מים אחרונים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (23 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
לפני ברכת המזון נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתיים {{הערה|1= היום יום ד' | '''[[מים]] אחרונים''' היא דין מדרבנן שקבעו לנקות את ה[[אצבעות]] ואת ה[[שפתים]] לפני [[ברכת המזון]]. בחומרתם של מים אחרונים אנו מוצאים בדברי חז"ל ביטויים חמורים ביותר, אמנם ב[[תוספות]]<ref>מסכת עירובין דף יז עמוד ב</ref> ובחידושי ה[[ריטב"א]]<ref>במקום</ref> (והובא גם ב[[שלחן ערוך]]<ref>אורח חיים,סימן קפא סעיף י</ref> בשם יש נוהגים) כתבו שהדין איננו נוהג בימינו, משום שמלח סדומית (שמחמתו תיקנו את הדין הזה ראה להלן בפרק: 'טעם המצוה') אינו מצוי עוד במקומותינו. אך אם הידים מלוכלכות, מוסכם על כולם שיש ליטול מים אחרונים. | ||
. | |||
==אופן המצוה== | |||
לפני [[ברכת המזון]] נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתיים{{הערה|1= היום יום ד' כסלו.}} וזהו הנקרא מים אחרונים. ואין מברכין עליהן. | |||
==טעם המצוה== | |||
מים אחרונים מצוה משום קדושה להתקדש לברך ה' על ה[[מזון]] שהידים שהן מזוהמות מלכלוך המאכל הן פסולות לברכה.{{הערה|שו"ע אדמו"ר הזקן סימן קפא סעיף א.}} במסכת ברכות (נג, ב): והתקדשתם - אלו [[נטילת ידיים|מים ראשונים]], והייתם קדשים - אלו מים אחרונים. | |||
במסכת עירובין (יז, ב): מים אחרונים חובה מפני החשש שמא על ידיו של הסועד נמצא '[[מלח]] סדומית' שעלול לגרום לפגיעה בראייה כאשר בא במגע עם העין. | |||
==עניינה== | |||
בהמשך ל[[סדר ברכות ותפילות בתרגום לאנגלית]] שיצא לאור ביוזמת הרבי בשנת [[תש"ג]], שיגרו אל הרבי שאלות אודות המופיע בחוברת, ובין השאר התייחס הרבי במכתב מיוחד לתוכן של מים אחרונים, כאשר תשובתו של הרבי היוותה את היסוד לנכתב בספר 'ואני תפילתי' אודות ענינם של מים אחרונים{{הערה|1=להרחבה, ראו: הרב מנחם מענדל גרינפלד, '''[https://chabadpedia.co.il/images/e/ea/%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA_13_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA.pdf בעקבות 13 החובות]''', שבועון כפר חב"ד פרשת מטות-מסעי תשפ"ג, גליון 2017 עמוד 44.}}. | |||
עניין מצווה זו ופרטיה: הסיבה שנקראו חובה, הטעם שאין מברכין עליהן, וההבדל בין מים אחרונים ל'מים ראשונים' התבאר בספר הזוהר, בקבלה ובתורת החסידות. | עניין מצווה זו ופרטיה: הסיבה שנקראו חובה, הטעם שאין מברכין עליהן, וההבדל בין מים אחרונים ל'מים ראשונים' התבאר בספר הזוהר, בקבלה ובתורת החסידות כי הוא נעוץ בכך שהמים אחרונים נותנים לסטרא אחרא את חלקה במזון, מה שמונע ממנה לינוק מצד הקדושה. | ||
בזוהר | בזוהר נאמר: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לבתר דאכיל בר נש ואתענג, אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא, ומאן איהו, מים אחרונים, ההוא זוהמא דידין, דאצטריך למיהב לההוא סטרא חולקא דאיצטריך ליה, ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון, ובאתר דחובה שריין, ואיהו חיובא על בר נש למיהב ליה חולקא דא, ועל דא לא איצטריך לברכא כלל, דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא". [תרגום: לאחר שהאדם אוכל ומתענג צריך לתת חלק ותמצית לסיטרא אחרא, וזאת במים אחרונים, השופכים את זוהמת הידים שצריכים לתת לסיטרא אחרא את חלקו הזקוק לו, ולכן הם חובה ושורים במקום חובה, וחובה על האדם לתת את חלקו ולכן אין צורך לברך כלל, שכן אין ברכה בצד ההוא].|מקור=זוה"ק ח"ב קנד, ב}} | |||
