חיבוט הקבר: הבדלים בין גרסאות בדף
די העכסטע צייט (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) |
||
| (32 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חיבוט הקבר''' או '''דין הקבר''' הוא אחד מהעונשים שמקבל האדם לאחרי המיתה. | |||
== העונש == | |||
עונש חיבוט הקבר הוא כך: | |||
כאשר אדם נפטר, מגיע [[מלאך המות]] לקברו, מכהו ושואלו לשמו. ובאם איננו יודע, מכניסים בנפטר את נשמתו שוב ומעמידים לדין, ומחייבים אותו{{הערה|רבי אלעזר בפ"ב דמסכת חיבוט הקבר (נדפס בספר ראשית חכמה בסוף פ' יב).}}. | |||
[[רבי יהושע בן לוי]] תיאר את מהלך הדברים כך: | |||
מלאך המות מגיע כשחציו אש ושרשראות [[ברזל]] בידיו, בהכאה הראשונה מתפרקים איברי המת, ובהכאה השניה גם עצמותיו. ו[[מלאך|מלאכי השרת]] מלקטים את ה[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] ומעמידים אותו שוב, ומכהו פעם שלישית. ודנים אותו ביום הראשון והשני, ובשלישי מכים אותו בעיניו מכיון שלא ראה, באזניו כיון שלא שמע, בשפתיו כיון שדיבר דברי תפלות, בלשונו כיון שהעיד עדות שקר וברגליו כיון שהקדים לרוץ לדבר עבירה. | |||
==סיבת העונש== | |||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ח.]]}} שמטרת חיבוט הקבר היא ניקוי וטהרה ה[[גוף]] מהנאות העולם שמקורם בטומאת [[קליפת נוגה]] ו[[שדין יהודאין]]. מי שלא נהנה מהעולם הזה כמו רבי יהודה הנשיא, לא עובר עונש זה. | |||
== | ==עצות להיפטר מהעונש== | ||
{{ציטוט|תוכן= | |||
אבל אמרו, הדר בארץ ישראל ומת ב[[ערב שבת]] אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפילתו בכוונה, אפילו מת בחוצה לארץ אינו רואה, שנאמר (יונה ב, ב), ויאמר קראתי מצרה לי וגו'.|מקור=מסכת חיבוט הקבר פ' ג.|מרכאות=כן}} | |||
{{ציטוט| תוכן= | |||
השיעור להפטר מ'''חיבוט הקבר''' הוא, שחלק שישי מהמעת לעת יאמר [[אותיות]] התורה, [[תהלים]] וכו'. | |||
::לזכות לזיכוך הנפש להפטר מ[[כף הקלע]] הוא על ידי חזרה כל היום כמה שיש ביכולתו, [[משניות]] [[תניא]] [[תהלים]] בעל פה|מקור=[[היום יום]] ז' טבת|מרכאות=כן}} | |||
{{ציטוט| תוכן= | |||
אדם צריך להרבות באמירת אותיות (לאמור [[תהלים]], לחזור [[משניות]]) מתי והיכן שהוא יכול, בכדי לחזק את קיום העולם, בכדי להציל עצמו מ'''חיבוט הקבר''' ו[[כף הקלע]] ולזכות לכל הגילויים הגבוהים ביותר|מקור=[[היום יום]] ה' שבט|מרכאות=כן}} | |||
העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר. | |||
העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד | |||
בספרים מובא, וכן הוא [[מנהג חב"ד]], לומר בסיום [[שמונה עשרה]] קודם 'יהיו לרצון' פסוק שמתחיל ומסתיים באות הראשונה והאחרונה של שמו, כך לא ישכח את שמו כאשר ישאלו [[מלאך]] המות. | |||
בנוסף לכך אצל חסידי חב"ד אומרים גם את שמו של ה[[רבי]] כיון שרוצים להזכיר ששייכים אליו{{הערה|ראה בספר [[שהרבי יחייך]] ע' 113.}}. | |||
==ד' אמות בחברון== | |||
[[אדמו"ר האמצעי]] המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה ב[[חברון]] והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מ'''חיבוט הקבר'''. | |||
הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב שמעון מנשה חייקין בשנת תרמ"ח: | |||
{{ציטוט| תוכן= | |||
מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב האדמו"ר האמצעי נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד היישוב של אנ"ש בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל בית הכנסת אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר עמק המלך בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו|מרכאות=כן}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:עונש]] | |||
[[קטגוריה: | |||
גרסה אחרונה מ־08:45, 10 ביולי 2024
חיבוט הקבר או דין הקבר הוא אחד מהעונשים שמקבל האדם לאחרי המיתה.
