לדלג לתוכן

זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
עם אדמו"ר הרש"ב: תיקון הפרטים ע"פ הספר אדמור''י חב''ד ויהדות אוסטריה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
הורדתי את הקישור של המילה חשמל הקורא הרגיל לא יבין את ההפניה שצוינה (לחשמל בחסידות) והיא לא תתרום לו
 
(25 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Sigmund Freud LIFE.jpg|ממוזער|זיגמונד פרויד]]
[[קובץ:Sigmund Freud LIFE.jpg|ממוזער|זיגמונד פרויד]]
פרופסור '''זִיגְמוֹנְד (זיגיסמונד שלמה) פְרוֹיְד''' ([[א' אייר]] [[תרט"ז]]-[[י' תשרי]] [[ת"ש]]) היה מומחה יהודי לתורת הנפש, פסיכולוג ומטפל, מההוגים הבולטים והמשפיעים ביותר בפסיכולוגיה המודרנית בתחום תורת האישיות.
פרופסור '''זִיגְמוֹנְד (זיגיסמונד שלמה) פְרוֹיְד''' ([[א' אייר]] [[תרט"ז]]-[[י' תשרי]] [[ת"ש]]) היה מומחה יהודי לתורת הנפש, פסיכולוג ומטפל, מההוגים הבולטים והמשפיעים ביותר בפסיכולוגיה המודרנית בתחום תורת האישיות.


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
נולד בפרייברג שבמוראביה שבתחומי [[אוסטריה]]{{הערה|כיום בצ'כיה.}} ב[[א' אייר]] [[תרט"ז]] להוריו יעקב ואמליה פרויד, משפחה יהודית גליציאנית כבן בכור מתוך שני בנים וחמש בנות שנולדו להוריו מנישואיהם המשותפים (בנוסף לשני אחים-מאב גדולים ממנו מנישואיו הקודמים של אביו לאשה בשם רבקה). אביו היה סוחר צמר, ואמו התייחסה למשפחת נתנזון,
נולד בפרייברג שבמורביה שבתחומי [[אוסטריה]]{{הערה|כיום בצ'כיה.}} ב[[א' אייר]] [[תרט"ז]] להוריו יעקב ואמליה פרויד.


בהיותו ילד בגיל שנה, בעקבות משבר כלכלי אזורי, ירד אביו מנכסיו, ובשנת [[תרי"ט]] עברה משפחתו להתגורר ב[[לייפציג]], ושנה לאחר מכן היגרו ל[[ווינה]], בה נשלח ללימודים במוסדות נחשבים על אף מצבם הכלכלי הרעוע של הוריו, והוא בלט בכשרונותיו ובהצלחתו בלימודים.
בהיותו ילד בגיל שנה, בעקבות משבר כלכלי אזורי, ירד אביו מנכסיו, ובשנת [[תרי"ט]] עברה משפחתו להתגורר ב[[לייפציג]], ושנה לאחר מכן היגרו ל[[ווינה]], בה נשלח ללימודים במוסדות נחשבים על אף מצבם הכלכלי הרעוע של הוריו, והוא בלט בכשרונותיו ובהצלחתו בלימודים.
שורה 10: שורה 9:
בגיל 17, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. בשנת [[תרל"ט]] ערך הפסקה של שנה אחת ושירת בצבא האוסטרי בטיפול בחיילים חולים, ובשנת [[תרמ"א]] קיבל את התואר דוקטור לרפואה.
בגיל 17, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. בשנת [[תרל"ט]] ערך הפסקה של שנה אחת ושירת בצבא האוסטרי בטיפול בחיילים חולים, ובשנת [[תרמ"א]] קיבל את התואר דוקטור לרפואה.


בשנת [[תרמ"ב]] הכיר את רעייתו מרת מרתה ברנייס, נכדת הרב יצחק ברנייס.
בשנת [[תרמ"ב]] התחתן עם מרת מרתה ברנייס, נכדת הרב יצחק ברנייס.


לאחר החתונה החל בעבודה מעשית במחלקות השונות של בית הרפואה הכללי בוינה, והתקדם בתפקידיו בהדרגה עד שכעבור שלוש שנים מונה ל'מומחה ראשון' - רופא בכיר במחלקה. במקביל עבד במכון לאנטומיה וערך בו מחקרים בתחום המוח המוארך שבגזע המוח ובמחלות עצבים.
לאחר החתונה החל בעבודה מעשית במחלקות השונות של בית הרפואה הכללי בוינה, והתקדם בתפקידיו בהדרגה עד שכעבור שלוש שנים מונה ל'מומחה ראשון' - רופא בכיר במחלקה. במקביל עבד במכון לאנטומיה וערך בו מחקרים בתחום המוח המוארך שבגזע המוח ובמחלות עצבים.
שורה 32: שורה 31:
כתביו של פרויד עצמו, הושמדו על ידי הנאצים בפומבי.
כתביו של פרויד עצמו, הושמדו על ידי הנאצים בפומבי.


