ליצנות: הבדלים בין גרסאות בדף
Toramedia770 (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגית: עריכה ממכשיר נייד |
מ (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|טורים=כן}}" ב־"{{הערות שוליים}}") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (23 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ה'''ליצנות''' היא השחוק הריקני הנובעת מקלות דעת ופתיחות הנפש. יסודה ב[[יסוד הרוח]] שב[[נפש הבהמית]]. ושרשה, ב[[קליפות|קליפת]] [[פלשתים]] שיונקת מ[[מידת החסד]] דקדושה. בעבודת ה' פעמים שיונקת מעבודת ה[[אהבה]], והעצה לזה לעורר מידת ה[[יראה]] העומד כנגדה. | |||
הליצנות | ==מהותה== | ||
הליצנות היא השחוק וה[[שמחה]] ללא טעם וסיבה - שאין השמחה ו[[עונג]] שבשחוק מורכבים מאיזה דבר מה. שאינה תוצאה מבשורה טובה או מרוב הון, [[עושר]], וכבוד או עונג ושמחת הנפש מהשגת דבר חכמה. אלא תענוגו ושמחתו הם מהשחוק והליצנות עצמם בדברי הבל ושטות. ולכן אופן השמחה הוא ללא גבולות - בהוללות וליצנות ופיזור הנפש.{{הערה|שם=תו"ח תולדות}} | |||
הליצנות היא אחת מנטיות [[נפש]] הבהמית ושרשה ביסוד הרוח שבה.{{הערה|תניא סוף פרק א.}} לפי שהליצנות נובעת מזה שנפשו ורוחו פתוחים ביותר ולבו ריקן מכל, לכן יתענג בדברי הבל ושטות. (בניגוד לשמחה מבשורה טובה או מעבודת ה' וכדומה לזה אף כשנוגעת בעצם נפשו - שאז השמחה היא גדולה ביותר - שהשמחה קשורה לרגש אמיתי ונפשי עמוק ואינה דומה לליצנות הנובעת מריקנות ופיזור הנפש).{{הערה|שם=תו"ח תולדות|תורת חיים [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/1/1/143c.htm פרשת תולדות קמג, ג].}} | |||
הליצנות גרועה ביותר, אפילו מ[[תאווה|תאוות]] רעות. אדרבה היא השורש לכל התאוות וממנה יבוא ל[[פריקת עול]] לגמרי, שהיא השורש לכל החטאים. ולכן אומר הפסוק{{הערה|תהלים ה, ו.}}"לא יתייצבו הוללים לנגד עינך". | |||
== | === ליצנות מדברי תורה === | ||
לפעמים מוזכר איסור הליצנות בקשר לליצנות מדבר שבקדושה, כגון{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תלמוד תורה ג, ו. מקורו משנה: אבות ג, ב.}}: "שנים יושבים יחד ואין ביניהם דברי תורה נקרא מושבם ביחד מושב לצים שנאמר בכתוב ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו". והוא משום שהתורה אינו יקר וחשוב בעיניו כל כך לעסוק בו והרי זה כאלו מתלוצץ מדברי תורה.{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם, תוספות יו"ט אבות שם.}} | |||
==שורש יניקתה== | |||
===בעולמות=== | |||
שרשה בקליפות היא קליפת [[פלשתים]] כמו שאמרו חז"ל{{הערה|תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה יט, א.}}"פלשתים ליצנים היו" גם שמם פלשתים הוא מלשון 'מפולש' (על דרך 'נקב מפולש' שנוקב מעבר לעבר) שמורה על פתיחות ופיזור הנפש שהוא מפולש מכל צד. | |||
הליצנות היא ה"לעומת זה" והמנגד של [[מידת החסד]] של קדושה. ושורש יניקתם הוא ממדת החסד דקדושה שבירידת המשכת החסד האלוקי מטה מטה הרי נותנת מקום ליניקה לקליפת פלשתים, ולאחרי זה היא מנגדת ל[[מידת החסד]] האלוקי. ולכן הפלשתים הם אלו שסתמו את הבארות שחפר [[אברהם אבינו]] כמסופר בתורה{{הערה|בראשית כא, כה. כו, טו.}} משום שעניינו של אברהם היה [[ספירת החסד]] וחפירת הבארות פעלה המשכת החסד האלוקי בעולם. ולאחרי שמת אברהם{{הערה|"ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם" (בראשית כו, יח).}} סתמו אותם פלשתים. כלומר, לאחרי שנפרדה ההשפעה מאברהם ינקו מהשפעה אלוקית זו הפלשתים והעבירו אותה לקליפה. אולם את אותם בארות חזר [[יצחק אבינו]] וחפר.