לוי ק (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
מ. רובין (שיחה | תרומות)
מ מ. רובין העביר את הדף ווארט (לחיים) לשם ווארט
 
(16 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''ווארט''' (מכונה גם '''סעודת אירוסין''', '''סעודת קישורי התנאים''', או '''לחיים''') הינה מסיבה חגיגית בתחום המשפחה המצומצם המציינת את הסכמת הצדדים של החתן והכלה [[שידוך|להשתדך ביניהם]].
'''ווארט''' (מכונה גם '''סעודת אירוסין'''{{הערה|ראו בהמשך הערך בכותרת 'הווארט' בנוגע לתואר זה.}}, '''סעודת קישורי התנאים''', או '''לחיים''') הינה מסיבה חגיגית בתחום המשפחה המצומצם המציינת את הסכמת הצדדים של החתן והכלה [[שידוך|להשתדך ביניהם]].


מקור שמה של החגיגה הוא בשפת ה[[אידיש]], ופירושה הוא 'מילה', והיא נקראת כך על שם התוכן שלה - שהצדדים נותנים את דברם ומחליטים לקיים את החתונה.
מקור שמה של החגיגה הוא בשפת ה[[אידיש]], ופירושה הוא 'מילה', והיא נקראת כך על שם התוכן שלה - שהצדדים נותנים את דברם ומחליטים לקיים את החתונה.
שורה 7: שורה 7:
==הווארט==
==הווארט==


לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה ו[[התוועדות חסידית|התוועדות]] של שמחה. את מסיבת הווארט יש לערוך בצורה צנועה ומצוצמצת בגשמיות, עם מעט מוזמנים, ואין לעשות מסיבה המונית הכרוכה בהוצאות רבות{{הערה|לקוטי שיחות, חלק יט, עמוד 510.}}.
מקורו של הווארט מרומז בטקס קשרי השידוכים בין יצחק ורבקה בפסוק{{הערה|בראשית כד, נ.}}: "ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר", ו"דבר" הוא לשון "דיבור" - ווארט.
 
הרבי עורר שאין לקרוא לווארט בשם "אירוסין" אלא "ווארט", או "תנאים", או "חגיגת שידוכים" וכדומה, שכן ב"ווארט" נעשה אך ורק הסכם בעניינים הגשמיים, ועד החתונה אין שום עניין של אירוסין וקידושין{{הערה|שיחת שבת פרשת תשא תשל"ט. ועוד. עם זאת, ניתן למצוא מספר מכתבים יוצאי דופן בהם הרבי עצמו מכנה את החגיגה ואת הפעולה שלה בתואר 'אירוסין', ראו לדוגמה [https://w3.chabad.org/media/pdf/1142/wHAJ11422197.pdf מכתב ה' מרחשון תשט"ז, נדפס בהוספה לקונטרס ועד הנחות בלה"ק י"ב כסלו תשפ"א].}}.
 
===סעודת הווארט===
לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה ו[[התוועדות חסידית|התוועדות]] של שמחה. את מסיבת הווארט יש לערוך בצורה צנועה ומצומצמת בגשמיות, עם מעט מוזמנים, ואין לעשות מסיבה המונית הכרוכה בהוצאות רבות{{הערה|לקוטי שיחות, חלק יט, עמוד 510.}}.


לדעת אדמו"ר הזקן זו סעודת מצווה, שניתן לצאת ידי חובה במזונות בלבד.
לדעת אדמו"ר הזקן זו סעודת מצווה, שניתן לצאת ידי חובה במזונות בלבד.
שורה 13: שורה 18:
נהוג שהחתן חוזר על [[מאמר חסידות]]{{הערה|אגרות קודש חלק יג, עמוד קלה.}}.
נהוג שהחתן חוזר על [[מאמר חסידות]]{{הערה|אגרות קודש חלק יג, עמוד קלה.}}.


יש עניין לשלם דמי שדכנות בווארט, ועל כל פנים לא יאוחר מזמן החתונה.
===קניין===
בעת המסיבה נוהגים לעשות "קנין", על העניינים הגשמיים שבשידוך, כלומר החתן וכן הכלה, כל אחד ואחת לחוד, מרימים סודר, כגון מטפחת הניתנת על ידי הרב אל מול עדי הראיה, אך ההסכם נעשה רק בעל־פה – "מילה" (תרגום של "ווארט" מ[[יידיש]]), ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר{{הערה|התקשרות, חוברת ע, ניצוצי רבי. שמחת עולם עמוד 41.}}.
בעת המסיבה נוהגים לעשות "קנין", על העניינים הגשמיים שבשידוך, כלומר החתן וכן הכלה, כל אחד ואחת לחוד, מרימים סודר, כגון מטפחת הניתנת על ידי הרב אל מול עדי הראיה, אך ההסכם נעשה רק בעל־פה – "מילה" (תרגום של "ווארט" מ[[יידיש]]), ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר{{הערה|התקשרות, חוברת ע, ניצוצי רבי. שמחת עולם עמוד 41.}}.