בעקבות הסבל הרב שנגרם לו מסרטן הפה, בהיותו בגיל 83, בעיצומו של יום הכיפורים [[י' תשרי]] [[ת"ש]], ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו, ומת ממנת יתר של מורפיום שניתנה על ידי רופא.  
בעקבות הסבל הרב שנגרם לו מסרטן הפה, בהיותו בגיל 83, בעיצומו של יום הכיפורים [[י' תשרי]] [[ת"ש]], ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו, ומת ממנת יתר של מורפיום שניתנה על ידי רופא.
שלושה ימים לאחר מותו, שרפו את גופתו של בבית הלוויות של גולדרס גרין בצפון לונדון.
שלושה ימים לאחר מותו, שרפו את גופתו של פרויד בבית הלוויות של גולדרס גרין בצפון לונדון.


==שיטתו ועיסוקו==
==שיטתו ועיסוקו==
שורה 54: שורה 53:
==עם אדמו"ר הרש"ב==
==עם אדמו"ר הרש"ב==
[[קובץ:מכתב של אדמור הרשב.jpg|ממוזער]]
[[קובץ:מכתב של אדמור הרשב.jpg|ממוזער]]
בשנת [[תרס"ג]] הוא נסע ל[[וינה]] שב[[אוסטריה]] לצורך טיפול באובדן תחושת היד השמאלית.
בשנת [[תרס"ג]] נסע אדמו"ר הרש"ב ל[[וינה]] שב[[אוסטריה]] לצורך טיפול באובדן תחושת היד השמאלית.
 
במהלך נסיעה זו ביקר ב[[י"ד שבט]] אצל פרופסור פרויד, יחד עם בנו [[אדמו"ר הריי"צ]] (וככל הנראה במקום שהה גם תלמידו, פרופסור שטקל{{הערה|חוקרים בני זמננו ניסו לטעון ולזהות את אדמו"ר הרש"ב כמטופל האנונימי המופיע ברשימותיו של שטקל, ולהסיק מכך מסקנות מופרכות אודות שנות ילדותו ונעוריו של אדמו"ר הרש"ב. ההיסטוריונים החב"דיים הפריכו זאת הן בשל העובדה ששטקל עצמו סבל מהפרעות שונות שגרמו בסופו של דבר אף להתרחקות בינו לבין מורו פרופסור פרויד, והן בשל הפרטים הבסיסיים השונים בזיהוי המוטעה והמופרך: המטופל של שטקל התחתן בגיל 18, שלח גם את בתו לטיפול, הטיפול עזר, והוא הגיע מפולין, ואילו אדמו"ר הרש"ב התחתן בגיל 14, לא הייתה לו בת, הטיפול לא עזר והוא המשיך לסבול מהכאב ביד, והוא הגיע מרוסיה. זאת בנוסף להבנה מוטעית של החוקרים בכתבי אדמו"ר הרש"ב וזכרונות אדמו"ר הריי"צ ואי התאמות נוספות.}}).
 
לפי האבחון של פרופסור פרויד אובדן התחושה התחיל כבר בנעוריו, והציע לתת לו טיפול בחשמל, את הטיפול בחשמל התחיל [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[י"ח שבט]] [[תרס"ג]].


במהלך נסיעה זו ביקר ב[[י"ד שבט]] אצל פרופסור פרויד, יחד עם בנו [[אדמו"ר הריי"צ]] (וככל הנראה במקום שהה גם תלמידו, פרופסור שטקל{{הערה|חוקרים בני זמננו ניסו לטעון ולזהות את אדמו"ר הרש"ב כמטופל האנונימי המופיע ברשימותיו של ששטקל, ולהסיק מכך מסקנות מופרכות אודות שנות ילדותו ונערותו של אדמו"ר הרש"ב. ההיסטוריונים החב"דיים הפריכו זאת הן בשל העובדה ששטקל עצמו סבל מהפרעות שונות שגרמו בסופו של דבר אף להתרחקות בינו לבין מורו פרופסור פרויד, והן בשל פרטים בסיסים השונים בזיהוי המוטעה והמופרך: המטופל של שטקל התחתן בגיל 18, שלח גם את בתו לטיפול, הטיפול עזר, והוא הגיע מפולין, ואילו אדמו"ר הרש"ב התחתן בגיל 14, לא היתה לו בת, הטיפול לא עזר והוא המשיך לסבול מהכאב ביד, והוא הגיע מרוסיה. זאת בנוסף להבנה מוטעית של החוקרים בכתבי אדמו"ר הרש"ב וזכרונות אדמו"ר הריי"צ ואי התאמות נוספות.}}).
[[אדמו"ר הרש"ב]] המשיך בטיפולים האלו גם כשחזר לביתו אולם הציוד ב[[רוסיה]] לא היה יעיל.