{{הערה|בראשית כו, יח.}} מפני שיניקתם של פלשתים היא רק מ[[מידת החסד]] ואינם יכולים{{הערה|"כי אין ביכולת כל מידה שבלעומת זה להיות מנגד רק למידה שכנגדו בקדושה" (לקוטי תורה - דברים ה, א).}} על [[מידת הגבורה]] - מידתו של יצחק ולכן חזר יצחק וחפר אותם ואז כשהייתה כלולה ב[[מידת הגבורה]] של יצחק נהיה קיום גם למידת החסד.{{הערה|שם=תו"ח תולדות}}{{הערה|1=לקוטי שיחות [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16037&st=&pgnum=131 חלק טו עמוד 118 ואילך].}} | |||
===בעבודת ה'=== | |||
גם בעבודת האדם יניקת מידת הליצנות היא מ[[מידת החסד]] של קדושה, שהוא השמחה והתענוג בעבודת ה'. שכאשר האדם עובד את ה' מתוך [[אהבה]] ושמחה, ייתכן שלאחרי זה כחלוף זמן יפול לשחוק וליצנות. משום שתנועת נפשו היא התפשטות והתרחבות ולאחרי שחולף הרגש האור האלוקי{{הערה|שהרי פלשתים סתמו הבאר דווקא "אחרי מות אברהם" כאמור לעיל.}} שבעת התפילה וכדומה, ישנה האפשרות שמפתיחות הלב שבשמחה האלוקית יסתעף שמחה גשמית והוללות.(אמנם אצל צדיקים גמורים שעצם עבודתם בביטול מוחלט אין חשש זה.{{הערה|ראת תורת חיים שם סוף דף קמד, ד וספר המאמרים עת"ר ועוד.}}). | |||
העצה למדת הליצנות היא לעורר מידתו של יצחק - [[יראת ה']] ובסיבת הדבר כמה טעמים{{הערה|1=לקוטי שיחות [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16037&st=&pgnum=133 חלק ט"ו עמוד 120 הערה 20].}}: | |||
# היות ומידת היראה בניגוד ל[[אהבה]] היא לא בהתפשטות, לכן אינה כנגד מידת הליצנות ואין ביכולת מידת הליצנות לקבל יניקה ממנה.{{הערה|ספר המאמרים עת"ר עמוד קד (מהדורה ישנה עמוד עה).}}{{הערה|לקוטי תורה - דברים ה, א.}} | |||
# היות ומידת ה[[אהבה]] והשמחה לאלוקות בא באופן 'מורגש' שנרגש אצל האדם העובד מציאותו - 'יש מי שאוהב', וחסר בה הרגש ה[[ביטול]]. לכן בהתעוררות מידת היראה והקבלת עול, שהיא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"{{הערה|תניא פרק מ"א.}} שעניינם הוא הביטול וההעדר הרגשת עצמו. זה מסיר את היניקה שיש לקליפה ממידת האהבה. | |||
==ראו גם== | |||
* [[פלשתים]] | |||
* [[גאוה]] | |||
* [[קבלת עול]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מידות ורגשות]] | |||
גרסה אחרונה מ־22:28, 3 במרץ 2021
הליצנות היא השחוק הריקני הנובעת מקלות דעת ופתיחות הנפש. יסודה ביסוד הרוח שבנפש הבהמית. ושרשה, בקליפת פלשתים שיונקת ממידת החסד דקדושה. בעבודת ה' פעמים שיונקת מעבודת האהבה, והעצה לזה לעורר מידת היראה העומד כנגדה.
מהותה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הליצנות היא השחוק והשמחה ללא טעם וסיבה - שאין השמחה ועונג שבשחוק מורכבים מאיזה דבר מה. שאינה תוצאה מבשורה טובה או מרוב הון, עושר, וכבוד או עונג ושמחת הנפש מהשגת דבר חכמה. אלא תענוגו ושמחתו הם מהשחוק והליצנות עצמם בדברי הבל ושטות. ולכן אופן השמחה הוא ללא גבולות - בהוללות וליצנות ופיזור הנפש.[1]
הליצנות היא אחת מנטיות נפש הבהמית ושרשה ביסוד הרוח שבה.[2] לפי שהליצנות נובעת מזה שנפשו ורוחו פתוחים ביותר ולבו ריקן מכל, לכן יתענג בדברי הבל ושטות. (בניגוד לשמחה מבשורה טובה או מעבודת ה' וכדומה לזה אף כשנוגעת בעצם נפשו - שאז השמחה היא גדולה ביותר - שהשמחה קשורה לרגש אמיתי ונפשי עמוק ואינה דומה לליצנות הנובעת מריקנות ופיזור הנפש).[1]
הליצנות גרועה ביותר, אפילו מתאוות רעות. אדרבה היא השורש לכל התאוות וממנה יבוא לפריקת עול לגמרי, שהיא השורש לכל החטאים. ולכן אומר הפסוק[3]"לא יתייצבו הוללים לנגד עינך".
