![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
משה קנופוב – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מאיר יעקב העכט (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (32 גרסאות ביניים של 16 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:משה קנופוב.png|ממוזער|ר' משה קנופוב]] | |||
הרב '''משה קנופוב''' או כפי שהיה נקרא ב[[ליובאוויטש]] "מושק'ה בולהקובר", (וב[[ארץ ישראל]] נקרא ר' משה | הרב '''משה קנופוב''' ([[כ"ב בשבט|כ"ב שבט]] [[תרנ"ח]] - [[י' בתשרי]] [[תשנ"ז]]) או כפי שהיה נקרא ב[[ליובאוויטש]] "'''מושק'ה בולהקובר'''", (וב[[ארץ ישראל]] נקרא ר' '''משה יהודה גרינברג''') היה מתלמידי [[תומכי תמימים ליובאוויטש|ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]]. | ||
בגיל 11 המליץ המלמד של הכפר לאימו לשלוח אותו לישיבה. הוא למד פרק זמן בישיבה שב[[חרסון]] הסמוכה לכפרו ומאוחר יותר עבר ללמוד ב[[קרמנצ' | == בישיבות חב"ד == | ||
נולד ב[[כ"ב בשבט|כ"ב שבט]] [[תרנ"ח]] במושבה "בולהקוב" (יפה-נהר) ב[[אוקראינה]] לר' יצחק מיכאל ושרה קנופוב. | |||
בגיל 11 המליץ המלמד של הכפר לאימו לשלוח אותו לישיבה. הוא למד פרק זמן בישיבה שב[[חרסון]] הסמוכה לכפרו ומאוחר יותר עבר ללמוד ב[[קרמנצ'וג]], שם גם חגג את ה[[בר מצווה]] שלו. | |||
בהיותו בגיל ארבע-עשרה שלחה אותו אימו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. (עד יומו האחרון לא שכח ר' משה להדגיש את החוב הגדול שהוא חב לאימו על מסירות נפשה ואומץ ליבה לשלוח ילד בגיל צעיר מרחק של 2000 ק"מ מהבית מבלי לראותו כמה שנים, העיקר שילמד תורה בליובאוויטש). | בהיותו בגיל ארבע-עשרה שלחה אותו אימו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. (עד יומו האחרון לא שכח ר' משה להדגיש את החוב הגדול שהוא חב לאימו על מסירות נפשה ואומץ ליבה לשלוח ילד בגיל צעיר מרחק של 2000 ק"מ מהבית מבלי לראותו כמה שנים, העיקר שילמד תורה בליובאוויטש). | ||
בשלהי [[ניסן]] [[תרע"ב]], הגיע ר' משה | בשלהי [[ניסן]] [[תרע"ב]], הגיע ר' משה ל[[עיירה]] [[ליובאוויטש]]. | ||
למרות שמכסת התלמידים התמלאה, התקבל ר' משה לישיבה בהשתדלותו המיוחדת של ראש הישיבה, הרב [[יהושע ארש]] (דווינסקר), שאף לקח אותו תחת חסותו ליומיים בשבוע. בשאר הימים נאלץ ר' משה לחפש לעצמו מקום אכילה ולינה. | |||
כעבור שנה וחצי עבר ר' משה ללמוד בישיבת | |||
כעבור שנה וחצי עבר ר' משה ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים שצעדרין]], כחלק מהמסלול הרגיל בליובאוויטש; שם גם היה בן-בית אצל רב העיר. הסדר היה שלומדים בשצעדרין שנתיים, אך לר' משה אצה הדרך, והוא, יחד עם עוד שני חברים, שינו את המוסכמות ועלו - לאחר בחינה מיוחדת של ראש הישיבה וה[[משפיע]] - ל'[[זאל]]' של ליובאוויטש, התלמידים המבוגרים. | |||
לאחר חצי שנה העביר ר' משה את הישיבה | ב[[תרע"ז]] זכה להיכנס ל[[יחידות]] אצל הוד [[אדמו"ר הרש"ב]] וקיבל ברכה מיוחדת שעמדה לו להינצל מהצבא הרוסי בניסי ניסים. | ||
לאחר | ב[[תרע"ח]], כשהחלה הישיבה לגלות מליובאוויטש, מונה ר' משה על פי הוראתו של הוד אדמו"ר מוהרש"ב, להיות אחראי על העברת חלק מהישיבה לעיר [[תומכי תמימים אוריול|אוריול]]. שם ניהל ר' משה את הישיבה ואף מסר באותם ימים שיעור [[תניא]] לפני התלמידים. | ||
