דובער גרודקה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "הרה"ח ר'" ב־"הרב") |
|||
| (24 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:בחזית במחלמת ששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער| | [[קובץ:בחזית במחלמת ששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מניח לחיילים תפילין במלחמת ששת הימים]] | ||
הרב '''דובער (בער'ל) גרודקה''' | הרב '''דובער (בער'ל) גרודקה''' ([[י"ח תמוז]] [[תרפ"ב]]-[[ה' תשרי]] [[תשס"ז]]) היה מחשובי חסידי חב"ד בלוד. עסק יום יום ב'[[מבצע תפילין]]' בכל המוסכים בעיר לוד ובבתי הספר והתיכונים. במשך שנים רבות עבד בישיבת [[תומכי תמימים לוד]], ושימש כבלן ה[[מקווה]] במשך כ-30 שנה. | ||
==תולדות חיים== | |||
הרב דובער גרודקה נולד ב[[פולין]] בעיר 'אוסטרוב מזוביצק' ב[[י"ח תמוז]] [[תרפ"ב]] להוריו הרב ר' אריה צבי וליבא גרודקה. | הרב דובער גרודקה נולד ב[[פולין]] בעיר 'אוסטרוב מזוביצק' ב[[י"ח תמוז]] [[תרפ"ב]] להוריו הרב ר' אריה צבי וליבא גרודקה. | ||
בפרוץ מלחמת העולם | בפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ברחו לביאליסטוק שם שלטו הרוסים וכיון שלא רצו לקחת פספורטים רוסיים, היגלו אותם ל[[סיביר]] - ארכנגלסק. הגליה זו הצילה אותם, כי מי שלקח את הפספורטים, הרחיקו אותו כ-100 ק"מ מהגבול לתוך [[רוסיה]], הגרמנים ימ"ש כבשו את אותם שטחים ורצחו שם את כל היהודים. | ||
בסיביר עבדו בכפייה, ר' דובער, אביו ואחיו הבכור אהרן, הם עבדו בכריתת עצים ביערות. בתאונת עבודה נפגע האב אריה צבי, ובמקום לא היו תרופות לסייע לו. בו בזמן העבירו אותם לאסיה התיכונה, בעת הנסיעה ברכבת האב היה במצב אנוש, ר' דובער ירד בתחנה להביא עבורו [[מים]] חמים אולם הרכבת לא המתינה לו. | |||
בנדודיו וחיפושיו אחר המשפחה עבר זמנים קשים ביותר, לא היה לו פספורט והמשטרה התנכלה לו. בהשגחה פרטית הגיע בנדודיו ל[[טשקנט]], חסידי חב"ד דאגו לו וגם השיגו לו פספורט. שם נשא לאשה, את מרת שרה מינדל לבית קוק (לוש). | בנדודיו וחיפושיו אחר המשפחה עבר זמנים קשים ביותר, לא היה לו פספורט והמשטרה התנכלה לו. בהשגחה פרטית הגיע בנדודיו ל[[טשקנט]], חסידי חב"ד דאגו לו וגם השיגו לו פספורט. שם נשא לאשה, את מרת שרה מינדל לבית קוק (לוש){{הערה|נפטרה בשנת [[תשנ"ה]].}}. | ||
==יציאתו מרוסיה== | ==יציאתו מרוסיה== | ||
ר' דובער יצא ב'[[יציאת רוסיה תש"ו]]' יחד עם אנ"ש, הגיע ל[[פוקינג]] ושם התאחד עם האחים שלו הצעירים, הוא השתדל ודאג שיקבלו חינוך חב"די (לזכותו יזקפו משפחות חסידיות שיצאו מאחיו שקירב וקישר לרבי | ר' דובער יצא ב'[[יציאת רוסיה תש"ו]]' יחד עם אנ"ש, בעזרת גיסו ר' [[דוד קוק]]. | ||
הגיע ל[[פוקינג]] ושם התאחד עם האחים שלו הצעירים, הוא השתדל ודאג שיקבלו חינוך חב"די (לזכותו יזקפו משפחות חסידיות שיצאו מאחיו שקירב וקישר לרבי). | |||
בשנת [[תש"ט]] הגיעו לארץ-ישראל והתיישבו ב'שכונת הרכבת' בלוד. בארץ התאחד עם אמו וכל המשפחה התיישבה בלוד. | בשנת [[תש"ט]] הגיעו לארץ-ישראל והתיישבו ב'שכונת הרכבת' בלוד. בארץ התאחד עם אמו וכל המשפחה התיישבה בלוד. | ||
==בשכונת הרכבת== | ==בשכונת הרכבת בלוד== | ||
מיד כשהוקמה הישיבה בלוד קיבל על עצמו להיות הקניין והדואג לצרכים הגשמיים של התלמידים. במשרה זו עבד למעלה מ-50 שנה. בכל נפשו היה מסור לישיבה ולתלמידים ואלה היו לו לבנים. הוא עצמו לא זכה לילדים. | מיד כשהוקמה הישיבה בלוד קיבל על עצמו להיות הקניין והדואג לצרכים הגשמיים של התלמידים. במשרה זו עבד למעלה מ-50 שנה. בכל נפשו היה מסור לישיבה ולתלמידים ואלה היו לו לבנים. הוא עצמו לא זכה לילדים. | ||
