שלום מענדל קלמנסון: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־02:16, 5 בינואר 2024

הרב שלום מענדל קלמנסון (ל' בניסן תרפ"ב - כ"ג בכסלו תשע"ב) היה שליח הרבי ורב קהילת "שניאור" בעיר אוברוויליע בצרפת.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ילדותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בל' ניסן תרפ"ב בעיר ויטבסק להוריו הרב שניאור זלמן קלמנסון ומרת מנוחה קלמנסון.

בשנים הבאות עברה המשפחה לפושקינה - פרבר של לנינגרד בו החלה להתפתח באותן השנים קהילה חב"דית.

בספר תולדותיו פעילות חוצה גבולות^[1], מציינים כי פושקינה נקראה גם צארסקי סילו, כפר הצאר על שם אמרון הקיץ של הצאר השוכן בכפר. על הקהילה החב"דית נמנו משפחות חב"דיות חשובות ובהן: הרב אברהם אליהו פלוטקין, הרב ברקה חן, הרב זלמן קלמנסון, הרב שמואל מנחם קליין, חוסידוב, הרב שמעון גלפרין, הרב אברהם קפובסקי^[2].

בתומכי תמימים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגיל חמש עשרה נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים קורסק, ישיבה שהתקיימה בתנאי מחתרת. עקב רדיפות השלטונות אחרי הישיבה נאלץ לעבור מקורסק אל העיר קלינצי.

בשלב מסוים נפתח סניף של הישיבה בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, ושלום מענדל נדד גם לשם. אביו ר' זלמן, חשש שמא אימו לא תתן את הסכמתה למסע ארוך שיגרום לניתוקו מהבית והמשפחה, ולכן ליווה ר' זלמן את בנו לתחנת הרכבת והעלהו על הרכבת שיצאה לדרכה. רק מששב לביתו הודיע לרעייתו כי בנם נסע ללמוד בסניף 'תומכי תמימים' המרוחק אלפי ק"מ מביתם.

במליטופול למד יחד עם חמשה או ששה תמימים. הוא שהה בישיבה זו כשנתיים ימים, משנת תרח"צ עד חורף ת"ש, או אז נסע לסניף תומכי תמימים בכותאיס שבגרוזיה, שם למד אצל הרב יוסף גולדברג. כאשר היה בן שמונה עשרה מונה למגיד שיעור בישיבה.

גם בגרוזיה עקבו אנשי המשטרה החשאית אחרי הישיבות החב"דיות ורדפו אחריהן. בשלב מסוים פשטו על הישיבה, ולקחו את כל ניירותיו של שלום מענדל, שבדרך כלשהי הצליח להימלט והתחבא בבית משפחה לא יהודית, שם שהה חודשים מספר עד שקיבל בחזרה את ניירותיו. משנרגעו קמעה הרוחות, נסע לעיירה סינקי שבגרוזיה, שם ניהל מחלקת 'תומכי תמימים' עד תום ימי המלחמה, אז נסע לסמרקנד, לשם הגיעו בני משפחתו שברחו מביתם בלנינגרד.

בחודשים הבאים הגיע שלום מענדל ללבוב, עיר הגבול, ומשם הצליח לצאת מרוסיה בבריחת החסידים הידועה ולהגיע עד למחנה העקורים פוקינג.

פוקינג[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתחילת חורף תש"ז החליטו אנ"ש במחנה הפליטים פוקינג, שיש צורך להושיב אנשים קבועים בפראג כדי שיתעסקו בהצלת החסידים ששהו בפולין ובמדינות אחרות שהיו בשליטת הקומוניסטים. בניגוד לפוקינג, בפראג הייתה אפשרות לטלפן ולעמוד בקשר רצוף עם הרבי הריי"צ ששהה אז בניו יורק. ועד אנ"ש בפוקינג בראשות המשפיע הרב ניסן נמנוב, שלחו לפראג שלושה חסידים: הרב שלום מענדל קלמנסון, הרב הלל פבזנר (לימים רב קהילת חב"ד בצרפת) ומרת הדסה גרליק (פרמן). לא חלף זמן רב, ור' שלום מענדל נותר לבדו (מלבד זמן מוגבל בו שהה עמו ידידו הוותיק ר' משה מרוזוב). ר' שלום מענדל פעל בפראג במסגרת 'הלשכה' בהנהלת הרב בנימין גורודצקי, ובהכוונת הרבי הריי"צ.

על פי הוראות הרבי הריי"צ, המשיך הת' שלום מענדל לסייע לחסידים להמשיך דרכם מהמדינות הקומוניסטיות אל מדינות המערב כמו צרפת וגרמניה. הוא אף סייע להקים מוסד חינוכי 'בית שרה' עבור בנות הפליטים. ועסק בפועל בניהולו במשך תקופה. בד בבד זכה לשמש כאיש הקשר בין הרבי לאמו הרבנית הצדקנית מרת חנה שהגיעה באותה עת לצרפת.

הוא אף עסק בשליחויות שונות על פי הוראות אדמו"ר הריי"צ והרבי, בין היתר גם בהדפסת ספרי קה"ת. כפי העולה מסדרת ספרי "אגרות קודש", זכה ר' שלום מענדל לקבל מהרבי אגרות רבות באותן שנים, ובהן הוראות רבות, הן לגבי ההדפסה והן לגבי הפליטים. רבות מתכתובות אלו עברו דרך הרב קלמנסון, שכתב לרבי בחורף תש"ז: "אני הנה כל עניני בתור מקשר וזה אני עושה כפי היכולת".

