שמירת העיניים: הבדלים בין גרסאות בדף
(←ראו גם) |
|||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
שמירת העיניים היא הזהירות והגדרה בחוש הראיה, להביט על דברים מתאימים בלבד, וכמובן שלא להביט איפה שאסור, כי העין רואה והלב חומד, וההתחלת השולחן ערוך היא במאמר רבי יהודה "הוי קל כ[[נשר]]", להיות עוצם עניו מראות ברע. | שמירת העיניים היא הזהירות והגדרה בחוש הראיה, להביט על דברים מתאימים בלבד, וכמובן שלא להביט איפה שאסור, כי העין רואה והלב חומד, וההתחלת השולחן ערוך היא במאמר רבי יהודה "הוי קל כ[[נשר]]", להיות עוצם עניו מראות ברע. | ||
==במקורות== | ==במקורות== | ||
{{ציטוט|תוכן= | {{ציטוט|תוכן=וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם|מקור=במדבר טו, לט}} | ||
==חטא אדם הראשון== | ==חטא אדם הראשון== | ||
קודם החטא לא היה תערובות רע כלל, שהרע היה בפני עצמו, מדור הקליפות היו מתחת כל העולמות ולא הי' להם תערובות בקדושה. והרע לא היתה בהרגש פנימי. ולכן, אצל האדם שהוא פנימי, לא היה צריך להיות ידיעה במציאות הרע כלל, ו[[חטא עץ הדעת]] היה מה ש[[אדם הראשון]] הסתכל במקום הקליפות, והיינו דכיון שאצל האדם הרי כל עניניו הם פנימיים, לכן לא הוצרך להיות אצלו הידיעה וההסתכלות במקום הרע, לפי שע"י ידיעת האדם שהיא ידיעה פנימית, נעשה אצלו הרע בבחי' הרגש פנימי, ועי"ז נעשה אחיזה להרע בקדושה בבחי' פנימיות. ועל ידי החטא של [[אדם הראשון]] שהסתכל במקום הקליפות, נעשה תערובות טוב ורע, וכיון שיש בהרע תערובות טוב, אזי נעשה תוקף בהרע, שביכולתו לנגד לקדושה, והיינו, שלא זו בלבד שאינם מסייעים להקדושה, אלא עוד זאת שהם מנגדים להקדושה<ref>ד"ה והקריתם ש"פ מטות תשי"ז. וש"נ.</ref>. | |||
==מעלת שם ויפת== | ==מעלת שם ויפת== | ||
וערות אביהם לא ראו<ref>לקו"ש ח"י ע' 24 ואילך. {{להשלים}}</ref>. | |||
==מדברי רבותינו על שמירת הראייה== | ==מדברי רבותינו על שמירת הראייה== | ||
===הבעל שם טוב=== | ===הבעל שם טוב=== | ||
הבעל שם טוב אומר: "ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, השור - לשון "אשורנו", לשון הבטה והסתכלות, וזה הראייה מזיק לבני אדם" | הבעל שם טוב אומר: "ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, השור - לשון "אשורנו", לשון הבטה והסתכלות, וזה הראייה מזיק לבני אדם"{{הערה|צוואת הריב"ש, מהדורת קה"ת תשנ"ח, אות קכו, עמ' נו. וראו בהערות וציונים לשם, עמ' קעב.}}. | ||
{{הערה|צוואת הריב"ש, מהדורת קה"ת תשנ"ח, אות קכו, עמ' נו. וראו בהערות וציונים לשם, עמ' קעב.}} | |||
===אדמו"ר הזקן=== | ===אדמו"ר הזקן=== | ||
| שורה 14: | שורה 17: | ||
אדמו"ר הזקן התבטא על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער' (=היצר הרע, "האומר"). שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{הערה|שמועות וסיפורים (מהדורה חדשה) ח"א עמ' 28. "באר מים חיים" להרה"ח ר' שלמה גלפרין, פרשת שופטים, עמ' תקל"ה.}}. | אדמו"ר הזקן התבטא על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער' (=היצר הרע, "האומר"). שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{הערה|שמועות וסיפורים (מהדורה חדשה) ח"א עמ' 28. "באר מים חיים" להרה"ח ר' שלמה גלפרין, פרשת שופטים, עמ' תקל"ה.}}. | ||
