שולחן ערוך: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
== שולחן ערוך אורח חיים == | == שולחן ערוך אורח חיים == | ||
הרבי עורר על כך, שהמציאות בדורנו היא, שאפילו אלו הלומדים בהתמדה ובשקידה, ובאופן של "יגעת ומצאת", קשה להשפיע עליהם שילמדו שו״ע או״ח, וכאשר שואלים אותם את השאלה שנשאל מנשה (מאיזה צד יש לבצוע את הלחם) הם אינם יודעים את התשובה, כי התשובה כתובה באיזה סימן בשו״ע אורח חיים, והס כלל לא למדו שו"ע או"ח. וכאשר שואלים אותם ״הייתכן״, יש להם תשובה מוכנה, כי גם האמורא שאותו שאל מנשה את השאלה האמורה לא ידע את התשובה, הסיבה שהגמרא מספרת את הסיפור האמור היא כדי ללמדנו על גודל ההכרח שבלימוד שו"ע או"ח. | |||
[[הרבי]] אמר כי יש להרעיש עולמות ולעשות את הכל שינהיגו בישיבות את לימוד חלק או"ח, ואפילו אם לא רוצים שהלימוד יהיה בזמן סדר הישיבה, כי אז רוצים לעסוק בענינים מיוחדים, ג׳ בבות וחו"מ, ע״פ דברי המשנה "הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות", אמר הרבי, שילמדו זאת לפחות שלא בסדר הישיבה. באותו זמן שהתלמיד מקבל עבור עצמו לאכול ולשתות ולטייל וכו', לפחות בזמן זה העומד בלאו הכי לרשותו שילמדו או"ח. | [[הרבי]] אמר כי יש להרעיש עולמות ולעשות את הכל שינהיגו בישיבות את לימוד חלק או"ח, ואפילו אם לא רוצים שהלימוד יהיה בזמן סדר הישיבה, כי אז רוצים לעסוק בענינים מיוחדים, ג׳ בבות וחו"מ, ע״פ דברי המשנה "הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות", אמר הרבי, שילמדו זאת לפחות שלא בסדר הישיבה. באותו זמן שהתלמיד מקבל עבור עצמו לאכול ולשתות ולטייל וכו', לפחות בזמן זה העומד בלאו הכי לרשותו שילמדו או"ח. | ||
הרבי אמר ״אורח חיים״ פירושו כמשמעו: זהו אורח החיים המורה את דרך החיים היום יומיים. ובזה הוא משתנה משאר החלקים. האדם יכול לעבור את כל ימי חייו | הרבי אמר כי פירוש המילים ״אורח חיים״ הוא פירושו כמשמעו: זהו אורח החיים המורה את דרך החיים היום יומיים. ובזה הוא משתנה משאר החלקים. האדם יכול לעבור את כל ימי חייו | ||
מבלי למצוא הזדמנות לפסוק הלכות בעניני ״ארבעה אבות נזיקין״ וכיו"ב, משא״כ עניני שו״ע או״ח הם דברים שהאדם חי עמס כל הזמן. אי אפשר שהאדם לא יתעסק | מבלי למצוא הזדמנות לפסוק הלכות בעניני ״ארבעה אבות נזיקין״ וכיו"ב, משא״כ עניני שו״ע או״ח הם דברים שהאדם חי עמס כל הזמן. אי אפשר שהאדם לא יתעסק | ||
בכל יום ב״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״, באמירת ״מודה אני לפניך״, ב[[תפלת שמונה עשרה]]{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ג]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16013&hilite=47448d3b-cbce-4b72-86cc-884f09e9cdc2&st=%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=107 עמ' 1282].}} | בכל יום ב״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״, באמירת ״מודה אני לפניך״, ב[[תפלת שמונה עשרה]]{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ג]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16013&hilite=47448d3b-cbce-4b72-86cc-884f09e9cdc2&st=%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=107 עמ' 1282].}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ספרות חב"ד]] | [[קטגוריה:ספרות חב"ד]] | ||
גרסה מ־21:50, 18 ביוני 2010
השולחן ערוך הינו חיבור הלכתי המסכם את כל הלכות הנוגעות למעשה בזמן שאין בית המקדש קיים, על פי ההלכה הפסוקה, וחובר על ידי הגאון רבי יוסף קארו. לאחר שהוא חיבר את השולחן ערוך, הוסיף רעו ועמיתו רבי משה איסרליש את הגהותיו המתחילות במילה "הג"ה".
מנהג האשכנזים הוא כרבי יוסף קארו, שהיה חכם ספרדי, ואילו מנהג האשכנזים הוא כפסקיו של רבי משה איסרליש, עליו המליצו הם את הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"ה" - רמ"א.