בתחילת קיץ תש"ז ביקש רשות מהרבי לעזוב את פראג, אך לא קיבל תשובה חיובית עד לט"ו מר חשוון תש"ח, כאשר אדמו"ר הריי"צ השיב לו: "ועל שאלתו אודות עצמו, יעתיק מושבו לפאריז".

בחודשים הבאים עבר לפריז, לשם כבר הגיעו רבים מהחסידים שיצאו מרוסיה.

אוברוויליע[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – אוברוויליע

בשנת תש"ט הקים את ביתו עם הרבנית בתיה, בת החסיד הנודע הרב עוזיאל חזנוב. בשנים שלאחר החתונה, למד את אמנויות השחיטה והמילה, מלאכות קודש שבהן עסק במסירות במשך עשרות שנים. לאחר מספר שנים התיישב יחד עם משפחות חבדיות נוספות בעיר אוברוויליע הסמוכה לפריז.

בעקבות הוראת הרבי החלו לערוך פעילות עם יהודי אוברוויליע, במסגרתה הקימו גן ילדים, בית ספר שנקרא בשם "שניאור" ומוסדות נוספים. כמו כן הקימו קעמפ בשם "גן ישראל" בהוראה מפורשת של הרבי.

היחס של הרבי לפעילות ר' שלום מענדל ורעייתו היה מיוחד במינו. בני המשפחה מספרים, כי כאשר בתם מרת פייגא לויטין המתגוררת בניו -הייבן התכוננה ללידתה הראשונה, הגיעה אליה אמה הרבנית בתיה כדי לסייע לה. מיד לאחר הלידה, היישר מבית הרפואה נסעה הרבנית ל-770 ונכנסה ל'יחידות'. עוד לפני שהספיקה להודיע לרבי על הבשורה הטובה, איחל לה הרבי "מזל טוב", ושאלה עד מתי היא מתכוננת להישאר בניו יורק, משהשיבה על כוונתה להישאר עד אחרי הברית, הורה לה הרבי באופן מפתיע לחזור מיד לצרפת. הוראה זו גרמה לה לשמחה רבה; היא נוכחה לדעת עד כמה הרבי מייקר את עבודתה במוסדות "שניאור". כבר למחרת עלתה על מטוס שיעדו צרפת, ואת איחוליה לברית המילה מסרה באמצעות הטלפון.

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום שני כ"ג כסלו תשע"ב, השיב הרב שלום מענדל קלמנסון את נשמתו לבוראה והוא בן 89 שנים. במסע ההלוויה שלו שהחל בפאריז, נחסמו רחובות על ידי קהל רב מכל החוגים, תלמידים ומכרים ובני משפחותיהם, אשר בזכותו הם הולכים בדרך היהדות והחסידות. אלפי התלמידים שלמדו במוסדותיו במשך השנים, באו להיפרד ממי שעמד שנים רבות בראשות המוסדות במסירות אמיתית.

הלווייתו שיצאה מצרפת, המשיכה לארץ הקודש ולאחר מסע רב-משתתפים נטמן בהר הזיתים.

ספר תולדותיו פעילות חוצה גבולות[עריכה | עריכת קוד מקור]

תולדותיו ותפקידיו של ר' שלום מענדל, תועדו בצמד הספרים "פעילות חוצה גבולות", בעריכת הרב שלום דובער פרידלנד (בעל נכדת נשוא הספר). ובספר סקירה מפורטת על סיפור היציאה החבדי"ת מרוסיה בדגש על פעילות ר' שלום מענדל קלמנסון בצ'כסלובקיה.

חלק א': באמצעות מאות מסמכים מקוריים מארכיון הרב קלמנסון ע"ה, בתוספת מחקר וראיונות - נבנתה פרשית – יציאת רוב אנ"ש מברית המועצות בשנים תש"ו-תש"ז, בשילוב פירוט אודות עסקנות החשאית התוססת שהתבצעה מאחורי הפרגוד, למהלכי היציאה עם תאריכים ושמות, לפעילותם הבלתי נתפסת של העסקנים משני צידי הגבול, לפרשיות המאסרים, ומעל לכל מעורבות רבותינו נשיאנו, בשילוב דברי ימי חייו המרתקים של הרב קלמנסון.

חלק ב': הספר עוקב אחר תולדות הרב קלמנסון בצרפת, משולב בסיפור התיישבות והתאקלמות אנ"ש בצרפת ושפע ההוראות וההדרכות של הרבי לפעילות בצרפת ובכללם עשרות מכתבים בפרסום ראשון, הרקע למהפיכה הרוחנית בצרפת המשמשת מודל להפצת היהדות בצורה שאין לה אח ורע, הצלחת הקהילה ופריחת מוסדות החינוך 'שניאור' אותם הקים, הקשיים הגדולים עימם התמודד וההצלחות הכבירות שליוו אותו בסייעתא דשמיא בפעילותו הציבורית ועבודת הקודש שלו כשוחט ומוהל^[3].

