[[קובץ:5d46fc0086c97e39babe49f8233cb8fa.jpg|שמאל|ממוזער|250px"|כינוס אחדות ב[[מרכז חב"ד העולמי 770]]]]
==מהותה, עניינה==
'''אחדות ישראל''', הוא מושג הבא לבטא את אחדות [[נשמות ישראל]] מצד שרשם העליון. מושג זה הוא שורש המושג המקביל - [[אהבת ישראל]]. ב[[תורת החסידות]] מוסבר במקומות רבים על האחדות המיוחדת שקיימת בכל ישראל, כגוף אחד ממש, מצד שורשם - שכולם קשורים בקדוש ברוך הוא, וכל יהודי הוא כמו איבר בגוף, ובלעדיו - ה[[גוף]] אינו שלם.
המצוה היא [[אהבת ישראל]] ("ואהבת לרעך כמוך"), שבזה יש עדיין שני אישים נפרדים, אוהב ואהוב (אלא שהאהבה היא "כמוך"); הסיבה שאפשר להיות אהבה "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש.
בירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד) מבואר ש"כל ישראל גוף אחד הן" (ל' הקה"ע שם), כמובא שם משל לזה מב' ידים של גוף אחד, דאע"פ שאהבת אחים אינה כאהבה לאיש זר, אלא היא אהבה עצמית, בלשון הכתוב "עצמי ובשרי אתה" — מ"מ הרי הם אישים נפרדים ומחולקים; משא"כ זה שכל ישראל גוף אחד הן, מפני שכל ישראל הם "קומה אחת שלימה" (לקו"ת ר"פ נצבים) , אין בהם (גם כפי שהם במקומם) גם ההתחלקות של אחים, אלא הם מציאות אחת, "גוף אחד".
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1 ליקוטי שיחות חלק לא, שיחה א' לפ' בשלח])
כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך. היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה?
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד)
==מצד שורש נפשם בה' אחד==
והנה ע"י קיום הדברים הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה.
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/4/1 ספר תניא קדישא פרק לב])
==הכנה למתן תורה==
כשם שההכנה למ"ת בפעם הראשונה היתה עי"ז ש"ויחן שם ישראל"5, "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"6, כדאיתא במדרש7 "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" — הרי מובן, שגם ההכנה ל"זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה היא ע"י ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד".
ויש להוסיף בזה — ע"ד הרמז8 — שהענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"9 מורה על השלימות ("תמימות") דכל ז' הסוגים שבנשמות ישראל, כידוע10 ש"כללות נש"י נקרא מנורה ויש בה ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה'", ז' מדות, שכל א' כלולה מז' ("שבע שבתות"), כלומר, שמציאותו של כל א' מישראל נוגעת לשלימות המציאות דכללות עם ישראל (כשם שכל יום מימי הספירה נוגע לשלימות ספה"ע11), ובצירוף כולם יחד — אהבת ישראל ואחדות ישראל — אזי נעשה הענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", שלימות מציאותם של כל וכלל ישראל — "תמימות", ובכל תוקף המציאות — "תהיינה", "בהווייתה תהא"12, אשר, זוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.
8) להעיר אשר בקשת רבש"ע כו' שלאחרי כל ספירה היא בבירור וזיכוך המדות בפרטיות, מתחיל מחסד שבחסד. וראה לקמן בפנים. — ועיין פע"ח שער ספה"ע. סידור האריז"ל. ועוד.
9) אמור כג, טו.
10) לקו"ת ר"פ בהעלותך. ועוד.
11) ראה שו"ע אדה"ז שם סתפ"ט סכ"ג. וראה לקו"ש ח"א ע' 270 ואילך. ועוד.
12) סוכה מ, ב. קידושין נח, א. פרש"י עה"ת בהר כה, יב. ועוד.
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/32/15/17 ליקוטי שיחות חלק לב ע' 261])
==נוגע בעבודה בלב==
ועוד זאת אדרוש ממעלתכם שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקים את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו. כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת בשר ודם. ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחבירו. וכתיב כל איש ישראל כאיש אחד חברים. כמו שאיש אחד מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש אחד ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. ועל כן נאמר ולעבדו שכם אחד דוקא. ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב. וה' הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם כנפש אוהב נפשם מלב ונפש.
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/tanya/4/22 תניא, אגרת הקודש סוף סימן כב]).