לפי האבחון של פרופסור פרויד אובדן התחושה התחיל כבר בנעוריו, והציע לתת לו טיפול ב[[חשמל]], את הטיפול ב[[חשמל]] התחיל [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[י"ח שבט]] [[תרס"ג]].
בכתבי אדמור"י חב"ד מופיעים פרטים נוספים על הביקור אצל פרויד. בהזדמנות זו, בה ביקר הרבי הרש"ב אצל פרויד לצורך הטיפול בידו, הוסיף הרבי הרש"ב ושוחח עימו גם בענין 'נמיכות הרוח' ממנה סבל באותה שנה, מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר שהסיבה לנמיכות הרוח היא מפני ש{{ציטוטון|"המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל את מה שהמוח משיג"}} והמליץ (ככל הנראה לאדמו"ר הריי"צ) שסביבתו ומקורביו של הרבי הרש"ב יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו לו נחת רוח{{הערה|שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב, תורת מנחם, חלק לג, עמ' 431. ובהרחבה ברשימות הרבי מל"ג בעומר תרצ"ב [מה ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ], תורת מנחם - רשימת היומן, עמ' רכט. וראו: אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 79-78.}}.
כמו כן, סיפר הרבי הריי"צ כי בהיותו בווינה בחורף תרס"ג ביקר הרבי הרש"ב אצל אחד הפרופסורים הגדולים [ייתכן שהיה זה פרויד]. הפרופסור התעניין בסדר יומו ובעיסוקו של [[אדמו"ר הרש"ב]], וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר אדמו"ר הרש"ב לפרופסור כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית {{הערה|ראו בהרחבה: ליקוטי דיבורים, מהדורת לה"ק, ליקוט ד, עמ' 110. אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 57.}}.


[[אדמו"ר הרש"ב]] המשיך בטיפולים האלו גם מתי שחזר לביתו אולם הציוד ב[[רוסיה]] לא היה יעיל.
בשנת [[תש"ע]] נחשף מכתב של [[אדמו"ר הרש"ב]] בו יש תיאור לפגישה עם פרופסור פרויד {{הערה|ראו בקישורים החיצוניים שבסוף הערך, וראו בערך: המסע לוינה (תרס"ג).}}.


בכתבי אדמור"י חב"ד מופיעים פרטים נוספים על הביקור אצל פרויד. בהזדמנות זו, בה ביקר הרבי הרש"ב אצל פרויד לצורך הטיפול בידו, הוסיף הרבי הרש"ב ושוחח עימו גם בענין 'נמיכות הרוח' ממנה סבל באותה שנה, מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר שהסיבה לנמיכות הרוח היא מפני ש{{ציטוטון|""המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל את מה שהמוח משיג"}} והמליץ שסביבתו ומקורביו של הרבי הרש"ב יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו לו נחת רוח{{הערה|שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב, תורת מנחם, חלק לג, עמ' 431. ובהרחבה ברשימות הרבי מל"ג בעומר תרצ"ב [מה ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ], תורת מנחם - רשימת היומן, עמ' רכט. וראו: אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 79-78.}}‏.
== יחסו של הרבי לשיטתו של פרויד ==
כמו כן, סיפר הרבי הריי"צ כי בהיותו בווינה בחורף תרס"ג ביקר הרבי הרש"ב אצל אחד הפרופסורים הגדולים [ייתכן שהיה זה פרויד]. הפרופסור התעניין בסדר יומו ובעיסוקו של [[אדמו"ר הרש"ב]], וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר אדמו"ר הרש"ב לפרופסור כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית {{הערה|ראו בהרחבה: ליקוטי דיבורים, מהדורת לה"ק, ליקוט ד, עמ' 110. אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 57.}}.
[[הרבי]] הביע הסתייגות משיטתו של זיגמונד פרויד וראה בה מיקוד בצדדים הנמוכים והשליליים שבנפש האדם. לעומת זאת, הרבי הדגיש כי כאשר ניגשים לנפש בצורה נכונה, ניתן לחשוף בה תכנים רוחניים וחיוביים. כך, במענה לקבוצת אקדמאים שהתעניינה בתפקידו של [[רבי]], הסביר הרבי את ההבדל בין גישות פסיכואנליטיות לבין תפקודו של [[רבי]]: {{ציטוט|תוכן=פרויד ניסה 'לחפור' בנפש האדם ומצא רפש. אדלר ניסה גם הוא 'לחפור' ומצא אבנים וסלעים (=תאוות שלטון וכוח). אולם כשיודעים כיצד 'לחפור' בנפש האדם, מוצאים את האוצרות שבו. זהו תפקידו של הרבי. הוא מגלה את האוצרות הטמונים ביהודי, את הנשמה שבו.|מקור={{הערה|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5564990 לקרב את הקרובים], [https://chabad.info/blogs/470207/ התייחסותו של הרבי לגישות טיפוליות שונות], [http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=88&CategoryID=199 הציר המרכזי ב[[חסידות]]]; ראו גם: '''אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה''', עמ' 80; שם, עמ' 259–258.}}}}


