רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
== אמרותיו == | == אמרותיו == | ||
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם. | עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א־ל. ומניו אפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה, שנאמר בקרב אלקים ישפוט. ומניו אפילו שנים, שנאמר אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב הי וישמע. ומנע אפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך{{הערת שוליים|1=פ"ג מ"ו. ראה [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16013&hilite=12b0f334-1d3a-4c0d-bf52-9a8612711e85&st=%D7%97%D7%9C%D7%A4%D7%AA%D7%90&pgnum=386 ביאורי הרבי] בענין.}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תנאים]] | [[קטגוריה:תנאים]] | ||
גרסה מ־01:35, 27 ביולי 2010
רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניא היה תנא ומוזכר במסכת אבות.
שמו רומז על שלושת הסימנים של בני ישראל.
חלפתא רומז על ענין הבושה, שעל זה נאמר ששלושה דברים תלמיד חכמים מחליפים דיבורם, ואחד מהם אם שואלי םאותו אם מסכתא פלונית סדורה בידך אם לא. ענין זה רמוז גם בלשון איש "כפר חנינא" שאינו מספר מעשיו לאנשים אחרים, כפר, שהוא בהצנע ולא כעיר שהוא בפרסום.
חנינא רומז על הענין של גמילות חסדים, לשון חן וחסד.
דוסא מרמז על רחמנות כדאיתא בספרים שדוסא הוא לשון הדס שיש לו ריח ואין לו טעם [1], כאשר שהוא לא יכול לעזור לחבירו, הוא משתתף בצערו ומשתתף בשמחתו, וכריח שאין בו ממש[2]
אמרותיו
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א־ל. ומניו אפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה, שנאמר בקרב אלקים ישפוט. ומניו אפילו שנים, שנאמר אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב הי וישמע. ומנע אפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך[3].