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתו מרת חיה, שלוחה באוברוויליע ומנהלת מוסדות שניאור רעיית הרב אליעזר ניסילעוויטש - שליח הרבי וראש מוסדות וקהילת חב"ד "שניאור", אוברוויליע.
בנו, הרב מאיר שמחה קלמנסון - שליח הרבי וחבר הנהלת 'שניאור', אוברוויליע
בנו, הרב יוסף יצחק קלמנסון - שליח באוברוויליע
בתו מרת ביילה רישא, רעיית ר' מנחם מענדל הלל גאנזבורג - מילנו איטליה
בתו מרת רבקה, רעיית הרב צבי הירש ליפסקר - משפיע בישיבת תומכי תמימים מוריסטון
בתו מרת רחל, רעיית ר' שלום ברוכשטט - בעל מנגן חסידי, תושב קראון הייטס
בתו מרת פייגא, רעיית הרב שלום דובער לויטין - שליח הרבי בניו הייבן
בתו מרת שטערנא שרה, רעיית הרב מנחם מענדל מרדכי דייטש - מנהל מוסדות חב"ד "שניאור" אוברביליע, צרפת.
בתו מרת לאה, רעיית הרב מנחם מענדל רסקין - שליח הרבי במלבורן, אוסטרליה

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלום דובער פרידלנד, תשורה מנישואי נכדו הסוקרת את תולדות חייו, ט"ו אלול תשע"ה, כפר חב"ד
מכתבים שקיבל מהרבי, בתוך תשורה מנישואי צאצאיו, כ"ו תשרי תשפ"א