בנוגע לעצם שיטתו של פרויד, ידוע כי הרבי מה"מ דחה את גישתו מצד אחד, ועודד פסיכולוגים שנמנו על האסכולה שהתנגדה לשיטתו, דבר שבא בין השאר לידי ביטוי במענה של הרבי לקבוצת אקדמאים ששאלו אותו אודות מהות תפקידו של רבי: "פרויד ניסה 'לחפור' בנפש האדם ומצא רפש. אדלר ניסה גם הוא 'לחפור' ומצא אבנים וסלעים (=תאוות שלטון וכוח). אולם כשיודעים כיצד 'לחפור' בנפש האדם, מוצאים את האוצרות שבו. זהו תפקידו של הרבי. הוא מגלה את האוצרות הטמונים ביהודי, את הנשמה שבו"{{הערה|1=[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5564990 לקרב את הקרובים], [https://chabad.info/blogs/470207/ התייחסותו של הרבי לגישות טיפוליות שונות], [http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=88&CategoryID=199 הציר המרכזי בחסידות].}}.
במכתב אחר כתב [[הרבי]], כי אף שבקרב רופאי נפש יש כאלו שנקטו בגישה חיובית והועילו למטופליהם בדרכים ישרות, הרי יש מקום להיזהר מגישות המבוססות על פסיכואנליזה שאינן רואות ערך בכבוד שמים, אמונה או ערכי מוסר בסיסיים. הרבי ציין לטובה את גישתו של פרופ' [[ויקטור פרנקל]], שבניגוד לשיטת פרויד, הציב את האמונה, התקווה והמטרה כיסודות חיוניים לבריאות הנפש{{הערה| [[אגרות קודש]], חלק כ"ב, עמ' רכז. לשון המכתב: ''"ועוד להעיר בקשר לכותבו שהנ"ל נמצא בטיפול אצל רופא העוסק בבריאות הנפש, אשר אף שאינו ברור כל כך לאיזה רופא מתכוון, אבל בכלל, בעוונותינו הרבים, סוג מיוחד ישנו מהנ"ל מתחילים הטיפול מדיבור על ה' וכבוד שמים וכבוד אב ואם וכו', וצריך עיון ובירור גודל השכר ואפילו אם חשוב הוא, האם אינו יוצא בהפסדו במשך הימים. פשוט שכמה רופאים מהנ"ל שהועילו וריפאו בדרכים ישרים, ובפרט מעת שפרופסור אחד [=כוונת הרבי לויקטור פרנקל] מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר (היפך שיטת מייסד טיפול זה - הידוע [=כוונת הרבי לפרויד]) הרי האמונה בה', נטי' דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכו' וכו' - הרי זה מדרכים הכי יעילים לרפואה וכו', הרי עדיין מכמה סיבות לא חדרה שיטה זו לחוגים רחבים של רופאים הנ"ל, ובמילא מקום לבירור".'' }}.