ואחר כך אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת{{הערה|ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד קב. התקשרות ושמחת עולם שם.}} עטופה, ואז קוראים "מזל טוב! מזל טוב!" ובקניין זה הם מקבלים על עצמם להינשא זה לזו וקובעים זמן חתונה.
זה שהתחייבויות ההורים חלות על אף שרק סיכמו את ההתחייבויות בפיהם בלבד ללא מעשה קניין, הוא רק כאשר אחרי זה אכן 'עמדו וקידשו' כדברי הגמרא; אך גם טרם שעמדו וקידשו, נהגו לערוך לאחר הדין ודברים בין הצדדים מעשה קניין שמטרתו להביע שהדין ודברים היה רציני ושאכן בכוונת הצדדים להינשא.


שבירת הצלחת היא על מנת לא לשכוח בשמחה הגדולה את צער חורבן בית המקדש. וכמו כן לרמז, כשם ששבירת צלחת חרס היא דבר בלתי הפיך, כן גם השידוך הוא מצב קבוע שיביא בעז"ה לנישואין ולבנין עדי עד.
מנהג זה מוזכר לראשונה ב'תרומת הדשן'{{הערה|סוף סימן רז.}}: "קיבלו קניין סודר שיינשאו יחד, קרוב הדבר שלא עלה על דעתם מעולם שיגמרו הקידושין על ידי חליפין, אלא קנו זה מזה שלא יחזרו בהן כמו שעושים כמה פעמים שקונים זה מזה על ידי סודר דברים שאין הקניין נתפס עליהן . . אין צריך כלום לקניין אלא עושים אותה כדי להודיע שמה שאמר וקיבל עליו לעשות אינו בדרך שחוק והיתול". וכן כתב ב'בית שמואל'{{הערה|סימן נא ס"ק י.}}: "וצריך לומר הא דעושין קנין במדינת פולין מן בעלי הדברים, אינו אלא לאמת הדברים".


בתקופה זו שבין ה'לחיים' לחתונה, נקראים החתן והכלה "משודכים", וניתן בפרסום לומר: "באו בקשרי השידוכין". יש לדייק ולא לומר או לכתוב "מאורסים". וכך כותב הרבי{{הערה|ה' סיון תשכ"ט.}}:
===שבירת צלחת===
ואחר כך אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת{{הערה|ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד קב. התקשרות ושמחת עולם שם.}} עטופה העשויה מחרס, ואז קוראים "מזל טוב! מזל טוב!" ובקניין זה הם מקבלים על עצמם להינשא זה לזה וקובעים זמן חתונה.


"ישנם כאלה שכשרוצים להודיע על קישורי תנאים בין חתן לכלה, כותבים ומפרסמים שפלוני בן פלוני ופלונית בת פלונית "נתארסו", שזהו פשוט ענין של עם הארציות. מכיוון שב"אירוסין" נהיית האשה לאשת איש בנוגע כל הדברים וזה נוגע גם לדיני נפשות, מה שאין כן כאן, המדובר אודות ענין הנקרא קישורי תנאים, שם המובא בפוסקים".
ומהטעמים לשבירה:


יש עניין לשלם דמי שדכנות בווארט, ועל כל פנים לא יאוחר מזמן החתונה.
א. למעט השמחה, זכר לחורבן ירושלים.
 
ב. לרמז בעת לאחר הקניין שכמו שלכלי חרס אין תקנה לאחר שבירה (שלכן שוברים כלי חרס דווקא ולא כלי זכוכית וכיוצא בזה), כן גם השידוך הוא מצב קבוע שיביא בעז"ה לנישואין ולבנין עדי עד.
 
ג. משום עין הרע{{הערה|ישמח לב עמוד ל"ב.}}.


אין לקרוא לווארט בשם "אירוסין" אלא "ווארט", או "תנאים", או "חגיגת שידוכים" וכדומה, שכן ב"ווארט" נעשה אך ורק הסכם בעניינים הגשמיים, ועד החתונה אין שום עניין של אירוסין וקידושין{{הערה|שיחת שבת פרשת תשא תשל"ט. ועוד.}}.
ד. בכדי להבהיל את ציבור המשתתפים על ידי רעש השבירה ובכך שמחתם לא תהיה שלימה, וכעין הטעם הא'{{הערה|שדי חמד אספת דינים ז, יב.}}.


{{חתונה}}
{{חתונה}}