עשרת הרוגי מלכות: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: [[קובץ:רשבג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפתח העמוק למערת הכוכים בה טמון התנא רשב"ג הנהרג, הנמצאת בכפר כנה שבגליל, …) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:רשבג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפתח העמוק למערת הכוכים בה טמון התנא רשב"ג | [[קובץ:רשבג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפתח העמוק למערת הכוכים בה טמון התנא רשב"ג מעשרה הרוגי מלכות, הנמצאת בכפר כנה שבגליל, הממוקם למרגלות כפר מאשהאד]] | ||
'''עשרה הרוגי מלכות''', הם עשרת מה[[תנאים]] שנהרגו על קידוש השם על ידי המלכות, ומקובל כי הסיבה לכך היא מכיון שהם היו שקולים בדורם כנגד עשרת ה[[שבטים]] שמכרו את [[יוסף הצדיק]], ולכן הם נהרגו. מתנאים אלו היה רבי ישמעאל [[כהן גדול]], רבי עקיבא בן יוסף, רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר, רבי חוצפית המתורגמן וי"א גם רבי חנינא סגן הכהנים. | '''עשרה הרוגי מלכות''', הם עשרת מה[[תנאים]] שנהרגו על קידוש השם על ידי המלכות, ומקובל כי הסיבה לכך היא מכיון שהם היו שקולים בדורם כנגד עשרת ה[[שבטים]] שמכרו את [[יוסף הצדיק]], ולכן הם נהרגו. מתנאים אלו היה רבי ישמעאל [[כהן גדול]], רבי עקיבא בן יוסף, רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר, רבי חוצפית המתורגמן וי"א גם רבי חנינא סגן הכהנים. | ||
במסכת אבות מובאת המימרא של "התפלל בשלומה של מלכות שאלמא היא איש את רעהו חיים בלעו". | במסכת אבות מובאת המימרא של "התפלל בשלומה של מלכות שאלמא היא איש את רעהו חיים בלעו". | ||
גרסה מ־20:29, 16 ביולי 2010
עשרה הרוגי מלכות, הם עשרת מהתנאים שנהרגו על קידוש השם על ידי המלכות, ומקובל כי הסיבה לכך היא מכיון שהם היו שקולים בדורם כנגד עשרת השבטים שמכרו את יוסף הצדיק, ולכן הם נהרגו. מתנאים אלו היה רבי ישמעאל כהן גדול, רבי עקיבא בן יוסף, רבן שמעון בן גמליאל, רבי חנינא בן תרדיון, רבי ישבב הסופר, רבי חוצפית המתורגמן וי"א גם רבי חנינא סגן הכהנים.
במסכת אבות מובאת המימרא של "התפלל בשלומה של מלכות שאלמא היא איש את רעהו חיים בלעו".
הצורך כהבטחת "שלומה של מלכות״ כהקדמה ללימוד התורה כדבעי, מודגש עוד יותר כאשר בעלי המימרות שבמשנתנו הם "רבי חנינא סגן הכהנים" ורבי חנינא בן תרדיון:
שני תנאים אלו הם בין "עשרה הרוגי מלכות": רבי חנינא בן תרדיון — לכל הדעות, ורבי חנינא סגן הכהנים — לפי דעה א'. כלומר, ששניהם סבלו מה"מלכות" שהתנהגה עמהם באכזריות נוראה שאין לה אח ורע בכל תולדות ישראל, שלכן, הענין ד"עשרה הרוגי מלכות" הוא מאורע שמדגישים אותו באופן מיוחד בכל הדורות. ולמרות כל זה, מורגש בדבריהם של תנאים אלו חשיבות הענין ד״שלומה של מלכות״ כהקדמה והכשרה ללימוד התורה כדבעי, שכן, אלמלא מוראה איש את רעהו תיים בלעו.
כאשר הסר מוראה של מלכות נוצר מצב של איש את רעהו חיים בלעו, אין כל סדר ומשטר, איש הישר בעיניו יעשה. ובמצב כזה אין אפשרות ללמוד תורה מתוך התיישבות, מפני הפחד שאינו יודע מה עלול לקרות ברגע שלאחרי זה.
משא"כ כאשד יש מוראה של מלכות אזי הנהגת המדינה היא באופן משטר וסדר, ואפילו כאשר המלכות עצמה נוהגת באופן בלתי רצוי עד לענין הכי חמור ד"עשרה הרוגי מלכות" הרי גם זה נעשה מתוך סדר כו', גזירת המלכות דלמעלה, וכתוצאה ממנה — גזירת המלכות למטה, ואין זה באופן דאיש כל הישר בעיניו יעשה. ומכיון שכן, הרי זה שולל את הפחד ד"איש את רעהו חיים בלעו", שהיה עלול להיות על כל צעד ושעל.[1]
ההתעלות שעל ידי מיתה על קידוש השם
ענין המסירת נפש על קידוש השם הוא נעלה יותר אפילו מהוראה לרבים
ענין זה מצינו בין השאר בענין נפילה אפים, שבזכוח עשרה הרוגי מלכות נעשה העלאת מ"ן לפעול מילוי הבקשות שבתפלתן של כל ישראל. ואף שאחד מעשרה הרוגי מלכות הוא רבי עקיבא, שגדלה מעלתו ביותר, עד שמצינו שהוא כנגד הקב"ה, — בכל זאת ענין זה נעשה לא מצד המעלות המיוחדות של רבי עקיבא, אלא מצד מעלת המסירות נפש דוקא.{{הערת שוליים|1=תורת מנחם תשי"ג ג'