בשנת [[תש"ע]] נחשף מכתב של [[אדמו"ר הרש"ב]] בו יש תיאור לפגישה עם פרופסור פרויד.
במכתב נוסף משנת [[תש"כ]], שכתב הרבי ב[[אנגלית]], הוא קובע כי התיאוריה של פרויד לוקה בפרצות רבות, ושרבים מתלמידיו המרכזיים נטשו את שיטתו ופיתחו גישות עצמאיות השוללות את יסודותיה – ובהם יונג, אדלר ו[[ויקטור פרנקל|פרנקל]]. הרבי ראה בכך אינדיקציה לכך שגם בתוך העולם הטיפולי עצמו, גישתו של פרויד אינה מקובלת או מוחלטת{{הערה|מורה לדור נבוך, חלק ג', עמ' 241.  עמ' שעח. לשון המכתב (מתורגם): ''"בנוגע להתייחסות שלך למטרה בחיים, ואתה מביע התנגדות לפרויד, אף על פי שמתוך הטקסט של המכתב שלך נראה שאתה סבור התיאוריה של פרויד היתה נכונה ונוחה. הרשה לי לומר שלאחר בדיקה מדוקדקת וקרובה יותר, אכן מוצאים הרבה פרצות בתיאוריה שלו, ולמעשה יש לציין כי רבים מהתלמידים הכי בולטים שלו - התפזרו והתרחקו מהתיאוריות שלו והקימו תיאוריות משליהם, ואף על פי שהן עשויות להיות שונות זו מזו, יש לכולן דבר אחד משותף, והוא - ההכחשה של הגישה הבסיסית של פרויד. מספיק להזכיר רק את יונג, אדלר, ולאחרונה גם את פרנקל. הדבר מעניין במיוחד שד"ר ויקטור פרנקל, פרופסור באוניברסיטת וינה, עושה את המטרה בחיים לאבן הפינה של שיטתו הפסיכואנליטית" ''}}.


==ראו גם==
==ראו גם==
שורה 73: שורה 77:


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*'''אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה''', עמוד 70
* '''אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה''', [עורך: הרב [[זושא וולף]]], תשע"ד, עמוד 77–81 (וראו שם עמ' 46–47).


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[https://col.org.il/news/55582 מסמך היסטורי נחשף: אדמו"ר הרש"ב על הביקור אצל פרויד {{COL}}]
*[https://col.org.il/news/55582 מסמך היסטורי נחשף: אדמו"ר הרש"ב על הביקור אצל פרויד] {{COL}}
 


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:רופאים]]
[[קטגוריה:רופאים]]
[[קטגוריה:אישים באוסטריה]]
[[קטגוריה:פסיכולוגים]]

גרסה אחרונה מ־10:14, 13 בנובמבר 2025

זיגמונד פרויד

פרופסור זִיגְמוֹנְד (זיגיסמונד שלמה) פְרוֹיְד (א' אייר תרט"ז-י' תשרי ת"ש) היה מומחה יהודי לתורת הנפש, פסיכולוג ומטפל, מההוגים הבולטים והמשפיעים ביותר בפסיכולוגיה המודרנית בתחום תורת האישיות.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בפרייברג שבמורביה שבתחומי אוסטריה[1] בא' אייר תרט"ז להוריו יעקב ואמליה פרויד.

בהיותו ילד בגיל שנה, בעקבות משבר כלכלי אזורי, ירד אביו מנכסיו, ובשנת תרי"ט עברה משפחתו להתגורר בלייפציג, ושנה לאחר מכן היגרו לווינה, בה נשלח ללימודים במוסדות נחשבים על אף מצבם הכלכלי הרעוע של הוריו, והוא בלט בכשרונותיו ובהצלחתו בלימודים.

בגיל 17, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. בשנת תרל"ט ערך הפסקה של שנה אחת ושירת בצבא האוסטרי בטיפול בחיילים חולים, ובשנת תרמ"א קיבל את התואר דוקטור לרפואה.

בשנת תרמ"ב התחתן עם מרת מרתה ברנייס, נכדת הרב יצחק ברנייס.

לאחר החתונה החל בעבודה מעשית במחלקות השונות של בית הרפואה הכללי בוינה, והתקדם בתפקידיו בהדרגה עד שכעבור שלוש שנים מונה ל'מומחה ראשון' - רופא בכיר במחלקה. במקביל עבד במכון לאנטומיה וערך בו מחקרים בתחום המוח המוארך שבגזע המוח ובמחלות עצבים.

בשנת תרמ"ה נסע לפריז והשתלם בתחום מחלות עצבים אצל הנוירולוג ז'אן-מרטן שארקו והושפע ממנו עמוקות ובעקבות כך שינה את עיסוקו לטיפול קליני בתחום הפסיכולוגי, ובדרכו חזרה לביתו בווינה עבר והתעכב בה מספר שבועות בהן עסק במחקר על מחלות ילדים.