==כוח האחדות, על ידי ביטול היש==
והנה התורה נק' תורת הוי"ה כי בתורה כתיב וכל נתיבותיה שלום וכמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו' שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שיהי' בחי' ההתכללות ויחוד הספירות וההיכלות ועי"ז יומשך גילוי אור א"ס ב"ה. והתכללות זו הוא ע"י הבטול. וזהו יסוד כל התורה להיות בטול היש לאין וכל השלשה דברים שעליהם העולם עומד היינו תורה ועבודה וגמ"ח כולם ענינם בטול היש לאין וע"י הבטול נעשה ההתכללות משא"כ בבחי' יש כו'. והנה דור הפלגה אמרו ונעשה לנו שם פן נפוץ כו' פי' שרצו ג"כ שיקבלו השפע מבחי' שם הוי"ה שהוא המשכה עליונה. וזהו ונעשה לנו שם פן נפוץ פי' שלא רצו שיומשך להם ההשפעה מבחי' שלמטה במדרגה שמשם יניקת החיצונים שיניקתם מאחוריים דשם אלקים ונק' לכך אלקים אחרים כו' כי זהו כל עיקר מעלת עולם התקון שהוא בחי' ההתכללות ולכן נאמר גבי יעקב שבעים נפש לשון יחיד משא"כ בעולם התהו מחמת שלא היה התכללות נמשך שבה"כ. ואמנם הם ידעו אשר לקבל מעולם התקון הוא ע"י בטול היש כנ"ל בענין התקון ע"י שם מ"ה והם לא רצו בזה וכמ"ש בלק"ת להרח"ו ז"ל שרצו לילך בשרירות לבם ושאעפ"כ יומשך להם השפעת טובה כו' ע"כ נתחכמו לעשות המגדל והעיר. והוא שנתייעצו שע"י האחדות שיהיה ביניהם להיות חבור עצבים ע"כ עי"ז ימשיכו להם טובה והשפעה גשמית עכ"פ אף אם לא יהיה להם הבטול ועבודת השי"ת. והיינו כי ידעו בכח שמוש השמות עליונים שבבחי' התכללות מאיר אור עליון ביותר וכמש"ל בענין עקודים בכלי א' שהוא בחי' ומדרגה גבוה מאד שהוא למעלה מעולם התהו ומעולם התקון. וע"כ אמרו ונעשה לנו שם שימשיכו ג"כ משם הוי"ה דהיינו ממקום הכולל לכל ההשתלשלות בשוה שהוא אור כללי כנ"ל ולא יצטרכו להיות נכנעים תח"י הקדושה דעולם התקון דאצי' שמשם א"א להם לקבל רק מבחי' חיצוניות כו'. והיינו ע"י האחדות וההתכללות שיהיה ביניהם ולכן עשו העיר ומגדל דהיינו שהיה סימן להם שלא יתפרדו איש מעל אחיו כי רועי צאן היו זה הולך אנה וזה אנה ע"כ עשו עיר ומגדל גבוה כדי שיתקבצו כולם שם ולא יפרדו איש מעל אחיו וכמ"ש הראב"ע. וגם ע"פ רוחניות ג"כ ענין העיר והמגדל היה לתועלת החבור והיחוד (ע' בזוהר פ' נח דף ע"ד ע"ה). וזהו מה שאמר הקב"ה הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. פי' כי לפי שבאמת ע"י ההתכללות והחבור נמשך ממקום עליון ביותר וכמ"ש חבור עצבים וגו' וא"כ לא יבצר מהם כו' וא"כ הרי ח"ו ימשיכו המים היוצאים מבית ה' לבית הכסא כו' אשת הזמה כו' כיון שהם היו הולכים בשרירות לבם כו' ולא רצו לקבל הבטול והעול (וזהו כעין מ"ש פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם ואין זה ראוי כיון שכבר נפגם ע"י עץ הדעת א"כ ימשיך תוקף זה דעץ החיים בסטרא אוחרא ויגביר הרע וכמ"ש במ"א וכך הוא כאן). ועל כן הבה ונבלה שפתם כו' פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. וכנוס לצדיקים שיש בהם הבטול להש"י הנאה להם והנאה לעולם כי ע"י ההתכללות נמשך ממקום עליון כנ"ל ולכן השלום הוא הכלי המחזיק ברכה.