בתניא פרק ל' בתחילתו, מתייחס אדמו"ר הזקן לנושא שמירת העיניים וחשיבותה | בתניא פרק ל' בתחילתו, מתייחס אדמו"ר הזקן לנושא שמירת העיניים וחשיבותה{{הערה|ראו גם ביאור לתניא פרק ל בליקוטי לוי"צ לתניא, עמ' ט, הובא בתניא השלם, פרק ל, עמ' שצ (באתר ועד הנחות בלה"ק).}}. | ||
===אדמו"ר הרש"ב=== | ===אדמו"ר הרש"ב=== | ||
אדמו"ר הרש"ב כותב: "וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי טומאה ר"ל, יגדיר את עצמו בחוש הראייה, ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז, ויידע אשר ממש בנפשו הוא, ואם לא יגדיר את עצמו בזה - כל עבודתו כאין וכאפס נחשב, ולא יפעול דבר ביגיעתו ועבודתו, ואדרבא יירד ר"ל מטה מטה. מטה ועל כן יתגבר כארי להגדיר את עצמו בכל תוקף ועוז, וגם אם יהיה ניכר - אל יחוש לשיחות בני אדם. והלא בדבר הנוגע לחיי הנפש בגשמיות אינם מביטים על שום דבר, וכל שכן בהנוגע לחיי הנפש הרוחני. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה שצריך להכביד על עצמו ולהתגבר על טבעו ורצונו, ובמשך הזמן יתרגל כך ובהגדרה זאת ימצא מנוח לנפשו מכמה רעות ובלבולים, ואז יוכל לעבוד עבודתו. וביגיעתו יפעול ישועות בנפשו בעזרתו יתברך | אדמו"ר הרש"ב כותב: "וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי טומאה ר"ל, יגדיר את עצמו בחוש הראייה, ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז, ויידע אשר ממש בנפשו הוא, ואם לא יגדיר את עצמו בזה - כל עבודתו כאין וכאפס נחשב, ולא יפעול דבר ביגיעתו ועבודתו, ואדרבא יירד ר"ל מטה מטה. מטה ועל כן יתגבר כארי להגדיר את עצמו בכל תוקף ועוז, וגם אם יהיה ניכר - אל יחוש לשיחות בני אדם. והלא בדבר הנוגע לחיי הנפש בגשמיות אינם מביטים על שום דבר, וכל שכן בהנוגע לחיי הנפש הרוחני. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה שצריך להכביד על עצמו ולהתגבר על טבעו ורצונו, ובמשך הזמן יתרגל כך ובהגדרה זאת ימצא מנוח לנפשו מכמה רעות ובלבולים, ואז יוכל לעבוד עבודתו. וביגיעתו יפעול ישועות בנפשו בעזרתו יתברך"{{הערה|קונטרס העבודה, פרק ב, עמ' 12.}}. | ||
==הרבי== | ==הרבי== | ||
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{הערה|אג"ק חלק יט, עמ' שמה-שמו.}} | הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{הערה|אג"ק חלק יט, עמ' שמה-שמו.}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* {{קישור חבד און ליין|164667|שמירת העיניים - אתה לא לבד: התגברות על פיתויים||ג' אלול תשפ"ד}} | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־23:48, 6 באוקטובר 2024
שמירת העיניים היא הזהירות והגדרה בחוש הראיה, להביט על דברים מתאימים בלבד, וכמובן שלא להביט איפה שאסור, כי העין רואה והלב חומד, וההתחלת השולחן ערוך היא במאמר רבי יהודה "הוי קל כנשר", להיות עוצם עניו מראות ברע.