הערות שוליים

[1] עמוד 8

[2] תולדות חב"ד בפטרבורג פרק כ"ד

[3] ספר חדש: פעילות חוצה גבולות

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-הרב '''שלום מענדל קלמנסון''' ע"ה, נולד בשנת תרפ"ב בעיר '''ויטבסק''' להוריו הרב שניאור זלמן ומרת מנוחה קלמנסון.
+[[קובץ:שלום מענדל קלמנסון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום מענדל קלמנסון]]
+הרב '''שלום מענדל קלמנסון''' ([[ל' בניסן]] [[תרפ"ב]] - [[כ"ג בכסלו]] [[תשע"ב]]) היה [[שליח]] [[הרבי]] ורב קהילת "שניאור" בעיר [[אוברוויליע]] ב[[צרפת]].
-בשנים הבאות עברה המשפחה לפושקינה – פרבר לנינגרדי (כיום – '''פטרבורג''') בו החלה להתפתח באותן השנים קהילה חב"דית.
+==תולדות חיים==
+===ילדותו===
+נולד ב[[ל' ניסן]] [[תרפ"ב]] בעיר [[ויטבסק]] להוריו הרב [[שניאור זלמן קלמנסון]] ומרת מנוחה קלמנסון.
-בגיל חמש עשרה בלבד נשלח ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בעיר [[קורסק]], ישיבה שהתקיימה בתנאי מחתרת. באותם ימים טרופים נדדו התלמידים מעיר אחת לאחרת בגין רדיפות הקלגסים הקומוניסטים. זה היה גם גורלו של הת' שלום מענדל שנאלץ היה לנדוד מקורסק אל העיר קלינצי.
+בשנים הבאות עברה המשפחה ל[[פושקינה]] - פרבר של [[לנינגרד]] בו החלה להתפתח באותן השנים קהילה חב"דית.
-בשלב מסוים נפתח סניף של הישיבה בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, וושלום מענדל נדד גם לשם. אביו ר' זלמן, חשש שמא אימו לא תתן את הסכמתה למסע ארוך שיגרום לניתוקו מהבית והמשפחה, אך מאידך גיסא, הנער צריך ללמוד תורה, לכן ליווה ר' זלמן את בנו לתחנת הרכבת והעלהו על הרכבת שיצאה לדרכה. רק מששב לביתו הודיע לרעייתו כי בנם נסע ללמוד בסניף '[[תומכי תמימים]]' המרוחק אלפי ק"מ מביתם.
+בספר תולדותיו [[פעילות חוצה גבולות]]{{הערה|עמוד 8}}, מציינים כי פושקינה נקראה גם צארסקי סילו, כפר הצאר על שם אמרון הקיץ של הצאר השוכן בכפר. על הקהילה החב"דית נמנו משפחות חב"דיות חשובות ובהן: הרב [[אברהם אליהו פלוטקין]], הרב [[דובער חן| ברקה חן]], הרב [[זלמן קלמנסון]], הרב [[שמואל מנחם קליין]], חוסידוב, הרב שמעון גלפרין, הרב אברהם קפובסקי{{הערה|[[תולדות חב"ד בפטרבורג]] פרק כ"ד}}.
-במליטופול למד יחד עם חמשה או ששה תמימים. הוא שהה בישיבה זו כשנתיים ימים, משנת תרח"צ עד חורף ת"ש, או אז נסע לסניף '[[תומכי תמימים]]' ב[[כותאיס]] שב[[גרוזיה]], שם למד אצל הרב [[יוסף גולדברג]]. לימים התמנה שלום מענדל בעצמו להיות מגיד שיעור בישיבה, והוא בן שמונה עשר שנים בלבד.
+===בתומכי תמימים===
+בגיל חמש עשרה נשלח ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים קורסק]], ישיבה שהתקיימה בתנאי מחתרת. עקב רדיפות השלטונות אחרי הישיבה נאלץ לעבור מקורסק אל העיר קלינצי.
-גם בגרוזיה עקבו אנשי המשטרה החשאית אחרי הישיבות החב"דיות ורדפו אחריהן. בשלב מסוים פשטו הרשעים על הישיבה, ולקחו את כל ניירותיו של שלום מענדל . בדרך כלשהי הצליח להימלט והתחבא בבית משפחה לא יהודית, שם שהה חודשים מספר עד שקיבל בחזרה את ניירותיו. משנרגעו קמעה הרוחות, נסע לעיירה סינקי שבגרוזיה, שם ניהל מחלקת 'תומכי תמימים' עד  תום ימי המלחמה, או אז נסע ל[[סמרקנד]], לשם הגיעו בני משפחתו שברחו מביתם בלנינגרד. שמחת המפגש הייתה גדולה מאוד.
+בשלב מסוים נפתח סניף של הישיבה בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, ושלום מענדל נדד גם לשם. אביו ר' זלמן, חשש שמא אימו לא תתן את הסכמתה למסע ארוך שיגרום לניתוקו מהבית והמשפחה, ולכן ליווה ר' זלמן את בנו לתחנת הרכבת והעלהו על הרכבת שיצאה לדרכה. רק מששב לביתו הודיע לרעייתו כי בנם נסע ללמוד בסניף '[[תומכי תמימים]]' המרוחק אלפי ק"מ מביתם.
-בחודשים הבאים הגיע הת' שלום מענדל ללבוב, עיר הגבול, ומשם הצליח בבריחה הידועה לצאת מרוסיה ולהגיע עד למחנה העקורים [[פוקינג]].
+במליטופול למד יחד עם חמשה או ששה תמימים. הוא שהה בישיבה זו כשנתיים ימים, משנת [[תרח"צ]] עד חורף [[ת"ש]], או אז נסע לסניף [[תומכי תמימים]] ב[[כותאיס]] שב[[גרוזיה]], שם למד אצל הרב [[יוסף גולדברג]]. כאשר היה בן שמונה עשרה מונה למגיד שיעור בישיבה.