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/2/11a תורה אור סוף פרשת נח])
==כל ישראל - קומה אחת שלימה, מבלי אשר ימצא ראש וסוף==
אתם נצבים היום כלכם וגו'. הנה פרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ומרומז במלת היום דקאי על ר"ה כי זה היום תחלת מ מעשיך זכרון ליום ראשון. שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי' ראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך פרט הכתוב עשר מדרגות שכמו שיש עשר מדרגות בנפש האדם דהיינו ג' שכלים וז' מדות כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלימה וכללות נשמתותיהן נקרא כנסת ישראל שנחלקת לעשר מדרגות ובראש השנה מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות התחתונות [ועיין מענין אתם נצבים ברבות בא פט"ו וז"ל במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום ועמ"ש מענין שרפים עומדים ממעל לו בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בני ישראל ועד"ז יובן ענין אתם נצבים היום לפני ה'. ועיין עוד מענין אתם נצבים ברבות באיכה ס"פ אני הגבר וס"פ דוב אורב ובקהלת בפסוק אני קהלת ובזהר פ' יתרו דף פ"ב ע"א] להיות כולם מתעלים למעלה במקור חוצבם. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (ע' בזהר שמות די"ו ע"ב) פי' שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד. כי זהו כלל גדול דכל דאתי מסטרא דקדושה הוא בבחי' נעוץ סופן בתחלתן שאין לו בחינת ראש וסוף והוא בחי' עגולים שנמשך מבחי' סובב כל עלמין (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ויהי קול מעל לרקיע) ולכן אמרו רז"ל הוי שפל רוח בפני כל אדם לפי שיש בכל אחד ואחד בחי' ומדרגות מה שאין בחבירו וכולם צריכין זה לזה. ונמצא שיש יתרון ומעלה בכח אחד ואחד שגבוה מחבירו וחבירו צריך לו וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה והראש הוא העליון ומעולה ממנו מ"מ הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם וגם הם מעמידי הגוף והראש וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו ונמצא שאין שלימות להראש בלתי הרגלים כך הנה כל ישראל קומה אחת שלימה. ונמצא אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחי' ראש לגבי חבירו הרי אין לו שלימות בלי חבירו וימצא חסרון בנפשו מה שחבירו משלימו ועי"ז יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו מבלי ימצא האדם ראש וסוף וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו ית' שמסטרא דקדושה בלי ראש וסוף משא"כ מי שמחשב בדעתו נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסוף נפרדים הרי הוא נופל בעלמא דפרודא שמסט"א והנה בראש השנה הוא בחי' התשובה שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם. וזהו בהתאסף ראשי עםת ראש הוא בחי' המחשבה וראשי עם הם בחינות המחשבות של כללות ישראל שהם מתאספים מעלמא דפרודא שנפלו מחשבותם להיות זה פונה לכאן וכו' ונעשים רשות היחיד ליחודו ית' (ועד"ז הוא פי' שמע ישראל שמע לשון אסיפה מלשון וישמע שאול וכמ"ש במ"א וע' בפע"ח שער ר"ה פ"ג).
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/32 ליקוטי תורה פרשת נצבים בתחילתו])
==ג' דרגות באחדות ישראל==
==מצד האלוקות==
האחדות בין יהודים היא מצד האלוקות, זאת אומרת - היות ש[[הקדוש ברוך הוא]] כולל את כל היהודים, אזי האחדות בין יהודים היא הגדולה ביותר שיכולה להיות, והם אחד ממש, למרות שכלפי חוץ כל יהודי נראה מציאות בפני עצמה וכביכול אינו מחובר ליהודי שני.
כשם שה"אחדות" שבאברי הגוף יש בה כמה אופנים כ"ה גם באחדות דישראל:
כתוצאה מכך, ה[[אהבה]] בין יהודים היא עצמית ולא ניתנת לשינויים, כי כל יהודי הוא ממש כמו יהודי שני מצד מעלתו ושורשו ומקורו.
א) שלימות הגוף תלוי' בזה שישנם בו כל האברים, כי כשחסר אחד מהם, אף אם הוא האבר הפחות ותחתון ביותר, כל הגוף אינו גוף שלם.
ב) למעלה מזה הוא — שכל אברי הגוף משלימים זא"ז, כי כולם צריכים זל"ז, וכמו שעל ידי הקזת הדם ברגל יתרפא הראש, וכן הרגל מעמיד את הראש ומוליך אותו, אשר מצד ענין זה נק' הרגל ראש והראש רגל (כי בענין זה מקבל הראש מן הרגל), וכל אבר הוא "ראש" מצד מעלתו הפרטית שהוא משפיע בשאר כל האברים, ועד באופן ש"לא ימצא בהם ראש וסוף"43.