במקורות
וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם
— במדבר טו, לט
חטא אדם הראשון
קודם החטא לא היה תערובות רע כלל, שהרע היה בפני עצמו, מדור הקליפות היו מתחת כל העולמות ולא הי' להם תערובות בקדושה. והרע לא היתה בהרגש פנימי. ולכן, אצל האדם שהוא פנימי, לא היה צריך להיות ידיעה במציאות הרע כלל, וחטא עץ הדעת היה מה שאדם הראשון הסתכל במקום הקליפות, והיינו דכיון שאצל האדם הרי כל עניניו הם פנימיים, לכן לא הוצרך להיות אצלו הידיעה וההסתכלות במקום הרע, לפי שע"י ידיעת האדם שהיא ידיעה פנימית, נעשה אצלו הרע בבחי' הרגש פנימי, ועי"ז נעשה אחיזה להרע בקדושה בבחי' פנימיות. ועל ידי החטא של אדם הראשון שהסתכל במקום הקליפות, נעשה תערובות טוב ורע, וכיון שיש בהרע תערובות טוב, אזי נעשה תוקף בהרע, שביכולתו לנגד לקדושה, והיינו, שלא זו בלבד שאינם מסייעים להקדושה, אלא עוד זאת שהם מנגדים להקדושה[1].
מעלת שם ויפת
וערות אביהם לא ראו[2].
מדברי רבותינו על שמירת הראייה
הבעל שם טוב
הבעל שם טוב אומר: "ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, השור - לשון "אשורנו", לשון הבטה והסתכלות, וזה הראייה מזיק לבני אדם"[3].
אדמו"ר הזקן
אדמו"ר הזקן התבטא על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער' (=היצר הרע, "האומר"). שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין[4].
בתניא פרק ל' בתחילתו, מתייחס אדמו"ר הזקן לנושא שמירת העיניים וחשיבותה[5].
אדמו"ר הרש"ב
אדמו"ר הרש"ב כותב: "וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי טומאה ר"ל, יגדיר את עצמו בחוש הראייה, ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז, ויידע אשר ממש בנפשו הוא, ואם לא יגדיר את עצמו בזה - כל עבודתו כאין וכאפס נחשב, ולא יפעול דבר ביגיעתו ועבודתו, ואדרבא יירד ר"ל מטה מטה. מטה ועל כן יתגבר כארי להגדיר את עצמו בכל תוקף ועוז, וגם אם יהיה ניכר - אל יחוש לשיחות בני אדם. והלא בדבר הנוגע לחיי הנפש בגשמיות אינם מביטים על שום דבר, וכל שכן בהנוגע לחיי הנפש הרוחני. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה שצריך להכביד על עצמו ולהתגבר על טבעו ורצונו, ובמשך הזמן יתרגל כך ובהגדרה זאת ימצא מנוח לנפשו מכמה רעות ובלבולים, ואז יוכל לעבוד עבודתו. וביגיעתו יפעול ישועות בנפשו בעזרתו יתברך"[6].
הרבי
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"![7].
קישורים חיצוניים
- שמירת העיניים - אתה לא לבד: התגברות על פיתויים - באתר
ג' אלול תשפ"ד
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ד"ה והקריתם ש"פ מטות תשי"ז. וש"נ.
- ↑ לקו"ש ח"י ע' 24 ואילך.
- ↑ צוואת הריב"ש, מהדורת קה"ת תשנ"ח, אות קכו, עמ' נו. וראו בהערות וציונים לשם, עמ' קעב.
- ↑ שמועות וסיפורים (מהדורה חדשה) ח"א עמ' 28. "באר מים חיים" להרה"ח ר' שלמה גלפרין, פרשת שופטים, עמ' תקל"ה.
- ↑ ראו גם ביאור לתניא פרק ל בליקוטי לוי"צ לתניא, עמ' ט, הובא בתניא השלם, פרק ל, עמ' שצ (באתר ועד הנחות בלה"ק).
- ↑ קונטרס העבודה, פרק ב, עמ' 12.
- ↑ אג"ק חלק יט, עמ' שמה-שמו.