-בתחילת חורף תש"ז החליטו אנ"ש במחנה הפליטים '[[פוקינג]]', שיש צורך להושיב אנשים קבועים בפראג כדי שיתעסקו בהצלת החסידים ששהו בפולין ובמדינות אחרות שהיו בשליטת הקומוניסטים. בניגוד לפוקינג, בפראג היתה אפשרות לטלפן ולעמוד בקשר רצוף עם הרבי הריי"צ ששהה אז בניו יורק.
+גם בגרוזיה עקבו אנשי [[המשטרה החשאית]] אחרי הישיבות החב"דיות ורדפו אחריהן. בשלב מסוים פשטו על הישיבה, ולקחו את כל ניירותיו של שלום מענדל, שבדרך כלשהי הצליח להימלט והתחבא בבית משפחה לא יהודית, שם שהה חודשים מספר עד שקיבל בחזרה את ניירותיו. משנרגעו קמעה הרוחות, נסע ל[[עיירה]] סינקי שבגרוזיה, שם ניהל מחלקת 'תומכי תמימים' עד תום ימי המלחמה, אז נסע ל[[סמרקנד]], לשם הגיעו בני משפחתו שברחו מביתם בלנינגרד.
-ועד אנ"ש בפוקינג בראשות המשפיע הרב ניסן נמנוב, שלחו לפראג שלושה חסידים: הרב שלום מענדל קלמנסון, הרב [[הלל פבזנר]] (לימים רב קהילת חב"ד בצרפת) ומרת [[הדסה גרליק]] (פרמן). לא חלף זמן רב, ור' שלום מענדל נותר לבדו (מלבד זמן מוגבל בו שהה עמו ידידו הוותיק ר' [[משה מרוזוב]]). ר' שלום מענדל פעל בפראג במסגרת '[[הלשכה]]' בהנהלת הרב [[בנימין גורודצקי]], ובהכוונת [[הרבי הריי"צ]].
-על פי הוראות [[הרבי הריי"צ]], המשיך הת' שלום מענדל לסייע לחסידים להמשיך דרכם מהמדינות הקומוניסטיות אל מדינות המערב כמו צרפת וגרמניה. הוא אף סייע להקים מוסד חינוכי '[[בית שרה]]' עבור בנות הפליטים. ועסק בפועל בניהולו במשך תקופה. בד בבד זכה לשמש כאיש הקשר בין הרבי לאמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שהגיעה באותה עת לצרפת.
+בחודשים הבאים הגיע שלום מענדל ללבוב, עיר הגבול, ומשם הצליח לצאת מ[[רוסיה]] ב[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחת החסידים]] הידועה ולהגיע עד למחנה העקורים [[פוקינג]].
-הוא אף עסק בשליחויות שונות על פי הוראות אדמו"ר הריי"צ והרבי, בין היתר גם בהדפסת ספרי [[קה"ת]]. כפי העולה מסדרת ספרי "אגרות קודש", זכה ר' שלום מענדל לקבל מהרבי אגרות רבות באותן שנים, ובהן הוראות רבות, הן לגבי ההדפסה והן לגבי הפליטים. רבות מתכתובות אלו עברו דרך הרב קלמנסון, שכתב לרבי בחורף תש"ז: "אני הנה כל עניני בתור מקשר וזה אני עושה כפי היכולת".
+===פוקינג===
+בתחילת חורף תש"ז החליטו אנ"ש במחנה הפליטים [[פוקינג]], שיש צורך להושיב אנשים קבועים בפראג כדי שיתעסקו בהצלת החסידים ששהו ב[[פולין]] ובמדינות אחרות שהיו בשליטת הקומוניסטים. בניגוד לפוקינג, בפראג הייתה אפשרות לטלפן ולעמוד בקשר רצוף עם [[הרבי הריי"צ]] ששהה אז בניו יורק.
+ועד אנ"ש בפוקינג בראשות ה[[משפיע]] הרב [[ניסן נמנוב]], שלחו לפראג שלושה חסידים: הרב שלום מענדל קלמנסון, הרב [[הלל פבזנר]] (לימים רב קהילת חב"ד בצרפת) ומרת [[הדסה גרליק]] (פרמן). לא חלף זמן רב, ור' שלום מענדל נותר לבדו (מלבד זמן מוגבל בו שהה עמו ידידו הוותיק ר' [[משה מרוזוב]]). ר' שלום מענדל פעל בפראג במסגרת '[[הלשכה]]' בהנהלת הרב [[בנימין גורודצקי]], ובהכוונת [[הרבי הריי"צ]].
-בתחילת קיץ תש"ז ביקש רשות מהרבי לעזוב את פראג, אך לא קיבל תשובה חיובית עד לט"ו מר חשוון תש"ח, כאשר אדמו"ר הריי"צ השיב לו: "'''ועל שאלתו אודות עצמו, יעתיק מושבו לפאריז'''".
+על פי הוראות [[הרבי הריי"צ]], המשיך הת' שלום מענדל לסייע לחסידים להמשיך דרכם מהמדינות הקומוניסטיות אל מדינות המערב כמו [[צרפת]] וגרמניה. הוא אף סייע להקים מוסד חינוכי '[[בית שרה]]' עבור בנות הפליטים. ועסק בפועל בניהולו במשך תקופה. בד בבד זכה לשמש כאיש הקשר בין הרבי לאמו הרבנית הצדקנית מרת חנה שהגיעה באותה עת לצרפת.
-בחודשים הבאים עבר לפריז, לשם כבר הגיעו רבים מהחסידים שיצאו מרוסיה.
+הוא אף עסק בשליחויות שונות על פי הוראות [[אדמו"ר הריי"צ]] והרבי, בין היתר גם בהדפסת ספרי [[קה"ת]]. כפי העולה מסדרת ספרי "אגרות קודש", זכה ר' שלום מענדל לקבל מהרבי אגרות רבות באותן שנים, ובהן הוראות רבות, הן לגבי ההדפסה והן לגבי הפליטים. רבות מתכתובות אלו עברו דרך הרב קלמנסון, שכתב לרבי בחורף תש"ז: "אני הנה כל עניני בתור מקשר וזה אני עושה כפי היכולת".
-בשנת תש"ט הקים את ביתו עם תבלחט"א הרבנית בתיה, בת החסיד הנודע הרב [[עוזיאל חזנוב]] ע"ה. בשנים שלאחר החתונה, למד את אמנויות השחיטה והמילה, מלאכות קודש שבהן עסק במסירות במשך עשרות שנים.