| שורה 27: | שורה 28: | ||
היה אהוב ואוהב את הבריות וכן ניהל גמ"ח הלוואות לתושבי השכונה. | היה אהוב ואוהב את הבריות וכן ניהל גמ"ח הלוואות לתושבי השכונה. | ||
זכה להיות מקושר בלב ונפש לרבי | זכה להיות [[התקשרות|מקושר בלב ונפש]] לרבי ואף זכה לקבל קירובים רבים. | ||
נפטר ב[[ה' תשרי]] [[תשס"ז]]. | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים | {{מיון רגיל:גרודקה, דובער}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | |||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:אישים בלוד]] | |||
[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים לוד]] | |||
[[קטגוריה:משפחת קוק]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ב]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ז]] | |||
גרסה אחרונה מ־01:19, 17 ביולי 2022
הרב דובער (בער'ל) גרודקה (י"ח תמוז תרפ"ב-ה' תשרי תשס"ז) היה מחשובי חסידי חב"ד בלוד. עסק יום יום ב'מבצע תפילין' בכל המוסכים בעיר לוד ובבתי הספר והתיכונים. במשך שנים רבות עבד בישיבת תומכי תמימים לוד, ושימש כבלן המקווה במשך כ-30 שנה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב דובער גרודקה נולד בפולין בעיר 'אוסטרוב מזוביצק' בי"ח תמוז תרפ"ב להוריו הרב ר' אריה צבי וליבא גרודקה.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו לביאליסטוק שם שלטו הרוסים וכיון שלא רצו לקחת פספורטים רוסיים, היגלו אותם לסיביר - ארכנגלסק. הגליה זו הצילה אותם, כי מי שלקח את הפספורטים, הרחיקו אותו כ-100 ק"מ מהגבול לתוך רוסיה, הגרמנים ימ"ש כבשו את אותם שטחים ורצחו שם את כל היהודים.
בסיביר עבדו בכפייה, ר' דובער, אביו ואחיו הבכור אהרן, הם עבדו בכריתת עצים ביערות. בתאונת עבודה נפגע האב אריה צבי, ובמקום לא היו תרופות לסייע לו. בו בזמן העבירו אותם לאסיה התיכונה, בעת הנסיעה ברכבת האב היה במצב אנוש, ר' דובער ירד בתחנה להביא עבורו מים חמים אולם הרכבת לא המתינה לו.
בנדודיו וחיפושיו אחר המשפחה עבר זמנים קשים ביותר, לא היה לו פספורט והמשטרה התנכלה לו. בהשגחה פרטית הגיע בנדודיו לטשקנט, חסידי חב"ד דאגו לו וגם השיגו לו פספורט. שם נשא לאשה, את מרת שרה מינדל לבית קוק (לוש)[1].
יציאתו מרוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' דובער יצא ב'יציאת רוסיה תש"ו' יחד עם אנ"ש, בעזרת גיסו ר' דוד קוק.
הגיע לפוקינג ושם התאחד עם האחים שלו הצעירים, הוא השתדל ודאג שיקבלו חינוך חב"די (לזכותו יזקפו משפחות חסידיות שיצאו מאחיו שקירב וקישר לרבי).
בשנת תש"ט הגיעו לארץ-ישראל והתיישבו ב'שכונת הרכבת' בלוד. בארץ התאחד עם אמו וכל המשפחה התיישבה בלוד.
בשכונת הרכבת בלוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
מיד כשהוקמה הישיבה בלוד קיבל על עצמו להיות הקניין והדואג לצרכים הגשמיים של התלמידים. במשרה זו עבד למעלה מ-50 שנה. בכל נפשו היה מסור לישיבה ולתלמידים ואלה היו לו לבנים. הוא עצמו לא זכה לילדים.
ר' בער'ל היה משכים קום ולומד בקביעות חברותא יחד עם הרב דב בעריש רוזנברג.
רבים זוכרים את התמסרותו והקרבתו ל'מבצע תפילין', ר' בער'ל הקדיש את עצמו ונתן את כולו לעניין זה. היה אהוב ואוהב את הבריות וכן ניהל גמ"ח הלוואות לתושבי השכונה.
זכה להיות מקושר בלב ונפש לרבי ואף זכה לקבל קירובים רבים.