבות טהורות וקדושות של יראת שמים, ולהתפלל להקב"ה שיזכו לגדל דור ישרים מבורך[13].

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

חופה היא ה"מקיף" לחתן ולכלה (המשפיע והמקבל, שלעומת בחינת המקיף הם שוים כאחד ממש), הנותן להם את הכח ליחוד הפנימי.

ביאור העניין[14]: בכל השפעה ממשפיע למקבל (שאינו בערך אליו), יש צורך (לפני ההשפעה עצמה) ל"הגביה" את המקבל עד שיהיה בערך לקבל את ההשפעה. קירוב והגבהה ראשונית זו נעשית ע"י בחינה הגבוהה מהמשפיע והמקבל גם יחד (והיא החופה). קירוב ראשוני זה מאפשר לאחר מכן את החיבור הפנימי ביניהם. ההשפעה הראשונית (המגביהה את המקבל) היא מחיצוניות המשפיע לחיצוניות המקבל, והיא המאפשרת לאחר מכן את ההשפעה עצמה מפנימיות המשפיע לפנימיות המקבל.

(בפרטיות יותר ישנם שני סוגי השפעות: רוחנית וגשמית, ולכל אחת מהן יש את בחינת ה"חופה" שלה.

ובפרטיות עוד יותר בכל אחת מבחינות החופה עצמה יש שתי דרגות: כבוד וחופה, כפי שלומדים מהכתוב "ועל כל כבוד חופה". דהיינו: שתי בחינות כבוד, ולכל אחת מהן בחינת ה"חופה" שלה. ובתורת החסידות מבואר עוד בפרטיות יותר ויותר[15])

והנה, בכל אחת מסוגי ההשפעות (החיצונית והפנימית) יש מעלה שאין בחברתה: בחינת ה"עצם" מתגלה דוקא ע"י ההשפעה הפנימית (המצומצמת), אבל הפנימית אינה אפשרית בלי קדימת החיצונית (הנעלית והבלתי מוגבלת).

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הרב יוסף ישעיה ברוין, חופה חב"דית, בתוך שבועון בית משיח, גליון 1095
  • בדיני ומנהגי חופה וקידושין, בתוך תשורה מנישואי מנחם מענדל ושטערנא שרה מינצברג, י"ד כסלו תשפ"ג, עמוד 11

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. אגרות קודש חלק י"ט, עמוד תיג.
  2. דברים א, י. כך פסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר, סא, א.
  3. דברים כ, ז.
  4. תהלים יט, ו.
  5. יואל ב, טז.
  6. ערוך השולחן נה, יד.
  7. ימי מלך חלק א, עמוד 303.
  8. מסורת שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ ביחידות להרב אי"ג.
  9. אגרות קודש חלק ה, עמוד פז.
  10. אגרות קודש חלק יט, עמוד תיג. חלק יב עמוד קיז. תורת מנחם חלק ב, עמוד 246.
  11. מפי המזכיר הרב יהודה לייב גרונר, ספר המזכיר.
  12. באר היטב, אבן העזר, סימן סא, סעיף ז. וראה "בנין עדי עד" (ברוקלין, תנש"א, ליפש), שכן נהג הרבי.
  13. לקוטי לוי יצחק אגרות, עמוד רו.
  14. על פי חסידות מבוארת, ימי שמחה, ד"ה לכה דודי תשי"ד
  15. וראה בכל זה המקומות שנסמנו בהערה הקודמת.