אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)

רבי אברהם הכהן מקאליסק (נפטר ד' בשבט תק"ע), היה מתלמידי המגיד ממזריטש וממנהיגי עליית החסידים לארץ ישראל בשנת תקל"ז. משנת תקמ"ח, לאחר פטירת הרב מנחם מנדל מוויטבסק עמד בראש היישוב החסידי בארץ ישראל. בשנים מאוחרות חלק בחריפות על אדמו"ר הזקן בנוגע לפרסום חסידות.

תולדות חיים

נולד בעיירה הליטאית קאליסק לרבי אלכסנדר. בנעוריו התפרסם כעילוי והיה מתלמידיו הגדולים והמפורסמים ביותר של הגאון מווילנא. מאוחר יותר התקרב להמגיד ממזריטש על ידי תלמיד הבעל שם טוב, רבי חיים הפרוש, שהתיישב בקאליסק.

משנת תקכ"ח החל לקבץ חסידים תלמידי חכמים שדבקו בדרכו, שהתאפיינה בהתלהבות גדולה ובדבקות עילאית. על מנת לבטל את ישותם היו עושים פעולות שונות, כלבושים מוזרים או התהפכות ברחובות, וכך להתבזות. התנהגותם החריגה של חסידיו עוררה תמיהה והתנגדות עזה מצד הסובבים אותם, גויים ויהודים. כאשר הלך לויכוח עם המתנגדים בשקלוב יחד עם אדמו"ר הזקן ונשאל על התנהגות חסידיו לא הייתה תשובה בפיו, וזה גרם להחרפת המחלוקת על החסידות. לימים, טען אדמו"ר הזקן שההתנהגות הלא מתונה של חסידיו הייתה בין הגורמים לחרמות שהוטלו על החסידים בליטא. רק גערתו של הרב המגיד הועילה להפסיק את התנהגותם. ר' אברהם הפסיק להנהיג חסידים, והתבטל לחלוטין למורו וחברו רבי מנחם מענדל מהורודוק.

במסורת חב"ד קיים עד היום פתגם ביידיש ביחס להנהגת חסידי ר' אברהם מקאליסק בשנת תק"ל, האומר "תל"ק איז נישט קיין טאלק" (=הנהגת תק"ל אינה תכלית). חסידיו כונו "חסידי טאלק".

נשא לאשה את רוחמה אחותו של המגיד ממעזריטש ואלמנתו של ר' נח אלטשולר (בנה הוא ר' שלום שכנא אלטשולר, אביו של הצמח צדק). בשנת תקל"ז הצטרף לשיירת העולים בראשות חברו-רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק ועמד לימינו בהנהגת השיירה הגדולה. את חתימתו ניתן למצוא על רוב האגרות שנשלחו לחוץ לארץ מצורפת לחתימת ידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק. רבי אברהם נשאר בצפת גם לאחר שנת תקמ"א בה נאלצו החסידים לעזוב את העיר ולעבור לטבריה. הוא עצמו הצטרף לחסידים בטבריה רק כעבור שנתיים. בטבריה ייסד בית מדרש עצמאי, אף כי היחסים בין שני המנהיגים תמיד היו ידידותיים.

כאשר עלו שניהם לארץ ישראל כתבו שניהם מכתבים לחסידים ברוסיה הלבנה שלא ילכו לחפש אחר אדמו"רים אחרים מלבד אדמו"ר הזקן כי הוא מנהיג עדת החסידים ברוסיה.

לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת תקמ"ח עמד רבי אברהם מקליסק בראש עדת החסידים בארץ ישראל. כמנהיג היישוב החסידי בארץ ישראל זכה להערכה רבה מצד מנהיגי החסידות במזרח אירופה. באגרת ששלח אדמו"ר הזקן לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק הוא מזכיר בהערצה את "הרב הקדוש אדמו"ר מורינו אברהם הכהן הגדול שיחיה, הממלא מקום קדושת רבינו הקדוש זלה"ה בחכמה וביראה". במשך 22 שנים היה רבי אברהם מקליסק המנהיג המוכתר של היישוב ועשה רבות להרחבתו ולביסוסו. מכתביו הרבים שנשתמרו מספקים תמונה ברורה של חיי היישוב החסידי בטבריה בתקופתו. במכתביו המריץ את חסידי חוץ לארץ לתמוך באחיהם בארץ ישראל והיה בין מקימי קופת מעות ארץ הקודש, ואף הדריכם הדרכה רוחנית.