ליצנות מדברי תורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפעמים מוזכר איסור הליצנות בקשר לליצנות מדבר שבקדושה, כגון[4]: "שנים יושבים יחד ואין ביניהם דברי תורה נקרא מושבם ביחד מושב לצים שנאמר בכתוב ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו". והוא משום שהתורה אינו יקר וחשוב בעיניו כל כך לעסוק בו והרי זה כאלו מתלוצץ מדברי תורה.[5]
שורש יניקתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]
שרשה בקליפות היא קליפת פלשתים כמו שאמרו חז"ל[6]"פלשתים ליצנים היו" גם שמם פלשתים הוא מלשון 'מפולש' (על דרך 'נקב מפולש' שנוקב מעבר לעבר) שמורה על פתיחות ופיזור הנפש שהוא מפולש מכל צד. הליצנות היא ה"לעומת זה" והמנגד של מידת החסד של קדושה. ושורש יניקתם הוא ממדת החסד דקדושה שבירידת המשכת החסד האלוקי מטה מטה הרי נותנת מקום ליניקה לקליפת פלשתים, ולאחרי זה היא מנגדת למידת החסד האלוקי. ולכן הפלשתים הם אלו שסתמו את הבארות שחפר אברהם אבינו כמסופר בתורה[7] משום שעניינו של אברהם היה ספירת החסד וחפירת הבארות פעלה המשכת החסד האלוקי בעולם. ולאחרי שמת אברהם[8] סתמו אותם פלשתים. כלומר, לאחרי שנפרדה ההשפעה מאברהם ינקו מהשפעה אלוקית זו הפלשתים והעבירו אותה לקליפה. אולם את אותם בארות חזר יצחק אבינו וחפר.[9] מפני שיניקתם של פלשתים היא רק ממידת החסד ואינם יכולים[10] על מידת הגבורה - מידתו של יצחק ולכן חזר יצחק וחפר אותם ואז כשהייתה כלולה במידת הגבורה של יצחק נהיה קיום גם למידת החסד.[1][11]
בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
גם בעבודת האדם יניקת מידת הליצנות היא ממידת החסד של קדושה, שהוא השמחה והתענוג בעבודת ה'. שכאשר האדם עובד את ה' מתוך אהבה ושמחה, ייתכן שלאחרי זה כחלוף זמן יפול לשחוק וליצנות. משום שתנועת נפשו היא התפשטות והתרחבות ולאחרי שחולף הרגש האור האלוקי[12] שבעת התפילה וכדומה, ישנה האפשרות שמפתיחות הלב שבשמחה האלוקית יסתעף שמחה גשמית והוללות.(אמנם אצל צדיקים גמורים שעצם עבודתם בביטול מוחלט אין חשש זה.[13]).
העצה למדת הליצנות היא לעורר מידתו של יצחק - יראת ה' ובסיבת הדבר כמה טעמים[14]:
- היות ומידת היראה בניגוד לאהבה היא לא בהתפשטות, לכן אינה כנגד מידת הליצנות ואין ביכולת מידת הליצנות לקבל יניקה ממנה.[15][16]
- היות ומידת האהבה והשמחה לאלוקות בא באופן 'מורגש' שנרגש אצל האדם העובד מציאותו - 'יש מי שאוהב', וחסר בה הרגש הביטול. לכן בהתעוררות מידת היראה והקבלת עול, שהיא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"[17] שעניינם הוא הביטול וההעדר הרגשת עצמו. זה מסיר את היניקה שיש לקליפה ממידת האהבה.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 תורת חיים פרשת תולדות קמג, ג.
- ↑ תניא סוף פרק א.
- ↑ תהלים ה, ו.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תלמוד תורה ג, ו. מקורו משנה: אבות ג, ב.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם, תוספות יו"ט אבות שם.
- ↑ תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה יט, א.
- ↑ בראשית כא, כה. כו, טו.
- ↑ "ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם" (בראשית כו, יח).
- ↑ בראשית כו, יח.
- ↑ "כי אין ביכולת כל מידה שבלעומת זה להיות מנגד רק למידה שכנגדו בקדושה" (לקוטי תורה - דברים ה, א).
- ↑ לקוטי שיחות חלק טו עמוד 118 ואילך.
- ↑ שהרי פלשתים סתמו הבאר דווקא "אחרי מות אברהם" כאמור לעיל.
- ↑ ראת תורת חיים שם סוף דף קמד, ד וספר המאמרים עת"ר ועוד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ט"ו עמוד 120 הערה 20.
- ↑ ספר המאמרים עת"ר עמוד קד (מהדורה ישנה עמוד עה).
- ↑ לקוטי תורה - דברים ה, א.
- ↑ תניא פרק מ"א.