במקום אחר מובא בזוהר הקדוש: "על דא כתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים, והתקדשתם אלו מים ראשונים, ואינון אתקרון מיין עלאין, והייתם קדושים אלין מיין תתאין, ואקרון מים אחרונים" (חלק ב דף רסה, ב). | |||
וכל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן ועל דא מים אחרונים חובה (חלק ג דף קפו, ב). | וכל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן ועל דא מים אחרונים חובה (חלק ג דף קפו, ב). | ||
וברעיא מהימנא (פנחס, דף רמו עמוד א): מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבעאן בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי דאחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים, אפילו הכי אפקין לון מחובא וסתרי מילין אלין דאמרו עלייהו חובה, ולאו ארח ארעא לסתרא גאונים מלין (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו "על פי התורה אשר יורוך", ולא עוד אלא דאמרו עלייהו ג' קדושות הדא הוא דכתיב "והתקדשתם והייתם קדושים": והתקדשתם אלו מים ראשונים, | וברעיא מהימנא (פנחס, דף רמו עמוד א): מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבעאן בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי דאחרונים משום [[מלח]] סדומית שלא תסמא את העינים, אפילו הכי אפקין לון מחובא וסתרי מילין אלין דאמרו עלייהו חובה, ולאו ארח ארעא לסתרא גאונים מלין (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו "על פי התורה אשר יורוך", ולא עוד אלא דאמרו עלייהו ג' קדושות הדא הוא דכתיב "והתקדשתם והייתם קדושים": והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים". | ||
דברי הזוהר מובאים בכמה מקומות ב[[חסידות]], ומבואר טעם פנימי למים אחרונים והוא לתת ל[[קליפות]] (כוחות הטומאה) יניקה ולכן משפילים את האצבעות להורות על ההשפעה לקליפות וכן נוטלים דווקא על קצות האצבעות ואומרים קודם הנטילה את הפסוק: "זה חלק '''אדם רשע''' מאלוקים ונחלת אמרו מא-ל". | דברי הזוהר מובאים בכמה מקומות ב[[חסידות]], ומבואר טעם פנימי למים אחרונים והוא לתת ל[[קליפות]] (כוחות הטומאה) יניקה ולכן משפילים את האצבעות להורות על ההשפעה לקליפות וכן נוטלים דווקא על קצות האצבעות ואומרים קודם הנטילה את הפסוק: "זה חלק '''אדם רשע''' מאלוקים ונחלת אמרו מא-ל". | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
* '''מים אחרונים''' - הרב יוסף קרסיק, השבת בקבלה ובחסידות, חלק ב פרק טז, עמ' 536. | * '''מים אחרונים''' - הרב יוסף קרסיק, השבת בקבלה ובחסידות, חלק ב פרק טז, עמ' 536. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
* הרב [[יעקב חביב]], [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=106372 מאמר ומחקר הלכתי בעניין מים אחרונים על פי מנהגי חב"ד] {{חב"ד און ליין}} | |||
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2021/06/17-06-2021-18-02-43-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-112.pdf קח ולך]''', בתוך בטאון 'פנימיות' 112 תמוז תשפ"א עמוד 4 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ברכת המזון]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:13, 10 באוקטובר 2023
מים אחרונים היא דין מדרבנן שקבעו לנקות את האצבעות ואת השפתים לפני ברכת המזון. בחומרתם של מים אחרונים אנו מוצאים בדברי חז"ל ביטויים חמורים ביותר, אמנם בתוספות[1] ובחידושי הריטב"א[2] (והובא גם בשלחן ערוך[3] בשם יש נוהגים) כתבו שהדין איננו נוהג בימינו, משום שמלח סדומית (שמחמתו תיקנו את הדין הזה ראה להלן בפרק: 'טעם המצוה') אינו מצוי עוד במקומותינו. אך אם הידים מלוכלכות, מוסכם על כולם שיש ליטול מים אחרונים.
.