+בתחילת קיץ תש"ז ביקש רשות מהרבי לעזוב את פראג, אך לא קיבל תשובה חיובית עד לט"ו מר חשוון תש"ח, כאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] השיב לו: "'''ועל שאלתו אודות עצמו, יעתיק מושבו לפאריז'''".
-חלפה עוד תקופה ממושכת עד שהחסידים הפליטים מרוסיה החלו להתיישב באזורים שונים בפריז ובסביבותיה. וכך, בשנים הבאות דאג הרב [[בנימין גורודצקי]] ליישב כמה משפחות חב"דיות בעיר [[אוברוויליע]] הסמוכה לפריז. בקבוצת משפחות זו הייתה גם משפחת קלמנסון הצעירה. מלבדה התיישבו באותה עת גם משפחות וילשאנסקי, מנקין, בלינוב, איידלמאן ועוד.
+בחודשים הבאים עבר לפריז, לשם כבר הגיעו רבים מהחסידים שיצאו מרוסיה.
-עם התיישבותם במקום, דרש מהם הרבי לערוך פעילות עם יהודי [[אוברוויליע]]. החסידים טענו בפני הרבי כי אין כמעט יהודים בעיר, אך הרבי השיב שיש בעיר לפחות מאתיים יהודים! בעקבות כך החל ר' שלום מענדל להסתובב בין בתי העיר, כאשר הוא תר ובולש אחר שמות יהודיים בתיבות דואר ובשערי הבתים. בעבודה איטית וממושכת איתר עוד ועוד משפחות יהודיות, עמן החל לפעול בקירובן לדרך המצוות.
+==אוברוויליע==
+{{ערך מורחב|ערך=[[אוברוויליע]]}}
+בשנת [[תש"ט]] הקים את ביתו עם הרבנית בתיה, בת החסיד הנודע הרב [[עוזיאל חזנוב]]. בשנים שלאחר החתונה, למד את אמנויות השחיטה והמילה, מלאכות קודש שבהן עסק במסירות במשך עשרות שנים. לאחר מספר שנים התיישב יחד עם משפחות חבדיות נוספות בעיר [[אוברוויליע]] הסמוכה לפריז.
-פעילות זו נעשתה על אש קטנה. השינוי הדרמטי אירע בשנת תשכ"ב, כאשר אלג'יריה הכריזה על עצמאות. בעקבות זאת עזבו אלפי יהודים את המדינה ועברו לצרפת, רבים מהם התיישבו באיזור אוברוויליע בפריז. הרב קלמנסון פגש באלפי יהודים שלא היה להם כל בית רוחני. על פי הוראות הרבי מה"מ, הקים בשנת תשכ"ג את קהילת "שניאור". בשלב ראשון נפתח בית כנסת בו התפללו חסידים לצד יוצאי אלג'יר. הדגש בפעילות ניתן על תפילות ושיעורי תורה שקירבו את יוצאי אלג'יר לקהילה החדשה. ר' שלום מענדל כיתת רגליו מבוקר ועד ערב בבניינים רבי קומות באזור שבו שוכנו יוצאי אלג'יר, פגש וסייע להם ככל יכולתו. וכך, צעד אחר צעד קירב רבים מהם לקהילה החדשה.
+בעקבות הוראת הרבי החלו לערוך פעילות עם יהודי [[אוברוויליע]], במסגרתה הקימו גן ילדים, בית ספר שנקרא בשם "שניאור" ומוסדות נוספים. כמו כן הקימו קעמפ בשם "גן ישראל" בהוראה מפורשת של הרבי.
-המוסדות שהקים ר' שלום מענדל, נקראו בשם "שניאור", משום שאותה שנה, תשכ"ג, הוכרזה על ידי הרבי כ"[[שנת הק"ן]]" להסתלקות [[אדמו"ר הזקן]] והרבי קרא לקיים פעולות שונות לכבוד אדמו"ר הזקן. על שם זה קרא ר' שלום מענדל את קהילתו החדשה בשם זה. בהתבטאות נדירה אמר פעם הרבי, כי מוסדות "שניאור" ראויים לשמם.
+היחס של הרבי לפעילות ר' שלום מענדל ורעייתו היה מיוחד במינו. בני המשפחה מספרים, כי כאשר בתם מרת פייגא לויטין המתגוררת בניו -הייבן התכוננה ללידתה הראשונה, הגיעה אליה אמה הרבנית בתיה כדי לסייע לה. מיד לאחר הלידה, היישר מ[[בית רפואה|בית הרפואה]] נסעה הרבנית ל-770 ונכנסה ל'יחידות'. עוד לפני שהספיקה להודיע לרבי על הבשורה הטובה, איחל לה הרבי "מזל טוב", ושאלה עד מתי היא מתכוננת להישאר בניו יורק, משהשיבה על כוונתה להישאר עד אחרי הברית, הורה לה הרבי באופן מפתיע לחזור מיד לצרפת. הוראה זו גרמה לה לשמחה רבה; היא נוכחה לדעת עד כמה הרבי מייקר את עבודתה במוסדות "שניאור". כבר למחרת עלתה על מטוס שיעדו צרפת, ואת איחוליה לברית המילה מסרה באמצעות הטלפון.
-[[אוברוויליע]] רחוקה רק שבעה קילומטרים מפריז. באותה תקופה התגוררו בה כשבעים אלף נפש, ומתוכם יהודים מעטים. משפחות אנ"ש, כאמור, היו בודדות ביותר. זו הסיבה שהילדים נסעו בכל בוקר ללמוד במוסדות חב"ד בפריז ובעיר יער שבפרברי פריז. בשל המרחק וטלטולי הדרך, הילדים לא שבו לביתם בכל יום, אלא נותרו ללון בפנימיות של אותם מוסדות. רק הפעוטות עד גיל 5 לא נשלחו לפנימיות ונשלחו למוסדות המקומיים עבור הגיל הרך. כאשר הרב קלמנסון כתב על כך לרבי, קיבל תשובה חריפה מאוד, שתוכנה היה – ברוסיה היתה לכם מסירות נפש עבור חינוך ואילו כאן שאיש אינו רודף אתכם, אתם שולחים את הילדים למוסדות גויים?
