אהרן יחיאל לייפר: הבדלים בין גרסאות בדף
(תיקון) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הגה"צ [[רבי]] '''אהרן יחיאל לייפער''' זצ"ל, ה[[אדמו"ר]] מנדבורנה-[[צפת]] או [[באניה]]-נדבורנה, | הגה"צ [[רבי]] '''אהרן יחיאל לייפער''' זצ"ל, ה[[אדמו"ר]] מנדבורנה-[[צפת]] (או [[באניה]]-נדבורנה), בנו של רבי דוד מ[[באניה]]. | ||
היה חתנו של ה[[גאון]] [[הרב]] זאב וולף הלוי טירנואר נפטר ב[[תש"כ]]), שכיהן כ[[ראב"ד]] לעספס, שאמקוט, [[שאץ]] ופלטיצ'ן ורב [[בית כנסת|בית-הכנסת]] "שארית הפליטה" בצפת, ובעל המחבר 'ט"ל אורות' על הלכות שבת (שני חלקים) שיצא לאור, "[[טל]] [[תורה]]" על התורה וה[[מועדים]], [[שו"ת]] "אגודת אזב", [[חידושים]] על ה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]]. ר' אהרן יחיאל הוציא לאור את 'ט"ל אורות' בין השנים [[תשט"ו]]-[[תשי"ט]], ור' משה מאיר, בנו בכורו של ר' אהרן יחיאל וממשיך דרכו כרבי מנדבורנה-צפת, הוציא לאור את הספר במהדורה שנייה ב[[תשמ"א]]. בן נוסף שלו הוא רבי חיים אלתר דוד, האדמו"ר מנדבורנה-[[חיפה]]. | |||
הוא היה ידוע בקרבתו ל[[חב"ד]]. ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] שלו ידעו תמיד ה[[תמימים]] כי יתקבלו בחמימות רבה בבואם לחזור שיחה של הרבי. | הוא היה ידוע בקרבתו ל[[חב"ד]]. ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] שלו ידעו תמיד ה[[תמימים]] כי יתקבלו בחמימות רבה בבואם לחזור שיחה של הרבי. | ||
גרסה מ־04:27, 8 בדצמבר 2010
הגה"צ רבי אהרן יחיאל לייפער זצ"ל, האדמו"ר מנדבורנה-צפת (או באניה-נדבורנה), בנו של רבי דוד מבאניה.
היה חתנו של הגאון הרב זאב וולף הלוי טירנואר נפטר בתש"כ), שכיהן כראב"ד לעספס, שאמקוט, שאץ ופלטיצ'ן ורב בית-הכנסת "שארית הפליטה" בצפת, ובעל המחבר 'ט"ל אורות' על הלכות שבת (שני חלקים) שיצא לאור, "טל תורה" על התורה והמועדים, שו"ת "אגודת אזב", חידושים על הש"ס והרמב"ם. ר' אהרן יחיאל הוציא לאור את 'ט"ל אורות' בין השנים תשט"ו-תשי"ט, ור' משה מאיר, בנו בכורו של ר' אהרן יחיאל וממשיך דרכו כרבי מנדבורנה-צפת, הוציא לאור את הספר במהדורה שנייה בתשמ"א. בן נוסף שלו הוא רבי חיים אלתר דוד, האדמו"ר מנדבורנה-חיפה.
הוא היה ידוע בקרבתו לחב"ד. בבית הכנסת שלו ידעו תמיד התמימים כי יתקבלו בחמימות רבה בבואם לחזור שיחה של הרבי.
באחת הפעמים הגיע תמים לבית הכנסת שלו וחזר שיחה של הרבי. כאשר במהלך הדברים הזכיר את הרבי בתואר ‘מלך המשיח’, התקומם אחד המתפללים, וניסה למחות נגדו. האדמו”ר מנדבורנה נתן במתקומם מבט חד, וכאשר ההוא המשיך למרות זאת, קם אליו האדמו"ר והורה לו לעזוב את בית הכנסת מיד...
כשהוגש לו הפסק עוד לפני ג' תמוז חתם עליו בפשטות, והפסיד אז גביר מחוגי ה’מתנגדים’ שהפסיק לתרום לו בעקבות חתימתו. למרות זאת, כאשר הביאו לו את הפסק לאחר ג’ תמוז, חתם עליו מיד ללא הנד עפעף.[1]