שלימותו של אדם מתבטאת דווקא כאשר כל איברי גופו שלימים, ובאם חסר איבר אחד - הרי שהוא בעל מום. כמו כן, שלימותו של האיבר הפרטי היא דווקא כאשר הוא מחובר לגוף השלם, ובאם יתנתק חלילה מן ה[[גוף]] - מאבד את חיותו.
אבל בשני אופנים אלו עדיין ישנה התחלקות בין האברים, דלא מיבעי באופן הא', ששלימות הגוף תלוי' בזה שישנם רמ"ח אברים, שזהו דוקא כשישנם רמ"ח אברים מחולקים, היינו שיש בו כל הרמ"ח מעלות פרטיות של כל הרמ"ח אברים, שעל ידי כולם יחד נוצרת "קומה אחת שלימה"; אלא גם לפי האופן הב', שלא ניכרת כ"כ מעלתו של אבר אחד על זולתו, שהרי כולם הם "ראש" — מ"מ, מעלתו של כל אבר היא רק בענינו הפרטי, במה שהוא מחולק מחבירו.
אבל אמיתית האחדות שבקומת הגוף היא, כאשר כל אבר מרגיש שעיקר מציאותו וענינו אינו תכונותיו הפרטיות אלא בזה שהוא חלק מגוף האדם בכללותו, שענין זה הוא בכל האברים בשווה, שכולם הם חלק מקומה זו בשווה, ומצד זה הרי הם בהתאחדות גמורה44.
וכן הוא גם בהתאחדות דישראל, שכל ישראל ערבין ומעורבים זב"ז, להיותם קומה אחת שלימה, שישנם בזה שלשת אופנים אלו:
א) השלימות דכלל ישראל היא כאשר ישנם כל הסוגים מ"ראשיכם שבטיכם גו'" עד "שואב מימיך"45.
ב) למעלה מזה — שכל סוג מבנ"י משפיע ממעלתו לשאר כל ישראל, באופן שכל ישראל צריכים זל"ז ומשלימים זה את זה, עד שלא ימצא בהם ראש וסוף.
ג) האחדות הכי עליונה, זה שכל ישראל הם חלק מכלל ישראל, שזהו מצד נקודת היהדות שבכל אחד ואחד מישראל, שזהו בשווה ממש אצל כולם, וזהו אמיתית הענין דכל ישראל ערבין ומעורבין זב"ז46, שאין בזה התחלקות כלל (דראש ורגל), וכולם הם כמו נקודה אחת ממש47.
הערות:
כך גם בני ישראל - כל יהודי הוא איבר אחר בגוף השלם, ועל כן האחדות בין יהודים היא כמו האחדות בין אברי הגוף, שלמרות שבחיצוניות נראה שכל אחד הוא איבר לעצמו - מכל מקום הוא חלק משלימותו של ה[[גוף]] כולו. ובאם חלילה הוא מתנתק מן ה[[גוף]] - הרי הוא כמו שלא היה כלל. ועל כן, כל ישראל ערבין זה לזה, וכפי הפירוש הידוע בזה - שכל ישראל ערבין ומעורבין זה בזה, משום שהם שייכים זה לזה בקשר נצחי מצד נשמותיהם.
43) ראה לקו"ת ר"פ נצבים. וראה לקו"ש ח"ד (ע' 1141 ואילך) בביאור ב' האופנים שבלקו"ת (שם) "לאחדים" "כאחד", שלנגד זה אומר בלקו"ת "כולן צריכים זל"ז", "כל ישראל קומה אחת שלימה". וראה הערה הבאה.
44) ע"פ המבואר בהערה הקודמת י"ל, שגם בלקו"ת בהעלותך (שבהערה 31) בביאור ענין מקשה דהמנורה — נכללו כמה דרגות: א) נעשה מה שלמטה למעלה ונתערב הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, ב) קומה אחת, ג) עד ירכה עד פרחה כולם מקשה א'.
45) נצבים כט, טי.
46) וי"ל שע"פ אופן הג' הנ"ל בהתאחדות ישראל שייך ערבות גם כלפי מומר, כמובן מסנהדרין מג, סע"ב ואילך. וראה בארוכה שו"ת עין יצחק אה"ע ס"א. ואכ"מ.
47) ראה גם צפע"נ לסנהדרין שם "הגדר דערבות משום שכל ישראל הוה כמו מין יחיד מין פרטי נקודה".
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/219 ליקוטי שיחות חלק ל, שיחה א' לפ' ויגש])
הסיבה שאפשר להיות [[אהבה]] "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש.