+===פטירתו===
-בו במקום נטל על עצמו הרב קלמנסון לפתור את הבעיה, והקים גן לגיל הרך.
+ביום שני [[כ"ג כסלו]] [[תשע"ב]], השיב הרב שלום מענדל קלמנסון את נשמתו לבוראה והוא בן 89 שנים. במסע ההלוויה שלו שהחל בפאריז, נחסמו רחובות על ידי קהל רב מכל החוגים, תלמידים ומכרים ובני משפחותיהם, אשר בזכותו הם הולכים בדרך היהדות והחסידות. אלפי התלמידים שלמדו במוסדותיו במשך השנים, באו להיפרד ממי שעמד שנים רבות בראשות המוסדות במסירות אמיתית.
-בשנת תשכ"ה ביקש להקים בית ספר יהודי על טהרת הקודש. ר' שלום מענדל, למרות יציאתו מברית המועצות, עדיין היה צריך לחוש את טעמם של הקומוניסטים ששלטו בעיריית אוברוויליע. אמנם הם לא יכלו לאסור את לימוד התורה, אבל הם הקשו את המלאכה והערימו קשיים ככל יכולתם. משהבין זאת הרב קלמנסון, החליט ללכת באופן של "לכתחילה אריבער". בדרך הרגילה היה עליו להגיש לעירייה בקשה להקמת מוסד חינוכי, ולאחר אישורים מצדם היה צריך לפנות למשרד הפנים כדי שיאשרו אף הם את המוסד. ר' שלום מענדל עקף את הסדר הרגיל והגיע היישר למשרד הפנים. הללו אישרו את הקמת הבית ספר אך שלחו את התוכניות והבקשות לעירייה תוך ציון העובדה כי זכותה לערער על ההחלטה בתוך חודשיים ימים.
+הלווייתו שיצאה מצרפת, המשיכה לארץ הקודש ולאחר מסע רב-משתתפים נטמן בהר הזיתים.
-פקידי העירייה שהבינו כי הערימו עליהם, זעמו ותכננו להגיש ערעור, אולם איש לא הבין מה קרה שהערעור לא הוגש אלא חודשיים ויום אחד. הרב קלמנסון ביקש לדחות את ערעורם שכן הוא הוגש לאחר החודשיים הקבועים בחוק. משרד הפנים הצדיק את דבריו המבוססים לפי החוק, ובית הספר 'שניאור' היה לעובדה מוגמרת!
+==ספר תולדותיו פעילות חוצה גבולות==
+תולדותיו ותפקידיו של ר' שלום מענדל, תועדו בצמד הספרים "פעילות חוצה גבולות", בעריכת הרב שלום דובער פרידלנד (בעל נכדת נשוא הספר). ובספר סקירה מפורטת על סיפור היציאה החבדי"ת מרוסיה בדגש על פעילות ר' שלום מענדל קלמנסון בצ'כסלובקיה.
-עם השנים, גם העירייה החלה להעריך ולהוקיר את פועלו של ר' שלום מענדל ואף החלה לסייע למוסדות.
-ר' שלום מענדל ותבלחט"א הרבנית בתיה פעלו כל העת על פי הוראות מיוחדות שקיבלו מהרבי. בשנים הראשונות להקמת המוסד זכו לקבל שפע של הוראות, ברכות ותשובות מעודדות. באחת היחידויות של הרבנית בתיה, אמר לה הרבי: "את צריכה להיות בשמחה כי הקב"ה שמח מהעבודה שלכם".
+חלק א': באמצעות מאות מסמכים מקוריים מארכיון הרב קלמנסון ע"ה, בתוספת מחקר וראיונות - נבנתה פרשית – יציאת רוב אנ"ש מברית המועצות בשנים תש"ו-תש"ז, בשילוב פירוט אודות עסקנות החשאית התוססת שהתבצעה מאחורי הפרגוד, למהלכי היציאה עם תאריכים ושמות, לפעילותם הבלתי נתפסת של העסקנים משני צידי הגבול, לפרשיות המאסרים, ומעל לכל מעורבות רבותינו נשיאנו, בשילוב דברי ימי חייו המרתקים של הרב קלמנסון.
-עומס העבודה הגדול, שנפל על כתפיה של הרבנית בתיה, היה קשה מדאי, ובאחת הפעמים שנסעה ל"בית חיינו", נכנסה ל'יחידות' ושטחה בפני הרבי את הקושי הגדול בעבודתה, החל מהשכמת יום ועד שעת לילה מאוחרת, תוך עבודה רצופה וקשה כאשר בבית ממתינים לה תשעה ילדים קטנים. הרבי השיב בקצרה ובפשטות: "המוסדות צריכים להקים 'גן ישראל'". התשובה הדהימה אותה ואת בני המשפחה. היא הרי הסבירה כי יש לה עומס עבודה, והנה הרבי משיב כי יש לפתוח עוד פרויקט, ומהיכן יקחו מי שיעשה זאת? מהיכן יגייסו מימון ל"גן ישראל" כאשר לא עמדו בנטל המימוני של בית הספר עצמו?
-אבל עם תשובה של הרבי, הרב קלמנסון והרבנית לא התווכחו. כבר בקיץ הקרוב הוקם 'גן ישראל' באוברוויליע. לקעמפ הגיעו תלמידים יהודים שלמדו בבתי ספר אחרים. חלקם התרשמו לטובה מהדרך החב"דית וממנהלי הקעמפ, הלא הם משפחת קלמנסון, ובשנת הלימודים הבאה גדל מספר התלמידים והתרחב. במשך השנים הבאות הביא 'גן ישראל' עוד ועוד תלמידים לבית הספר, מה שהביא לתקציבים מוגדלים מצד משרדי הממשלה. בזכות 'גן ישראל' הגיע גם תקציב לנהג אוטובוס, לטבחית ולמנקה, והרבנית בתיה קלמנסון יכלה להוריד מעט מהנטל.