עם חזרתו לוינה, פתח בשנת תרמ"ו מרפאה פרטית שהתמחתה בהפרעות מוח ועצבים, ולצד טיפול קליני ערך בה ניסויים בהיפנוזה עם מטופליו, ובהמשך אותה שנה גם התחתן בפועל עם רעייתו לאחר ארבע שנים שהקשר ביניהם היה בעיקר באמצעות קשרי מכתבים.

במהלך שנים אלו העלה על הכתב עשרות מחקרים ותובנות פורצי דרך שהפכו במשך השנים לאבן יסוד בפסיכולוגיה המודרנית, וזיכו אותו בהערכה רבה ובהכרה בינלאומית.

בשנת תרס"ב התקבל למשרת פרופסור באוניברסיטת וינה, ונהג לכנס את עמיתיו לדיון שבועי בשיטתו ומחקריו.

על אף התמיכה הרחבה שזכה לה בתחילה, החל משנת תר"ע, החלו עמיתיו לחלוק על חלקים משיטתו באופן פומבי.

בשנת תרפ"ג חלה בסרטן הפה, ובשל כך עבר מעל 30 טיפולים במהלכם אף הסירו את הלסת העליונה שלו.

היה חבר הדירקטוריון הראשון של האוניברסיטה העברית, וביטא סולדיריות עם יהודי ארץ ישראל בפעולות שונות, בין השאר בכך שוויתר על תמלוגים לאחד מספריו שתורגם לעברית.

עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית ערב השואה, הקצין הנאצי שהופקד על חילוט נכסי היהודים במדינה שהושפע עמוקות מכתביו סייע לו - תוך שהוא מועל בתפקידו - למלט את כספו ומשפחתו המורחבת, הסתיר את דבר קיומם של חשבונות בנק שווייצריים בבעלות משפחת פרויד, וסייע בהשגת 16 אשרות יציאה לבני המשפחה באמצעותם נמלטו לאנגליה, כאשר בה' סיון תרח"צ עברו את הגבול לצרפת, משם המשיכו ללונדון והתגוררו בשכונת המפסטד, ברחוב מאנספילד גארדנס.

כתביו של פרויד עצמו, הושמדו על ידי הנאצים בפומבי.

בעקבות הסבל הרב שנגרם לו מסרטן הפה, בהיותו בגיל 83, בעיצומו של יום הכיפורים י' תשרי ת"ש, ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו, ומת ממנת יתר של מורפיום שניתנה על ידי רופא. שלושה ימים לאחר מותו, שרפו את גופתו של פרויד בבית הלוויות של גולדרס גרין בצפון לונדון.

שיטתו ועיסוקו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שפרויד שם את לבו לכך ששיטות הטיפול שהיו נהוגות אז אינן יעילות מספיק, פיתח שיטת טיפול בה עודד את המטופלים לשכב בנוחות על ספה, ולספר את כל מה שעולה בדעתם, דבר שהביא לשחרור נפשי אצל המטופלים.

פרויד המשיך לחקור ולפתח רעיונות פסיכולוגיים על נושאים נפשיים שונים, ובמהלך שנת תרנ"ה החלה להתגבש אצלו תורת ה'פסיכואנליזה', שהקנתה לו את עיקר פרסומו. בשיטתו, כלל המועקות הנפשיות והביטויים הנפשיים של האדם בבגרותו כגון חלומות וכיוצא בזה, נובעים מהתרחשויות ואירועים שחווה בילדותו המוקדמת.

על פי שיטתו זו, ניתח את חלומותיו של מטופליו, ותיאר התרחשויות שנודעים כיום בשם "פליטה פרוידיאנית", ביטוי לא מודע של האדם באמצעות פליטת-פה או פליטת-קולמוס, החושפים את החלקים המודחקים באישיותו.

פרויד טען כי תכונות רבות בנפש נובעות מדחף מודחק ליחסים שונים, ומדחף לשליטה ותוקפנות, שהם המרכיבים הדומיננטיים ביותר המשפיעים על האישיות, והוא הגדיר את הלחצים והדחפים השונים המשפיעים לדעתו על הנפש, כגון ערכים ונורמות סביבתיות וה'סופר אגו' - אידיאלים וערכים, ובחלק הנמוך יותר: גירויים, וחלקים נוספים המרכיבים את 'עקרון העונג'.

בנוסף, טען כי בנפש יש חלוקה ל'סתמי', ה'אני' של האדם, והחלק הלא מודע - ה'אני עליון'.

לפי עקרונות אלו, ניתח סוגים שונים של חרדות, ותופעות נפשיות נוספות.