==כל ישראל ערבים זה בזה==
==על ידי לימוד התורה וקיום המצוות==
מבואר בספרים31 הפירוש ב"כל ישראל ערבין זב"ז" — ש"ערבין" הוא גם מלשון מעורבים, שכל ישראל מעורבים זה בזה, דכל ישראל ביחד נקראים אדם אחד והם קומה אחת, ולפיכך הם ערבים זה לזה כי כשנעשה פגם ברגל עד"מ כל הגוף מרגיש32
אחדות ישראל מתבטאת על ידי [[לימוד התורה]] וקיום המצוות, שהרי זהו תכלית ומטרת ביאתם של [[נשמה|נשמות]] ישראל לעולם הזה - לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ובזה מבטאים הם את אחדותם, מצד קיום הוראות [[הקדוש ברוך הוא]] השוות לכולם בלי הבדלים.
הערות:
31) לקו"ת בהעלותך לג, ג. וראה גם שם שה"ש לה, ד.
32) וראה בארוכה אוה"ת ריש פרשתנו (כרך ה' תתקפא, ב ואילך).
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/30/12/1/219 ליקוטי שיחות חלק ל, ויגש ע' 217])
ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה כו'. הנה נרות נק' נשמות כמ"ש נר ה' נשמת אדם, ושבעה נרותיה הם נשמות השבעה רועים שהם המשפיעים אלקות לכללות נשמות ישראל... וכללות נש"י נק' בשם מנורה מנורת זהב כולה ע"ש כולך יפה רעיתי. והנה במ"א אמרו במדרש דקאי על לע"ל והוא ברבות אמור ס"פ ל"ב לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת אבל לע"ל אמר זכריה כו' מנורת זהב כולה. וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ כולך יפה רעיתי. ובמ"א אמרו (ברבות נשא פ' י"ג) לפי שירמיה אומר כסף נמאס קראו להם ויחזקאל קורא אותם סיגים בן אדם היו לי בית ישראל לסיג וגו' בא זכריה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה. של זהב היא כולה לקיים מ"ש כולך יפה רעיתי. מזה משמע דקאי ג"כ על זמן עכשיו דהא ודאי ירמיה ויחזקאל לא כיוונו כ"א על זמן דעכשיו ולא אלע"ל וא"כ ע"ז בא זכריה ואמר מנורת זהב כולה כו'... מה שנקראו כנ"י מנורה כי כמו שהמנורה היא מקשה א' תעשה המנורה שע"י המקשה שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה ונתערב הכל עליון בתחתון ותחתון בעליון, כך כל ישראל ערבים זה בזה כלומר מעורבים זה בזה כי אתם קרוים אדם, כמו האדם שיש לו ראש ורגל והראש מקבל חיות גם מהרגל שצריך לו. כך כל ישראל ביחד הם נק' אדם אחד קומה אחת. וכמ"ש מזה ע"פ והארץ הדום רגלי בד"ה השמים כסאי. ובד"ה אתם נצבים היום כולכם. וזהו ע ד ירכה עד פרחה מקשה היא ירכה אלו הם מדרגות התחתונות ופרחה הם בחי' עליונות (ע"ד יציץ ופרח ישראל. הרי הפרח זהו בחי' ישראל כי שרית עם אלקים ועיין ברבות ס"פ וישב ע"פ והיא כפורחת כו' גם ע"ד שע"י אהוי"ר פרחה לעילא כו' משא"כ בחי' ירכה ועכ"ז כתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים, ועמ"ש סד"ה מה יפו פעמיך בנעלים לפי שיש מעלה ברגל ובירך מה שאינו בראש וכענין זבולן קודם ליששכר וזהו ענין מקשה א') כולם מקשה א', וכולם מקבלים משבעה הנרות העליונות הם ז' רועים הנ"ל כל חד וחד לפום מדרגתו ולפום שעורא דיליה.
([http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/17/33b ליקוטי תורה בהעלותך לג, ב-ג])
==עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא==
עיקר העבודה כאשר נמצאים בזמן הגלות, בעקבתא דעקבתא דמשיחא, הוא לחזק ולפעול ביותר בהענין דכל ישראל ערבין זב"ז, מעורבין זב"ז, לחזק ולפעול באהבת ישראל ובאחדות ישראל,
ופשוט שאין הכוונה ח"ו לוותר או אפילו לעשות פשרות ח"ו בעניני תורה ומצוות, ואדרבה, זה שכל ישראל ערבים זב"ז מחייב את כל אחד מישראל להפריש את חבירו מאיסור ומעון, "הוכח תוכיח את עמיתך. . ואהבת לרעך כמוך"62 [כהנהגת אהרן הכהן, כהן גדול63 "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ולא שמקרב את התורה ח"ו להבריות, פשרות וויתורים בקיום התורה לפי רוח הזמן והמקום ח"ו].