כמו כן המשיך בכתיבת אגרות על כך שאדמו"ר הזקן הוא מנהיג החסידים ועליהם ללכת אליו בלבד.

המחלוקת עם אדמו"ר הזקן

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם. ספר התניא היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק.

בשנת תק"ס פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו ומסכים על כך שדרכו של אדמו"ר הזקן לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".

באותם שנים סבל רבי אברהם רבות מאחד מחסידי אדמו"ר הזקן שהיה בארץ ישראל ושמו אלעזר דיסנר, אלעזר זה הציק לרבי אברהם בכל מיני הצקות וביזה אותו בביזויים נוראיים. הוא היה רגיל לומר אשר מי שאינו הולך בדרכו הוא אפיקורס. הלשין עליו בפני האדמו"ר ר' יעקב שמשון משפיטיווקא שהיה מתנגד מתון לרבי אברהם, אולם זה האחרון הזדעזע מדבריו ושלח לרבי אברהם שצריך לנדותו, אולם רבי אברהם התנגד לכך מכיון שפחד שאלעזר יגרום נזק ממשי על ידי הלשנות באם ינדוהו. אלעזר זה לא הסתפק בחירופים וגידופים אלא אף הביא לנזק ממשי כאשר סיפר לחכם של הספרדים ר' יצחק אבולעפיא על פרטי המחלוקת בין רבי אברהם לאדמו"ר הזקן, ואף הוסיף ואמר לו אשר אדמו"ר הזקן אינו מתכוון להמשיך לשלוח כספי תמיכה לחסידים בארץ ישראל, ובכך גרם לספרדים להימנע מלהלוות כסף לחסידים מפחד שמא לא ימצאו מאיפה להחזיר. דבר זה אף גרם להורדת קרן הבעל שם טוב והמגיד בעיני חכמי הספרדים.

את כל דבריו תלה אלעזר הנ"ל באילן גדול, באמרו אשר אדמו"ר הזקן נוטר בליבו שנאה כבושה לרבי אברהם, וכך בשנת תקס"א שלח רבי אברהם איגרת לאדמו"ר הזקן בה הוא מספר את כל השתלשלות הענינים, ומבקש ממנו שלא יקבל לשון הרע מאת אלעזר זה. כן שב במכתב זה ומבקש מחילה על כל עניני המחלוקת שהיה ביניהם. אך גם באיגרת זו נרמזת בדקות ביקורתו של רבי אברהם על שיטתו של רבינו, בהביאו את דברי חכם הספרדים שתמה כיצד מגלים רזי תורה לאיש בעל מידות רעות כאלעזר.

אך בשנים הבאות עוררו השד"רים של מעות ארץ הקודש את המחלוקת בשנית, הן בנוגע לשיטת חב"ד והן בנוגע לקופת מעות ארץ הקודש שטענו שאדמו"ר הזקן אינו מעביר את כל הכסף, ורבי אברהם יצא שוב לחלוק על אדמו"ר הזקן. בתקופה זאת נחלקה החסידות הכללית ורבים מהחסידים הלכו לאדמו"רי פולין. אז הפך אדמו"ר הזקן למנהיג של חסידות חב"ד בלבד ולא של החסידות הכללית. כמו כן גרם הדבר לייסוד קופת ארץ ישראל לחסידי חב"ד בנפרד מהחסידות הכללית.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין ואילו רבי לוי יצחק מברדיטשוב תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם אדמו"ר הזקן ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת.

אחרית ימיו

נראה שבמשך השנים סבל רבי אברהם מאסונות שונים שפגעו בבני משפחתו. רבי אברהם הכהן מקליסק נפטר בד' בשבט ה'תק"ע, ונטמן בבית העלמין היהודי העתיק בטבריה. על מצבתו נכתב: "פה נטמן אדמו"ר הרב הגדול והקדוש כמוהר"ר אברהם במו"ה אלכסנדר כהן לאל עליון".

קונטרסו "חסד לאברהם" נדפס בסוף הספר "חסד לאברהם" לרבי אברהם המלאך.

קישורים חיצוניים

• חיבורו של רבי מנחם מענדל מהורודוק פרי הארץ , באתר היברו בוקס.
• אגרת הקודש, של רבי אברהם מקאליסק, רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי חיים חייקל מהמדורא, באתר היברו בוקס. .