בשנים הראשונות עמד בקשר הדוק עם | לאחר חצי שנה העביר ר' משה את הישיבה ל[[תומכי תמימים קרמנצ'וג|קרמנצ'וג]]. משם נסע לביתו. כחניך ישיבת ליובאוויטש, היה זה אך טבעי שר' משה יארגן שיעורי [[תניא]] במושבה. | ||
בהגיעו לפירקו [[נישואין|נשא]] את אשתו נחמה לבית גרינברג ועבר להתגורר ב[[פולין]]. | |||
בשלהי אלול חש ר' משה חולשה כללית והובהל | |||
== בארץ הקודש == | |||
ב[[חנוכה]] [[תרפ"ה]] עלה ל[[ארץ הקודש]] והיה מראשוני המתיישבים במושב הדתי שדה יעקב שבעמק יזרעאל. | |||
לאחר קום המדינה, קלט יחד עם חבריו דוד אורלן מכפר חסידים ויעקב בוצין משדה יעקב, את יישובי העולים החדשים ברמת דלתון ליד [[צפת]] וכפר שמאי ליד המועצה האזורית מירון. הוא דאג ליישובים אלו יחד עם חבריו הן בגשמיות והן ברוחניות. הוא מסר שיעורים רבים ביישובים אלו והיה ידוע בשם 'המדריך יהודה'. | |||
בשנים הראשונות עמד בקשר הדוק עם הרב [[אברהם פריז]], ולאחר פטירתו של זה, ניתק הקשר עם חסידי חב"ד בארץ. זכרונותיו מימי הישיבה בליובאוויטש התפרסמו ב[[גליון בית משיח|גליונות בית משיח]]. | |||
== פטירתו == | |||
בחודש [[אלול]] [[תשנ"ו]] הרגיש ר' משה כי אלו ימיו האחרונים וביקש מבנו שידאג שנכדיו יבקרו אצלו שכן ברצונו להעניק להם ממורשתו הרוחנית. כמו כן ביקש ממנו בבקשה נפשית להדגיש בנוסח המצבה כי הוא היה מתלמידי [[אדמו"ר הרש"ב]] מליובאוויטש בשנים [[תרע"ב]]-[[תרע"ח]]. בקשה שכמובן התקיימה. | |||
בשלהי [[אלול]] חש ר' משה חולשה כללית והובהל ל[[בית רפואה]]. בערב [[יום כיפור]], לאחר שעבר בערב [[שבת]] ניתוח, איבד ר' משה את הכרתו, ובליל יום כיפור, בשעת "[[כל נדרי]]", נפטר בן תשעים ושמונה שנה<ref>[[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גליון 108 עמ' 62.</ref>. | |||
== משפחתו == | |||
* בנו, ר' יוסף זאב גרינברג. | |||
== לקריאה נוספת == | |||
* [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]], '''זכרונות מליובאוויטש''', פרק ראשון, [https://drive.google.com/file/d/1QP69CQnJkCKpx56dDh5waCWGq8C4Nuha/view גליון 79] עמ' 16 ואילך. פרק שני, [https://drive.google.com/file/d/1BA7Ea0KZExmmDh-lGOq9YfROJS2oUfDZ/view גליון 80] עמ' 18 ואילך. פרק שלישי, [https://drive.google.com/file/d/1GnxLf5Rla6b7_K6pa3a2o9JFIJOgWwe0/view גליון 81] עמ' 58 ואילך. פרק רביעי, [https://drive.google.com/file/d/1lSm-tlQs2USK34m4tGOvX5UoC-FsvAXw/view גליון 83] עמ' 32 ואילך. {{מיון רגיל:קנופוב, משה}}פרק חמישי, [https://drive.google.com/file/d/1Kj4WCqx-uTSV7wwTC7VZXqkUDP5XJyjD/view גליון 84] עמ' 28 ואילך. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:קנופוב, משה}} | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | |||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשנ"ז]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרנ"ח]] | |||
גרסה אחרונה מ־06:33, 22 בפברואר 2026
הרב משה קנופוב (כ"ב שבט תרנ"ח - י' בתשרי תשנ"ז) או כפי שהיה נקרא בליובאוויטש "מושק'ה בולהקובר", (ובארץ ישראל נקרא ר' משה יהודה גרינברג) היה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
בישיבות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בכ"ב שבט תרנ"ח במושבה "בולהקוב" (יפה-נהר) באוקראינה לר' יצחק מיכאל ושרה קנופוב.
בגיל 11 המליץ המלמד של הכפר לאימו לשלוח אותו לישיבה. הוא למד פרק זמן בישיבה שבחרסון הסמוכה לכפרו ומאוחר יותר עבר ללמוד בקרמנצ'וג, שם גם חגג את הבר מצווה שלו.