+חלק ב': הספר עוקב אחר תולדות הרב קלמנסון בצרפת, משולב בסיפור התיישבות והתאקלמות אנ"ש בצרפת ושפע ההוראות וההדרכות של הרבי לפעילות בצרפת ובכללם עשרות מכתבים בפרסום ראשון, הרקע למהפיכה הרוחנית בצרפת המשמשת מודל להפצת היהדות בצורה שאין לה אח ורע, הצלחת הקהילה ופריחת מוסדות החינוך 'שניאור' אותם הקים, הקשיים הגדולים עימם התמודד וההצלחות הכבירות שליוו אותו בסייעתא דשמיא בפעילותו הציבורית ועבודת הקודש שלו כשוחט ומוהל{{הערה|[https://chabad.info/news/277157/ ספר חדש: פעילות חוצה גבולות]}}.
-פועלו המבורך קנה לו שם טוב, והרשויות בצרפת הוקירו את פועלו באמצעות הענקת פרס מיוחד על מפעל חיים למען קהילת אוברוויליע והסביבה. כמו כן קיבל מדלית זהב מאת הממשלה הצרפתית.
+==משפחתו==
+*בתו מרת חיה, שלוחה באוברוויליע ומנהלת מוסדות שניאור רעיית הרב [[אליעזר ניסילעוויטש]] - שליח הרבי וראש מוסדות וקהילת חב"ד "שניאור", אוברוויליע.
+*בנו, הרב [[מאיר שמחה קלמנסון]] - שליח הרבי וחבר הנהלת 'שניאור', אוברוויליע
+*בנו, הרב יוסף יצחק קלמנסון - שליח באוברוויליע
+*בתו מרת ביילה רישא, רעיית ר' [[מנחם מענדל הלל גאנזבורג]] - [[מילנו]] איטליה
+*בתו מרת רבקה, רעיית הרב צבי הירש ליפסקר - משפיע בישיבת [[תומכי תמימים מוריסטון]]
+*בתו מרת רחל, רעיית ר' [[שלום ברוכשטט]] - בעל מנגן חסידי, תושב [[קראון הייטס]]
+*בתו מרת פייגא, רעיית הרב [[שלום דובער לויטין (ניו הייבן)|שלום דובער לויטין]] - שליח הרבי בניו הייבן
+*בתו מרת שטערנא שרה, רעיית הרב [[מנחם מענדל מרדכי דייטש]] - מנהל מוסדות חב"ד "שניאור" אוברביליע, צרפת.
+*בתו מרת לאה, רעיית הרב מנחם מענדל רסקין - שליח הרבי ב[[מלבורן]], אוסטרליה
-היחס של הרבי לפעילות ר' שלום מענדל ורעייתו היה מיוחד במינו. בני המשפחה מספרים, כי כאשר בתם מרת פייגא לויטין המתגוררת בניו -הייבן התכוננה ללידתה הראשונה, הגיעה אליה אמה הרבנית בתיה כדי לסייע לה. מיד לאחר הלידה, היישר מבית הרפואה נסעה הרבנית ל-770 ונכנסה ל'יחידות'. עוד לפני שהספיקה להודיע לרבי על הבשורה הטובה, איחל לה הרבי "מזל טוב", ושאלה עד מתי היא מתכוננת להישאר בניו יורק, משהשיבה על כוונתה להישאר עד אחרי הברית, הורה לה הרבי באופן מפתיע לחזור מיד לצרפת. הוראה זו גרמה לה לשמחה רבה; היא נוכחה לדעת עד כמה הרבי מייקר את עבודתה במוסדות "שניאור". כבר למחרת עלתה על מטוס שיעדו צרפת, ואת איחוליה לברית המילה מסרה באמצעות הטלפון.
+==קישורים חיצוניים==
+*שלום דובער פרידלנד, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Deitsch-Mendelson%20-%20Elul%2015%2C%205775.pdf תשורה מנישואי נכדו הסוקרת את תולדות חייו]''', ט"ו [[אלול]] תשע"ה, כפר חב"ד
-ביום שני כ"ג בכסלו תשע"ב, השיב הרב שלום מענדל קלמנסון את נשמתו לבוראה והוא בן 89 שנים. במסע ההלוויה שלו שהחל בפאריז, נחסמו רחובות על ידי קהל רב מכל החוגים, תלמידים ומכרים ובני משפחותיהם, אשר בזכותו הם הולכים בדרך היהדות והחסידות. אלפי התלמידים שלמדו במוסדותיו במשך השנים, באו להיפרד ממי שעמד שנים רבות בראשות המוסדות במסירות אמיתית.
+*'''[https://drive.google.com/file/d/1V9ndAqIzBgjr7aFPX8KhyuYDJuqVsX62/view?usp=sharing מכתבים שקיבל מהרבי]''', בתוך תשורה מנישואי צאצאיו, כ"ו תשרי תשפ"א
+{{הערות שוליים}}
-הלווייתו שיצאה מצרפת, המשיכה לארץ הקודש ולאחר מסע רב-משתתפים נטמן בהר הזיתים.
+{{מיון רגיל:קלמנסון, שלום מענדל}}
+[[קטגוריה:אישים בצרפת]]
-הותיר אחריו בנים ובנות:
+[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
+[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
-הרב יוסף יצחק קלמנסון.
+[[קטגוריה:רבני חב"ד בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
+[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים קורסק]]
-הרב מאיר שמחה קלמנסון  – פריז.
+[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
+[[קטגוריה:שלוחים בצרפת]]
-גב' ביילה גנזבורג – מילאנו איטליה.
+[[קטגוריה:שלוחים שנפטרו]]
+[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]]
-גב' רבקה ליפסקר – ניו יורק.
+[[קטגוריה:משפחת קלמנסון]]
+[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשע"ב]]
-גב' רחל ברוכשטט – ניו יורק.
+[[קטגוריה:אישים בכותאיס]]
-גב' פייגא לויטין – ניו הייבן.
-גב' שטערנא שרה דייטש – מגדל העמק.
-גב' לאה רסקין – אוסטרליה.
-גב' חיה ניסלביץ – אוברוויליע.