אופן המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפני ברכת המזון נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתיים[4] וזהו הנקרא מים אחרונים. ואין מברכין עליהן.
טעם המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מים אחרונים מצוה משום קדושה להתקדש לברך ה' על המזון שהידים שהן מזוהמות מלכלוך המאכל הן פסולות לברכה.[5] במסכת ברכות (נג, ב): והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדשים - אלו מים אחרונים.
במסכת עירובין (יז, ב): מים אחרונים חובה מפני החשש שמא על ידיו של הסועד נמצא 'מלח סדומית' שעלול לגרום לפגיעה בראייה כאשר בא במגע עם העין.
עניינה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהמשך לסדר ברכות ותפילות בתרגום לאנגלית שיצא לאור ביוזמת הרבי בשנת תש"ג, שיגרו אל הרבי שאלות אודות המופיע בחוברת, ובין השאר התייחס הרבי במכתב מיוחד לתוכן של מים אחרונים, כאשר תשובתו של הרבי היוותה את היסוד לנכתב בספר 'ואני תפילתי' אודות ענינם של מים אחרונים[6].
עניין מצווה זו ופרטיה: הסיבה שנקראו חובה, הטעם שאין מברכין עליהן, וההבדל בין מים אחרונים ל'מים ראשונים' התבאר בספר הזוהר, בקבלה ובתורת החסידות כי הוא נעוץ בכך שהמים אחרונים נותנים לסטרא אחרא את חלקה במזון, מה שמונע ממנה לינוק מצד הקדושה.
בזוהר נאמר:
לבתר דאכיל בר נש ואתענג, אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא סטרא, ומאן איהו, מים אחרונים, ההוא זוהמא דידין, דאצטריך למיהב לההוא סטרא חולקא דאיצטריך ליה, ועל דא ודאי אינון חובה, חובה אינון, ובאתר דחובה שריין, ואיהו חיובא על בר נש למיהב ליה חולקא דא, ועל דא לא איצטריך לברכא כלל, דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא". [תרגום: לאחר שהאדם אוכל ומתענג צריך לתת חלק ותמצית לסיטרא אחרא, וזאת במים אחרונים, השופכים את זוהמת הידים שצריכים לתת לסיטרא אחרא את חלקו הזקוק לו, ולכן הם חובה ושורים במקום חובה, וחובה על האדם לתת את חלקו ולכן אין צורך לברך כלל, שכן אין ברכה בצד ההוא].
— זוה"ק ח"ב קנד, ב
במקום אחר מובא בזוהר הקדוש: "על דא כתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים, והתקדשתם אלו מים ראשונים, ואינון אתקרון מיין עלאין, והייתם קדושים אלין מיין תתאין, ואקרון מים אחרונים" (חלק ב דף רסה, ב).
וכל טנופא וכל לכלוכא סליקו ליה לסטרא אחרא דהא סטרא אחרא מהאי טנופא ולכלוכא אתזן ועל דא מים אחרונים חובה (חלק ג דף קפו, ב).
וברעיא מהימנא (פנחס, דף רמו עמוד א): מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבעאן בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי דאחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים, אפילו הכי אפקין לון מחובא וסתרי מילין אלין דאמרו עלייהו חובה, ולאו ארח ארעא לסתרא גאונים מלין (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו "על פי התורה אשר יורוך", ולא עוד אלא דאמרו עלייהו ג' קדושות הדא הוא דכתיב "והתקדשתם והייתם קדושים": והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים".
דברי הזוהר מובאים בכמה מקומות בחסידות, ומבואר טעם פנימי למים אחרונים והוא לתת לקליפות (כוחות הטומאה) יניקה ולכן משפילים את האצבעות להורות על ההשפעה לקליפות וכן נוטלים דווקא על קצות האצבעות ואומרים קודם הנטילה את הפסוק: "זה חלק אדם רשע מאלוקים ונחלת אמרו מא-ל".
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מים אחרונים - הרב יוסף קרסיק, השבת בקבלה ובחסידות, חלק ב פרק טז, עמ' 536.
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב יעקב חביב, מאמר ומחקר הלכתי בעניין מים אחרונים על פי מנהגי חב"ד
- קח ולך, בתוך בטאון 'פנימיות' 112 תמוז תשפ"א עמוד 4