הבל (בחסידות)

הבל הוא כינוי לכל דבר שאין בו ממש, כח כזה שאינו בערך לעצמיות הדבר, בדוגמת הבל הפה, שאינו בערך ביחס למקורו בכח הדיבור.

בשפה העברית, משמש ה'הבל' כמילה נרדפת לאד או לקיטור, ובמשמעות נלווית - לכל דבר שולי, חסר חשיבות או תועלת.

בתורת הקבלה ובחסידות, ההבל משמש כמשל כפול לאופן בריאת העולם ביחס למקורו, ולחשיבותו הבטלה כאין בהיותו 'הבל הבלים'.

במקרא ובלשון חז"ל

בלשון הקודש מופיע ההבל בעיקר ביחס לדיבור ("הבל פיהם של תשב"ר", "הבל שאין בו חטא") והבל הלב, וכן ביחס להבל החוטם, הבל המרחץ ולהבל התבשיל.

בריבוי מקומות בתנ"ך מופיע ה'הבל' ככינוי לדבר שאין בו ממש, כך לדוגמא: "אדם לַהֶבֶל דמה ימיו כצל עובר", "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הָבֶל", "הֵם קִנְאוּנִי . . כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם", "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ", "כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל", "מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא", "הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים", "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל", ועוד.

חז"ל קובעים כי ”אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן“, ו”בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחוח“, וכן "תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח".

מדקדקי המקרא עמדו על שינוי הלשון "שקר החן והבל היופי", שהבל אינו שקר, רק שאינו נחשב.

בתורת החסידות

בחסידות מבואר על הפסוקים בתחילת מגילת קהלת שנאמרו שם שבעה הבלים, שכל הבל הוא המשכה מועטת ביחס להבל שקדם לו, שזהו אופן ההמשכה לעולם הזה באמצעות שבע המידות של עולם האצילות, שכל המשכה היא מועטת במאוד ביחס למקורה, עד שמההבל התחתון שהוא בחינת מלכות, נוצר העולם, ולכן העולם הזה כולו הוא 'הבל הבלים'.

ביתר פירוט מבואר, שכפי שבאדם עצמו יש 2 בחינות הבל, ההבל החיצוני שהוא הבל הפה היוצא בדיבור ומתחלק במוצאות הפה ובתנועות הדיבור, ולעומתו ההבל פנימי שהוא הבל הלב, כפי שרואים במוחש שיש עיתים שהאדם בשמחה ובפתיחת הלב ולכן הבל הלב שהוא הרצון בדיבור הוא בריבוי ובהתגברות, וזה בא לידי ביטוי בהבל הלב החיצוני שמדבר ומשוחח, ולעומת זאת יש עיתים שהוא בעצב ובכיווץ, ואין לו רצון לדבר.

בעוד וההבל החיצוני הוא בחינת לבוש בלבד, והוא למטה מכוחות האדם ואינו אלא ביטוי שלהם, ההבל הפנימי הוא בחינת הרצון שלמעלה מהכוחות.

וכפי שהוא בהבל התחתון אצל האדם, כך הוא גם אצל הקב"ה, שההבל משמש משל כפול לבריאת העולמות: מצד אחד העולמות שנבראו על ידי שבעת ההבלים, מקבלים המשכה מועטת וחיצונית ביותר ביחס למקור האלוקות, והעולם כולו אינו אלא 'הבל הבלים'.

לעומת זאת, במקורו, תחילת ההמשכה היא בדוגמת הבל הלב הפנימי אצל האדם, שנמשכת מהרצון, ולכן ההבלים נקראים בכמה מקומות בקבלה בשם 'כתר', ו'מקיף', ועד שמקור ההבל הוא במהותו ועצמותו ממש, כמו שכתוב "מאן דנפח - מתוכיה נפח", מתוכיותו ופנימיותו.

כמו כן מבואר בחסידות ש'הבל' הוא אותיות 'הלב' ואותיות 'להב', כיון שעיקרו של ההבל הוא יסוד האש.

בחכמת החשבון

בספרי קבלה מובא ש'הבל' הוא המילוי של שם ס"ג (63 פחות האותיות של הוי' עצמו, 26, גימטריא הבל, 37), כיון שהענין ההבלים הם ההמשכה מהבינה, שהיא שם ס"ג.

שם ס"ג יחד עם המילוי שלו בלבד שהוא ה'הבל' הם בגימטריא מאה, וזהו ענין מאה ברכות בכל יום, וקשור גם עם 100 קולות השופר, שממשיכים בחינת אמת, ואילו החורבן על הסתלקות אור זה, מביא ל'בכיה', שגם היא בגימטריא ל"ז.

בעבודת האדם

גילוי ההבל העליון הפנימי הוא על ידי שהאדם פועל ביטול בעצמו וביחסו לעולם, שעל ידי זה שמתייחס לעולם כולו כ'הבל הבלים', הוא מגלה את ההבל הפנימי של האהבה העליונה של הקב"ה לכנסת ישראל.

בנוסף מבואר שההבל של תינוקות של בית רבן, מבטל את ההבל של הלעומת זה.

ראו גם

• שבעה קולות, שבע תנועות הניקוד

קישורים חיצוניים

• הבל הבלים, ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ה', עמוד ח