בהיותו בגיל ארבע-עשרה שלחה אותו אימו ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. (עד יומו האחרון לא שכח ר' משה להדגיש את החוב הגדול שהוא חב לאימו על מסירות נפשה ואומץ ליבה לשלוח ילד בגיל צעיר מרחק של 2000 ק"מ מהבית מבלי לראותו כמה שנים, העיקר שילמד תורה בליובאוויטש).
בשלהי ניסן תרע"ב, הגיע ר' משה לעיירה ליובאוויטש. למרות שמכסת התלמידים התמלאה, התקבל ר' משה לישיבה בהשתדלותו המיוחדת של ראש הישיבה, הרב יהושע ארש (דווינסקר), שאף לקח אותו תחת חסותו ליומיים בשבוע. בשאר הימים נאלץ ר' משה לחפש לעצמו מקום אכילה ולינה.
כעבור שנה וחצי עבר ר' משה ללמוד בישיבת תומכי תמימים שצעדרין, כחלק מהמסלול הרגיל בליובאוויטש; שם גם היה בן-בית אצל רב העיר. הסדר היה שלומדים בשצעדרין שנתיים, אך לר' משה אצה הדרך, והוא, יחד עם עוד שני חברים, שינו את המוסכמות ועלו - לאחר בחינה מיוחדת של ראש הישיבה והמשפיע - ל'זאל' של ליובאוויטש, התלמידים המבוגרים.
בתרע"ז זכה להיכנס ליחידות אצל הוד אדמו"ר הרש"ב וקיבל ברכה מיוחדת שעמדה לו להינצל מהצבא הרוסי בניסי ניסים.
בתרע"ח, כשהחלה הישיבה לגלות מליובאוויטש, מונה ר' משה על פי הוראתו של הוד אדמו"ר מוהרש"ב, להיות אחראי על העברת חלק מהישיבה לעיר אוריול. שם ניהל ר' משה את הישיבה ואף מסר באותם ימים שיעור תניא לפני התלמידים.
לאחר חצי שנה העביר ר' משה את הישיבה לקרמנצ'וג. משם נסע לביתו. כחניך ישיבת ליובאוויטש, היה זה אך טבעי שר' משה יארגן שיעורי תניא במושבה.
בהגיעו לפירקו נשא את אשתו נחמה לבית גרינברג ועבר להתגורר בפולין.
בארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחנוכה תרפ"ה עלה לארץ הקודש והיה מראשוני המתיישבים במושב הדתי שדה יעקב שבעמק יזרעאל.
לאחר קום המדינה, קלט יחד עם חבריו דוד אורלן מכפר חסידים ויעקב בוצין משדה יעקב, את יישובי העולים החדשים ברמת דלתון ליד צפת וכפר שמאי ליד המועצה האזורית מירון. הוא דאג ליישובים אלו יחד עם חבריו הן בגשמיות והן ברוחניות. הוא מסר שיעורים רבים ביישובים אלו והיה ידוע בשם 'המדריך יהודה'.
בשנים הראשונות עמד בקשר הדוק עם הרב אברהם פריז, ולאחר פטירתו של זה, ניתק הקשר עם חסידי חב"ד בארץ. זכרונותיו מימי הישיבה בליובאוויטש התפרסמו בגליונות בית משיח.
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחודש אלול תשנ"ו הרגיש ר' משה כי אלו ימיו האחרונים וביקש מבנו שידאג שנכדיו יבקרו אצלו שכן ברצונו להעניק להם ממורשתו הרוחנית. כמו כן ביקש ממנו בבקשה נפשית להדגיש בנוסח המצבה כי הוא היה מתלמידי אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בשנים תרע"ב-תרע"ח. בקשה שכמובן התקיימה.
בשלהי אלול חש ר' משה חולשה כללית והובהל לבית רפואה. בערב יום כיפור, לאחר שעבר בערב שבת ניתוח, איבד ר' משה את הכרתו, ובליל יום כיפור, בשעת "כל נדרי", נפטר בן תשעים ושמונה שנה[1].
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, ר' יוסף זאב גרינברג.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בית משיח, זכרונות מליובאוויטש, פרק ראשון, גליון 79 עמ' 16 ואילך. פרק שני, גליון 80 עמ' 18 ואילך. פרק שלישי, גליון 81 עמ' 58 ואילך. פרק רביעי, גליון 83 עמ' 32 ואילך. פרק חמישי, גליון 84 עמ' 28 ואילך.