ההקפדה על ההלכה בשולחן ערוך
בחסידות חב"ד ידועה ההקפדה על כל הלכה בשולחן ערוך, ובנוגע לכך התבטא הרבי:
בנוגע לענינים שאמרו בשמי שהם היפך השולחן ערוך, הריני חוזר וכופל עוד הפעם, שכל ענינים כיוצא בזה הם שקר גמור!
ולפלא הכי גדול שישנו מי שמעלה על הדעת סברה מבהילה כזו (שיהיה צורך לשלול אותה), לא מצד צדקות, צדיק גמור ועד ל"עמך כולם צדיקים", כי אם מצד ענין של אנושיות, שכן כל אדם שפוי בדעתו לא יאמר שיש לפעול נגד השולחן ערוך חס ושלום![1]
בהזדמנות מסוימת התבטא הרבי על הבית יוסף והרמ"א, מחברי השולחן ערוך: "לאורם נלך עד משיח צדקינו"! [2]
תחילת השולחן ערוך
השולחן ערוך מתחיל במילה "יהודה"[3] כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.[4]
הבית יוסף מחבר השולחן ערוך
מחבר השולחן ערוך הינו רבי יוסף קארו. לפני שחיבר את השולחן ערוך, חיבר את חיבורו הגדול "בית יוסף" על ספר ארבעה טורים שחיבר בנו של הרא"ש. בספר זה הוא מסכם את שיטות הראשונים עד ההלכה הפסוקה.
הבית יוסף והקהל
הרבי הורה שבשנת הקהל - שמטרתה "ליראה את ה' אלוקיכם" יש להוסיף בלימוד הלכות לאנשים נשים וטף. ולכל לראש - בספר היסוד ההלכתי "בית יוסף" לרבי יוסף קארו, וההלכה הראשונה שלו "שיתגבר כארי" בהשכמת הבוקר, הנוגעת לאנשים נשים וטף - המשכימים בבוקר בכל יום ואומרים "מודה אני", ונראה לומר שזו אחת ההלכות היחדות הנוגעת בשלימותה, גם לאנשים, גם לנשים וגם לטף.
שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
מכיון שהתעורר צורך בשולחן ערוך שיסכם את ההלכות גם עם טעמיהן, כתב אדמו"ר הזקן שולחן ערוך מיוחד, בו מופיעים כל ההלכות עם טעמיהן.
לערך מורחב: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן.
שולחן ערוך אורח חיים
הרבי עורר על כך, שהמציאות בדורנו היא, שאפילו אלו הלומדים בהתמדה ובשקידה, ובאופן של "יגעת ומצאת", קשה להשפיע עליהם שילמדו שו״ע או״ח, וכאשר שואלים אותם את השאלה שנשאל מנשה (מאיזה צד יש לבצוע את הלחם) הם אינם יודעים את התשובה, כי התשובה כתובה באיזה סימן בשו״ע אורח חיים, והס כלל לא למדו שו"ע או"ח. וכאשר שואלים אותם ״הייתכן״, יש להם תשובה מוכנה, כי גם האמורא שאותו שאל מנשה את השאלה האמורה לא ידע את התשובה, הסיבה שהגמרא מספרת את הסיפור האמור היא כדי ללמדנו על גודל ההכרח שבלימוד שו"ע או"ח.
הרבי אמר כי יש להרעיש עולמות ולעשות את הכל שינהיגו בישיבות את לימוד חלק או"ח, ואפילו אם לא רוצים שהלימוד יהיה בזמן סדר הישיבה, כי אז רוצים לעסוק בענינים מיוחדים, ג׳ בבות וחו"מ, ע״פ דברי המשנה "הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות", אמר הרבי, שילמדו זאת לפחות שלא בסדר הישיבה. באותו זמן שהתלמיד מקבל עבור עצמו לאכול ולשתות ולטייל וכו', לפחות בזמן זה העומד בלאו הכי לרשותו שילמדו או"ח.
הרבי אמר כי פירוש המילים ״אורח חיים״ הוא פירושו כמשמעו: זהו אורח החיים המורה את דרך החיים היום יומיים. ובזה הוא משתנה משאר החלקים. האדם יכול לעבור את כל ימי חייו מבלי למצוא הזדמנות לפסוק הלכות בעניני ״ארבעה אבות נזיקין״ וכיו"ב, משא״כ עניני שו״ע או״ח הם דברים שהאדם חי עמס כל הזמן. אי אפשר שהאדם לא יתעסק בכל יום ב״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״, באמירת ״מודה אני לפניך״, בתפלת שמונה עשרה[5]
הערות שוליים
- ↑ התוועדות ש"פ משפטים תשמ"ז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 552..
- ↑ יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"א, עמ' 282..
- ↑ התוועדויות תשמ"ג עמ' 1282.