העונש[עריכה | עריכת קוד מקור]
עונש חיבוט הקבר הוא כך:
כאשר אדם נפטר, מגיע מלאך המות לקברו, מכהו ושואלו לשמו. ובאם איננו יודע, מכניסים בנפטר את נשמתו שוב ומעמידים לדין, ומחייבים אותו[1].
רבי יהושע בן לוי תיאר את מהלך הדברים כך:
מלאך המות מגיע כשחציו אש ושרשראות ברזל בידיו, בהכאה הראשונה מתפרקים איברי המת, ובהכאה השניה גם עצמותיו. ומלאכי השרת מלקטים את העצמות ומעמידים אותו שוב, ומכהו פעם שלישית. ודנים אותו ביום הראשון והשני, ובשלישי מכים אותו בעיניו מכיון שלא ראה, באזניו כיון שלא שמע, בשפתיו כיון שדיבר דברי תפלות, בלשונו כיון שהעיד עדות שקר וברגליו כיון שהקדים לרוץ לדבר עבירה.
סיבת העונש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן כותב[2] שמטרת חיבוט הקבר היא ניקוי וטהרה הגוף מהנאות העולם שמקורם בטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין. מי שלא נהנה מהעולם הזה כמו רבי יהודה הנשיא, לא עובר עונש זה.
עצות להיפטר מהעונש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אבל אמרו, הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפילתו בכוונה, אפילו מת בחוצה לארץ אינו רואה, שנאמר (יונה ב, ב), ויאמר קראתי מצרה לי וגו'.
— מסכת חיבוט הקבר פ' ג.
— היום יום ז' טבת
אדם צריך להרבות באמירת אותיות (לאמור תהלים, לחזור משניות) מתי והיכן שהוא יכול, בכדי לחזק את קיום העולם, בכדי להציל עצמו מחיבוט הקבר וכף הקלע ולזכות לכל הגילויים הגבוהים ביותר
— היום יום ה' שבט
העולים לקבר המת, כדי להתפלל לעילוי נשמתו, קוראים פסוקים המתחילים באותיות שמו של הנפטר, או תפילות המתחילות באות הראשונה של שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר.
בספרים מובא, וכן הוא מנהג חב"ד, לומר בסיום שמונה עשרה קודם 'יהיו לרצון' פסוק שמתחיל ומסתיים באות הראשונה והאחרונה של שמו, כך לא ישכח את שמו כאשר ישאלו מלאך המות.
בנוסף לכך אצל חסידי חב"ד אומרים גם את שמו של הרבי כיון שרוצים להזכיר ששייכים אליו[3].
ד' אמות בחברון[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר האמצעי המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה בחברון והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מחיבוט הקבר. הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב שמעון מנשה חייקין בשנת תרמ"ח:
מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב האדמו"ר האמצעי נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד היישוב של אנ"ש בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל בית הכנסת אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר עמק המלך בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו
הערות שוליים
- ↑ רבי אלעזר בפ"ב דמסכת חיבוט הקבר (נדפס בספר ראשית חכמה בסוף פ' יב).
- ↑ לקוטי אמרים פרק ח.
- ↑ ראה בספר שהרבי יחייך ע' 113.