אף שראה את עצמו כמדען, מחקרו ופרסומיו עסקו במקומות רבים גם בשאלות אתיות דוגמת מהו הטוב והרוע, מהו מוסר ומה מקורו, ועוד, כשמחקריו ושיטתו נוגעים בקשת רחבה של הפילוסופיה, האנתרופולוגיה, הסוציולוגיה, האטימולוגיה, האמנות ועוד.

אף שפרויד לא ראה עצמו כיהודי מאמין והתנכר למורשת אבותיו, כתב באחד מרשימותיו שמעולם לא הכחיש את השתייכותו לעמו, חש את עצמיותו כיהודית ולא ביקש שתהיה אחרת, ובהזדמנויות שונות אף התגאה בהיותו יהודי.

עם אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרס"ג נסע אדמו"ר הרש"ב לוינה שבאוסטריה לצורך טיפול באובדן תחושת היד השמאלית.

במהלך נסיעה זו ביקר בי"ד שבט אצל פרופסור פרויד, יחד עם בנו אדמו"ר הריי"צ (וככל הנראה במקום שהה גם תלמידו, פרופסור שטקל[2]).

לפי האבחון של פרופסור פרויד אובדן התחושה התחיל כבר בנעוריו, והציע לתת לו טיפול בחשמל, את הטיפול בחשמל התחיל אדמו"ר הרש"ב בי"ח שבט תרס"ג.

אדמו"ר הרש"ב המשיך בטיפולים האלו גם כשחזר לביתו אולם הציוד ברוסיה לא היה יעיל.

בכתבי אדמור"י חב"ד מופיעים פרטים נוספים על הביקור אצל פרויד. בהזדמנות זו, בה ביקר הרבי הרש"ב אצל פרויד לצורך הטיפול בידו, הוסיף הרבי הרש"ב ושוחח עימו גם בענין 'נמיכות הרוח' ממנה סבל באותה שנה, מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר שהסיבה לנמיכות הרוח היא מפני ש""המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל את מה שהמוח משיג"" והמליץ (ככל הנראה לאדמו"ר הריי"צ) שסביבתו ומקורביו של הרבי הרש"ב יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו לו נחת רוח[3]. כמו כן, סיפר הרבי הריי"צ כי בהיותו בווינה בחורף תרס"ג ביקר הרבי הרש"ב אצל אחד הפרופסורים הגדולים [ייתכן שהיה זה פרויד]. הפרופסור התעניין בסדר יומו ובעיסוקו של אדמו"ר הרש"ב, וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר אדמו"ר הרש"ב לפרופסור כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית [4].

בשנת תש"ע נחשף מכתב של אדמו"ר הרש"ב בו יש תיאור לפגישה עם פרופסור פרויד [5].

יחסו של הרבי לשיטתו של פרויד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי הביע הסתייגות משיטתו של זיגמונד פרויד וראה בה מיקוד בצדדים הנמוכים והשליליים שבנפש האדם. לעומת זאת, הרבי הדגיש כי כאשר ניגשים לנפש בצורה נכונה, ניתן לחשוף בה תכנים רוחניים וחיוביים. כך, במענה לקבוצת אקדמאים שהתעניינה בתפקידו של רבי, הסביר הרבי את ההבדל בין גישות פסיכואנליטיות לבין תפקודו של רבי:

פרויד ניסה 'לחפור' בנפש האדם ומצא רפש. אדלר ניסה גם הוא 'לחפור' ומצא אבנים וסלעים (=תאוות שלטון וכוח). אולם כשיודעים כיצד 'לחפור' בנפש האדם, מוצאים את האוצרות שבו. זהו תפקידו של הרבי. הוא מגלה את האוצרות הטמונים ביהודי, את הנשמה שבו.

[6]

במכתב אחר כתב הרבי, כי אף שבקרב רופאי נפש יש כאלו שנקטו בגישה חיובית והועילו למטופליהם בדרכים ישרות, הרי יש מקום להיזהר מגישות המבוססות על פסיכואנליזה שאינן רואות ערך בכבוד שמים, אמונה או ערכי מוסר בסיסיים. הרבי ציין לטובה את גישתו של פרופ' ויקטור פרנקל, שבניגוד לשיטת פרויד, הציב את האמונה, התקווה והמטרה כיסודות חיוניים לבריאות הנפש[7].

במכתב נוסף משנת תש"כ, שכתב הרבי באנגלית, הוא קובע כי התיאוריה של פרויד לוקה בפרצות רבות, ושרבים מתלמידיו המרכזיים נטשו את שיטתו ופיתחו גישות עצמאיות השוללות את יסודותיה – ובהם יונג, אדלר ופרנקל. הרבי ראה בכך אינדיקציה לכך שגם בתוך העולם הטיפולי עצמו, גישתו של פרויד אינה מקובלת או מוחלטת[8].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, [עורך: הרב זושא וולף], תשע"ד, עמוד 77–81 (וראו שם עמ' 46–47).