והוספת ותוס' פעולה ומרץ באהבת ואחדות ישראל, תביא תיכף ומיד ממש ביאת משיח צדקנו, כמפורש בהפטרת פרשתנו64, ויקויים ענין הגשת יהודה ליוסף בשלימות, שב' העצים (דיהודה ויוסף) "היו לאחדים בידך. . ומלך אחד יהי' לכולם", כי "עבדי דוד מלך עליהם. . נשיא להם לעולם", במהרה בימינו ממש.
הערות:
62) קדושים יט, יזיח.
63) אבות פ"א מי"ב.
64) יחזקאל לז, טו ואילך.
(ליקוטי שיחות חלק ל, שיחה א' לפ' וירא)
==על ידי ראשי אלפי ישראל, על ידי נשיא הדור==
==ראו גם==
* [[אגודה]]
* [[אחדות החסידים]]
זה שעל ידי ראשי אלפי ישראל בכלל מתקשרות נפשות ההמון לשרשן למעלה, היינו לבחי' "אב אחד לכולנה", שהתואר "אב"50 מורה על השייכות (שורש, מקור) לבנים, והיינו שהוא שורש להתחלקות למטה51; ואילו משה רבינו (נשיא הדור) מקשר נפשות ישראל בשרשם בה' אחד שלמעלה51 מהתחלקות לגמרי52 (שזה שייך לנקודת היהדות שלהם, שהיא בשווה ממש אצל כל ישראל53).
אחדות ישראל, הוא מושג הבא לבטא את אחדות נשמות ישראל מצד שרשם העליון. מושג זה הוא שורש המושג המקביל - אהבת ישראל. בתורת החסידות מוסבר במקומות רבים על האחדות המיוחדת שקיימת בכל ישראל, כגוף אחד ממש, מצד שורשם - שכולם קשורים בקדוש ברוך הוא, וכל יהודי הוא כמו איבר בגוף, ובלעדיו - הגוף אינו שלם.
האחדות בין יהודים היא מצד האלוקות, זאת אומרת - היות שהקדוש ברוך הוא כולל את כל היהודים, אזי האחדות בין יהודים היא הגדולה ביותר שיכולה להיות, והם אחד ממש, למרות שכלפי חוץ כל יהודי נראה מציאות בפני עצמה וכביכול אינו מחובר ליהודי שני.
כתוצאה מכך, האהבה בין יהודים היא עצמית ולא ניתנת לשינויים, כי כל יהודי הוא ממש כמו יהודי שני מצד מעלתו ושורשו ומקורו.
שלימותו של אדם מתבטאת דווקא כאשר כל איברי גופו שלימים, ובאם חסר איבר אחד - הרי שהוא בעל מום. כמו כן, שלימותו של האיבר הפרטי היא דווקא כאשר הוא מחובר לגוף השלם, ובאם יתנתק חלילה מן הגוף - מאבד את חיותו.
כך גם בני ישראל - כל יהודי הוא איבר אחר בגוף השלם, ועל כן האחדות בין יהודים היא כמו האחדות בין אברי הגוף, שלמרות שבחיצוניות נראה שכל אחד הוא איבר לעצמו - מכל מקום הוא חלק משלימותו של הגוף כולו. ובאם חלילה הוא מתנתק מן הגוף - הרי הוא כמו שלא היה כלל. ועל כן, כל ישראל ערבין זה לזה, וכפי הפירוש הידוע בזה - שכל ישראל ערבין ומעורבין זה בזה, משום שהם שייכים זה לזה בקשר נצחי מצד נשמותיהם.
הסיבה שאפשר להיות אהבה "לרעך כמוך" היא מצד הענין ד"אחדות ישראל", שפירושה, שכל ישראל הם מציאות אחת, כאיש אחד ממש.
אחדות ישראל מתבטאת על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, שהרי זהו תכלית ומטרת ביאתם של נשמות ישראל לעולם הזה - לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ובזה מבטאים הם את אחדותם, מצד קיום הוראות הקדוש ברוך הוא השוות לכולם בלי הבדלים.
