זה

התואר "זה" מתאים על עניני קדושה בלבד. משום שכל שאר הענינים אי אפשר להורות עליהם ולומר זה, זהו הדבר הנראה, וזו כל מהותו, מאחר שאין רואים את מהות הדבר שהוא התכלית שעבורו נברא, אלא רואים את החיצוניות שבו בלבד שהיא טפלה אל מהותו ותכליתו.

ודוקא בקדושה שייך לומר התואר זה, משום שבעניני קדושה אין הדבר אמצעי בשביל דבר אחר, אלא התכלית והמהות היא הדבר עצמו.

"זה" על עצמות ומהות א"ס ב"ה

ולפי האמת שייך לומר תואר זה רק על עצמות ומהות א"ס ב"ה וכל מה שקשור עמו, דהעצמות מציאותו מעצמותו, והוא אמיתית המציאות, ולכן שייך לומר עליו התואר זה להיותו אמיתיות המציאות, משא"כ כל שאינו העצמות אין שייך לתארו בתואר זה להיות שאינו מציאות אמיתית (משום שמה שרואים בו אין זו מהותו, כי כל מהותו היא מצד העצמות).

"זה" על התורה וישראל

מצד הדביקות דישראל ותורה עם אלקות שייך גם בהם התואר דזה.

משום שדביקותם היא בעצמות א"ס ב"ה, כמ"ש "ואתם הדבקים", "ולדבקה בו", והלכת בדרכיו", וכן ע"י התורה דישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.

ולכן, מכיון שהעצמות מציאותו מעצמותו ישנו גם בישראל ענין שהוא דוגמת מציאותו מעצמותו, ולכן שייך גם בהם התואר זה.

"זה" לעומת "זה"

אמנם, הקב"ה ברא את העולם הזה הגשמי שנדמה לו שמציאותו מעצמותו, ועד שהוא מלא קליפות וסט"א האומרים אני ואפסי עוד. מכיון שהקב"ה אינו רוצה שהענינים דישראל יהיו באופן של נהמא דכיסופא, בלי עבודה, רק הוא יתברך רוצה שכל הענינים יהיו על ידי עבודת האדם ובבחירה חפשית דוקא. ולכן "את זה לעומת זה עשה האלקים".

וע"י עבודת ישראל בעולם הזה לגלות את העצמות, הרי אז יש בהם התואר זה ע"י עבודת עצמם ולא באופן דנהמא דכיסופא. ולכן (מכיון שבריאת הלעו"ז היא רק בשביל עבודת ישראל) גם היצר הרע עצמו יודע שאין עוד מלבדו, ורק ניתן לו רשות לבלבל את האדם ולפתותו, כדי שכל הרוצה לטעות יטעה וידמה בעצמו שמציאותו מעצמותו. וכוונת הדבר היא כדי שע"י שיעמדו בנסיון יהי' השכר והגילוי נעלה עוד יותר. וכמשל הזונה שבזוהר פ' תרומה, דכאשר הזונה מפתה את בן המלך ובן המלך עומד בנסיון עי"ז יגדיל את שכרו.

"זה" על משה רבינו

ההתקשרות עם העצמות היא על ידי משה רבינו דוקא. וכדאיתא בגמרא שם יבוא זה זה משה דכתיב ביה כי זה משה האיש, והיינו שמשה הוא המקשר את ישראל וממשיך בהם בחינת זה, משום שמשה הוא המחבר ומקשר עולמות ונשמות עם אלקות. ואתפשטותא דמשה בכל דרא, שהם ראשי אלפי ישראל שבכל דור ודור, שהם המקשרים את ישראל עם העצמות וממשיכים בהם בחינת זה. וכמבואר בארוכה בתניא, דגם עמי הארץ וגם הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים הנה התקשרותם עם האלקות היא ע"י ראשי אלפי ישראל, כמו הבן המתקשר עם האב על ידי מוח האב.

ראו גם

• זאת

• זו