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. כיום בצ'כיה.
  2. חוקרים בני זמננו ניסו לטעון ולזהות את אדמו"ר הרש"ב כמטופל האנונימי המופיע ברשימותיו של שטקל, ולהסיק מכך מסקנות מופרכות אודות שנות ילדותו ונעוריו של אדמו"ר הרש"ב. ההיסטוריונים החב"דיים הפריכו זאת הן בשל העובדה ששטקל עצמו סבל מהפרעות שונות שגרמו בסופו של דבר אף להתרחקות בינו לבין מורו פרופסור פרויד, והן בשל הפרטים הבסיסיים השונים בזיהוי המוטעה והמופרך: המטופל של שטקל התחתן בגיל 18, שלח גם את בתו לטיפול, הטיפול עזר, והוא הגיע מפולין, ואילו אדמו"ר הרש"ב התחתן בגיל 14, לא הייתה לו בת, הטיפול לא עזר והוא המשיך לסבול מהכאב ביד, והוא הגיע מרוסיה. זאת בנוסף להבנה מוטעית של החוקרים בכתבי אדמו"ר הרש"ב וזכרונות אדמו"ר הריי"צ ואי התאמות נוספות.
  3. שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב, תורת מנחם, חלק לג, עמ' 431. ובהרחבה ברשימות הרבי מל"ג בעומר תרצ"ב [מה ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ], תורת מנחם - רשימת היומן, עמ' רכט. וראו: אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 79-78.
  4. ראו בהרחבה: ליקוטי דיבורים, מהדורת לה"ק, ליקוט ד, עמ' 110. אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 57.
  5. ראו בקישורים החיצוניים שבסוף הערך, וראו בערך: המסע לוינה (תרס"ג).
  6. לקרב את הקרובים, התייחסותו של הרבי לגישות טיפוליות שונות, הציר המרכזי בחסידות; ראו גם: אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 80; שם, עמ' 259–258.
  7. אגרות קודש, חלק כ"ב, עמ' רכז. לשון המכתב: "ועוד להעיר בקשר לכותבו שהנ"ל נמצא בטיפול אצל רופא העוסק בבריאות הנפש, אשר אף שאינו ברור כל כך לאיזה רופא מתכוון, אבל בכלל, בעוונותינו הרבים, סוג מיוחד ישנו מהנ"ל מתחילים הטיפול מדיבור על ה' וכבוד שמים וכבוד אב ואם וכו', וצריך עיון ובירור גודל השכר ואפילו אם חשוב הוא, האם אינו יוצא בהפסדו במשך הימים. פשוט שכמה רופאים מהנ"ל שהועילו וריפאו בדרכים ישרים, ובפרט מעת שפרופסור אחד [=כוונת הרבי לויקטור פרנקל] מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר (היפך שיטת מייסד טיפול זה - הידוע [=כוונת הרבי לפרויד]) הרי האמונה בה', נטי' דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכו' וכו' - הרי זה מדרכים הכי יעילים לרפואה וכו', הרי עדיין מכמה סיבות לא חדרה שיטה זו לחוגים רחבים של רופאים הנ"ל, ובמילא מקום לבירור".
  8. מורה לדור נבוך, חלק ג', עמ' 241. עמ' שעח. לשון המכתב (מתורגם): "בנוגע להתייחסות שלך למטרה בחיים, ואתה מביע התנגדות לפרויד, אף על פי שמתוך הטקסט של המכתב שלך נראה שאתה סבור התיאוריה של פרויד היתה נכונה ונוחה. הרשה לי לומר שלאחר בדיקה מדוקדקת וקרובה יותר, אכן מוצאים הרבה פרצות בתיאוריה שלו, ולמעשה יש לציין כי רבים מהתלמידים הכי בולטים שלו - התפזרו והתרחקו מהתיאוריות שלו והקימו תיאוריות משליהם, ואף על פי שהן עשויות להיות שונות זו מזו, יש לכולן דבר אחד משותף, והוא - ההכחשה של הגישה הבסיסית של פרויד. מספיק להזכיר רק את יונג, אדלר, ולאחרונה גם את פרנקל. הדבר מעניין במיוחד שד"ר ויקטור פרנקל, פרופסור באוניברסיטת וינה, עושה את המטרה בחיים לאבן הפינה של שיטתו הפסיכואנליטית"